היועצת הפתיעה: "עונש זה ההפך מסמכות"

"אני מיואש.

אין לי שום סמכות בבית.

הילדים צוחקים עלי, הם לא מקשיבים לי, הם לא עושים מה שאני מבקש מהם.

אני אומר לילד 10 פעמים להכנס להתקלח, להכין שיעורים, לסדר את החדר והוא לא מקשיב לי ולא עושה מה שאני מבקש ממנו, אני כמו אוויר בבית" אמר דוד בייאוש.

"אתה מרגיש שאין לך סמכות עליהם בבית? " שאלתי

"כן. חשבתי שאם אני אהיה יותר קשוח, אתחיל גם קצת עונשים מידיי פעם אז זה יכניס אותם לתלם, אבל אני לא יכול בגלל אישתי.

היא ממש נגד עונשים וגם זה לא ממש עוזר.

לא משנה כמה אני מעניש את הילד הוא שם עלי פס", המשיך בייאוש.

"חשוב להבין מה זה עונש?

עונש זה לא חינוך. נקודה.

עונש זה גם לא סמכות.

עונש זה הפוך מסמכות.

כשאתה מעניש, הילד רואה שבעצם אין לך באמת כח, שאתה חלש.

הוא מבין שאתה לא מספיק דמות חשובה ומשמעותית בעיניו

ובגלל זה אתה בעצם זקוק לעונש כדי שהוא יקשיב לך.

בטווח הקצר - הרווחת.

ייתכן שהוא גם יעשה את מה שאמרת לו, כי הוא יפחד מהעונש.

אבל, אותך הוא איבד.

הוא כבר לא יעריך אותך" אמרתי

"נכון בגלל זה אני משתדל לא להעניש אותו יותר מידיי אני לא  רוצה שהוא ישנא אותי"

"זה לא הבעיה.

אם הוא ישנא אותך כי תעניש אותו.

הבעיה היא, שאתה זקוק לעונשים כדי לחנך"

"אבל איך זה אפשרי? איך אפשר להגיע למקום כזה שהילד פשוט יקשיב לי, למה שהילד יקשיב?" שאל

 "הוא יקשיב כי הוא ירגיש את הסמכות הפנימית שלך כהורה.

הסמכות הזו מגיעה רק ממקום אחד:

מזה שההורה מאמין במה שהוא עושה ומתוך האמונה הזאת - הוא בוחר לעשות את זה".

"לא יודע, נשמע לי קצת תיאורטי מידיי" ענה בחשדנות

"צודק, זו למידה.

אנחנו נהיים הורים בלי שום הכשרה.

מביאים ילדים ומוצאים את עצמנו הורים בלי לבחור בלהיות הורים.

(דרך אגב, זה קורה גם בזוגיות, אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך זוגיות בלי שבאמת בחרנו בה, אבל זה לפגישה אחרת)

ומה קורה כשאתה מוצא את עצמך בתוך עול שלא בחרת בו?

אתה בהישרדות.

אתה מתחיל להגיב ממקום הישרדותי.

מתוך מקום לא מעובד, מבוהל….

אתה נכנס הביתה והם לא מקשיבים לך, צוחקים עליך, שמים עליך פס ואז אתה נבהל, אתה מרגיש שהם לא איתך ומתוך הישרדות אתה נכנס ללחץ.

מתוך הבהלה אתה מתחיל לצעוק, מפזר עונשים איומים משתמש בכל כלי הנשק שאתה מכיר ובעצם עושה  כל הטעויות האפשרויות.

וכל זה כי בתחושה הפנימית שלך חוויה של עול, חוויה של הישרדות.

כי לא בחרת.

מצאת את עצמך כהורה - ולא בחרת להיות הורה.

בחירה, זה כבר משהו אחר לגמרי.

איך תדע אם בחרת להיות הורה?

שאתה לחלוטין שלם עם ההחלטה להיות הורה, אתה תנסה לייצר כמה שיותר הזדמנויות למגע עם הילד.

לפגוש את הילד, את הקשיים שלו ואת ההתמודדיות שלו.

הורה שלא בוחר להיות הורה, מנסה כמה שיותר להשתיק את הבעיות, כי אין לו כח לזה ואז הוא לא חותר למגע עם הילד.

הורה שבוחר להיות הורה, כשהוא פוגש קשיים, משברים והתמודדויות עם הילד, הוא לא רואה את זה כבעיות חינוכיות אלא הזדמנויות חינוכיות.

לדוגמא: שעת שינה מאוחרת מידי או שעות מסך מרובות זו הזדמנות להגיד לעצמך:

'הנה יש לי הזדמנות להגיע למפגש עם הילד, איזה יופי של הזדמנות'.

מתוך הבעיה החינוכית, אני יכול להיפגש עם הילד ולהתחיל לדבר איתו.

לחתור למגע, לפגוש אותו.

זו הסמכות שלך כהורה" סיימתי.

"אני לא יודע איך לעשות את זה בפועל" אמר מיואש

"כמובן שצריך ללמוד את זה,אבל ההבנה הזו של חתירה למגע, היא שינוי תודעתי משמעותי לכל אורך הדרך.

תזכור!!!

אין בעיות חינוכיות, יש הזדמנויות חינוכיות.

סמכות אמיתית יכולה להיות רק ורק מבחירה.

ככל שאתה בוחר יותר להיות הורה ואתה חזק בעמדה שלך, מבין שזו אחריותך לחנך ולהיות הורה,

אז אתה לא נבהל ולא מגיב ממקום הישרדותי ומלחץ.

אתה שמח מהתפקיד שלך כהורה.

וזה שיש בעיות זה הזדמנות לממש את התפקיד שלך,

זו הזדמנות למפגש אמיתי עם הילד.

כך נבנית הסמכות שלך אצל הילדים וככה הם גם יקשיבו לך"

ברכה והצלחה

הטור נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הרב אליהו לוי

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

קליניקה פרטית באזור המרכז

יצירת קשר ומאמרים נוספים באתר>>>

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!