הרהורים על מדריד • בירת ספרד במבט עיצובי

בפסח ביליתי שבוע במדריד. היה כיף גדול. היה לי הרבה זמן למחשבות, בין היתר לאלו הקשורות למקצוע שלי – והנה אני משתפת אתכם בכמה מהן:

סימטריה :

אנחנו רגילים לעולם המודרני, הכאוטי, חסר המנוחה, התזזיתי.


כמה רוגע יש במרחב עירוני שבנוי בצורה סימטרית. כמה סדר. ובתוך הסדר הסימטרי הנוקשה לכאורה – כמה מקום ליופי פראי יותר.

גיאומטריה:

ועוד באותו עניין: אנחנו מכירים אדריכלות מודרנית שמנסה להרשים אותנו בגיאומטריה מורכבת, לעתים אפילו קרקסית. הכיכר המרכזית של מדריד, לעומת זאת, היא בעלת צורה מלבנית פשוטה:



החזית החשובה שלה מעוטרת בציורים, שאר שלושת החזיתות אחידות לגמרי:



למבנים המקיפים את הכיכר קומה תחתונה פתוחה, מקורה, המקיפה את כל הכיכר ומשמשת כהגנה מהשמש ומהגשם. הרחובות היוצאים מהכיכר מתחברים אליה בשערים גבוהים:



עקרונות פשוטים, הגיון פנימי, סדר – כל אלו מעניקים מרחב עירוני צבעוני, שוקק חיים ומלא בפעילות.

חלונות:

לרוב המבנים הישנים יותר בעיר יש חלונות המתחילים ברצפה ומגיעים כמעט עד לתקרת החדר (חלונות רגילים אצלנו מתחילים בגובה של 105 ס"מ מהרצפה, וגובהם כמטר). לכן יש לכולם מעקות ברזל. בדרך כלל המעקות בולטים מעט מהחזית, כך שנוצרות מרפסות קטנות לפני החלונות:



לפעמים המרפסות הקטנות האלו סגורות בזכוכית (כמו בתמונה למטה בצד ימין) – מה שנותן לחדר עוד הרחבה קטנה ויפה, ועוד הגנה מפגעי האקלים:



וכך זה נראה מבפנים - זה חדר בית המלון בו שהינו: החלונות המוארכים נותנים איכות אחרת לגמרי לחדרים. הם גורמים לחדר להראות מרווח, גבוה. הם נותנים אפשרות לצאת החוצה לרגע, גם מהקומה העליונה. והם פשוט יפים.



(עוד הערה על חדר המלון הזה – ראו בסוף)

והחלונות האלו גם תורמים לא מעט לקנה המידה של הרחוב העירוני:

פלדה, זכוכית, וקישוטים:

בסוף המאה התשע-עשרה החלו להשתמש באירופה בחומרים האלו. נבנו אז "ארמונות זכוכית" רבים . השימוש היה בצורות מסורתיות – עמודים קלסיים, קשתות, מבנה כשל כנסייה מסורתית. גם במדריד יש אחד כזה, כולו מקושט ומעוטר בעיטורי קרמיקה מסורתיים יפיפיים.



אנחנו מכירים גורדי שחקים מפלדה ומזכוכית. עצומים, קרים, יהירים, מעוררי השתאות. ואילו המבנה הזה נראה כמו חלום, לא?



וכשאני חושבת על כך: לא משנה מה עושים, באלו חומרים משתמשים: השאלה היא תמיד תמיד איך עושים זאת. לא המה הוא שחשוב, אלא האיך.

ומה עם כוח הכבידה?

אלו אנשים אמיתיים, שנראים כאילו הם מרחפים באוויר.



לא הצלחנו להבין איך זה עובד. יש בזה משהו מערער מאוד.

(ועוד שני הרהורי כפירה שלא קשורים לכלום:

1. למה כולם נוסעים רק לברצלונה? למה כולם תמיד נוסעים לאן שכולם נוסעים?



2. למה מלון כזה יפה, במקום הכי יפה במדריד, עולה חצי ממה שעולה צימר מצ'וקמק בארץ?)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!