77 שנים אחרי: מכתב במדור 'מכתבים למערכת' הביא לסגירת מעגל מרגשת
גב' צוריאל קלופפר פרסמה לפני כשבועיים מכתב פומבי בו ביקשה לאתר ניצולת שואה שכונתה בשמה ההונגרי- לועזי: "רופי". סיבת הבקשה: אחיה דב ז"ל נשא על מצפונו פגיעה בילדה וגרם לה לבכות, רגע לפני שעלו על 'רכבת ההצלה של קסטנר', כעת היא ביקשה לסגור מעגל ולבקש את סליחתה
- ישראל לפקוביץ
- י' כסלו התשפ"ב
- 2 תגובות
מדור "רשות הרבים" בעיתון 'יתד נאמן' של יום שלישי, פרסם תחת הכותרת "בקשת מידע" לכאורה, כותרת דומה לעוד אלפים כמוה במדור הפופולרי, אך הטקסט הארוך משך את תשומת לב הקוראים ואחד מהם – הרב שלמה רענן הביא לסגירת המעגל המרגשת.
במכתב יוצא הדופן, פנתה אישה שכתבה שהיא מנסה להשלים חוב של אחיה, דב קלופפר (נחמני), שנפטר בגיל 88, לפני שלוש שנים וכך כתבה:
"אחי דב הגיע ארצה ברכבת ההצלה של קסטנר. הוא סיפר לי שבבודפשט, כשהרכבת עמדה בתחנה והגרמנים הודיעו שבשעה מסוימת היא תצא, נשלח הוא, בגיל 13 וחצי, יחד עם בת של משפחת ריינר, שהכינוי שלה בהונגרית היה 'רופי', עם דליים, כדי למלא מים מברז כלשהו בתחנה.
"הם חיפשו ברז וכשמצאו, והדליים המלאים בידיהם, פנו לשוב לרכבת. והנה שמו לב, כי התבלבלו ושכחו מאיזה כיוון הגיעו ולאן עליהם לפנות. אחי נעצר והביט סביב, מנסה להיזכר, ובתוך כך החלה רופי לבכות בקולי קולות.
"סיפר אחי: גערתי בה שתפסיק לבכות, כי הבכי הפריע לי לחשוב ולזהות לאן נפנה, אך היא המשיכה לבכות ביתר שאת. לא הייתה לי ברירה והרמתי את קולי בכעס: 'שתקי, את מפריעה לי לחשוב!'. ואז השתתקה מפחד ממני. המשכתי להביט סביב, מנסה להיזכר, אך לא עלה בידי. בלית ברירה החלטתי לפנות אל חייל הונגרי (התחנה הייתה מלאה בהם, והם היו לעיתים גרועים כמו הנאצים עצמם). שאלתי אותו איפה עומדת רכבת 'קסטנר' (הכל ידעו במה מדובר). הוא לקח אותנו אל הרכבת ושנינו עלינו עם הדליים המלאים, לשמחת ההורים, כשרופי עדיין מייבבת".
"מדי זמן מה, במשך השנים מאז, אני נזכר שהמסכנה בוכה ואני צועק עליה באין ברירה, שתשתוק ותיתן לי לחשוב מה לעשות. הייתי רוצה לבקש ממנה סליחה על שצעקתי", ציטטה האחות גב' צוריאל קלופפר לאויש"ט את אחיה דב ז"ל וביקשה לעשות לטובת נשמתו בעלמא דקשוט.
אחד מקוראי 'יתד נאמן', הוא הרב שלמה רענן, מייסד ארגון "איילת השחר", שזכה לסגור מעגלים מרגשים לא פחות בין בנים לאביהם שבשמיים, אלא שהפעם מדובר באירוע שונה לחלוטין.
הרב שלמה, קרא את המכתב, והרים טלפון לכותבת. הוא מכיר היטב את הסיפור. הילדה המתוארת היא דודה שלו, גב' רחל (רופי) ריינר ע"ה. הוא מספר לאחות המסורה של דב ז"ל כי גם רופי כבר נפטרה. "אין טעם להמשיך לחפש אותה", הוא אמר לה בשיחה המרגשת והוסיף לנחמה: "אם הייתה כאן היא הייתה סולחת לו מזמן בחיוך ענק, והשיחה הזו בין שניהם, כנראה כבר התקיימה בעולם האמת".
גב' קלופפר בת ה-80 לאויוש"ט סיפרה לרב רענן כשהיא נרגשת כי גם היא הייתה על אותה רכבת, אך "הייתי קטנה בת שנתיים וחצי, בלבד. לא זכרתי את האירוע שדב היה טרוד כל השנים לכפר עליו".
לשאלתו מדוע בחרה לפרסם את המכתב דווקא עכשיו, אמרה כי "אחיה ניסה לחפשה אך לא היו לו את האפשרויות הטכניות להתרחב במסע הזה. גם אני רציתי כל השנים לסייע לו לעשות את זה. בסופו של דבר קיבלתי הארה, הכנתי את המכתב ושיגרתי אל מערכת העיתון".
גב' רחל ריינר, נפטרה לפני עשור בבני ברק. בהמשך קישר אותה הרב רענן לשאר בני המשפחה וגב' קלופפר שוחחה עם הבן שלה. הם סיפרו כי רחל ע"ה, גדלה ובחרה להיות שם לצד הבכיות והייבובים של ילדי ישראל, הם מעולם לא נמחקו מליבה, היא בחרה לתעל את הבכי לשמחה ושימשה כאם בית ב"אם וילד" - בית ההחלמה בבני ברק.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות