אחד היתומים שאל: "האם זה חישל אותך?"
בטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל סיפר ראש הממשלה על חוויותיו במפגש עם ילדי השכול • "אחד הנערים שאל אותי: איך אתה מתמודד עם אובדן אחיך?"
- שרי רוט, בחדרי חרדים
- ה' אייר התשע"ג
נתניהו עם ילדי משפחת פוגל
כמידי שנה, העלה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את זכרו של אחיו הבכור יוני, שנפל ב'מבצע אנטבה', גם באירועי יום הזכרון.
באירוע המרכזי, בו השתתפו נשיא המדינה שמעון פרס, הרמטכ"ל בני גנץ, והרבנים הראשיים הרב עמאר והרב מצגר, סיפר נתניהו כי נפגש בשבוע שעבר עם קבוצת ילדים "שאבותיהם נפלו בקרב בעת מילוי תפקידם ובפעולות טרור. הצעירים הנפלאים הללו ייצגו בעיניי את כל משפחתנו, משפחת השכול, שבט שחוצה את כל שדרות החברה הישראלית.
"הסתכלתי על הילדים ומחשבה אחת עברה מיד בליבי, הם כל כך צעירים! טרם הספיקו להזדקף מלוא קומתם וכבר נחתה עליהם הגדיעה הנוראה של חרב השכול. אחד הילדים אפילו לא זכה שאביו ייגע בו, כי היה בבטן אמו כשאביו נפל. הילדים הללו לא זכו לחוות את אביהם ולהטמיע את אישיותו בחייהם. לא הייתה להם הזדמנות להצטייד בעצותיו של אבא ובחום אבהי, שישמשו אותם בהמשך חייהם. הסתכלתי עליהם והשאלות הציפו אותי: כיצד יתמודדו עם תחושת החסר הנורא? עם העובדה הפשוטה שהם שונים מילדים אחרים? עם הכאב הנורא של האמהות שלהם?
"התחלנו לדבר על כך, תחילה בהיסוס ואחר-כך בפתיחות הולכת וגוברת. אחד הנערים שאל אותי – 'איך אתה מתמודד עם אובדן אחיך?' השבתי לו בכנות: 'אינני יודע איך לייעץ לך כיצד להתמודד עם כאב כזה'. אחר אמר: 'אמא אומרת שצריך להמשיך הלאה'. ואני נזכרתי בגבורתה של אמי, שאיבדה את בנה הבכור, ואמרתי לו: 'אמא שלך גיבורה'. ועוד אחד שאל: 'האם זה חישל אותך?' ואני חשבתי לרגע, ואחר-כך עניתי לו, אמרתי: 'במובן מסוים כן. כי אין כמעט דבר שיכול להשתוות לכאב כזה'.
"והיו כמה ילדים שלא רצו לדבר כלל. אמרתי להם שאני מבין אותם, כי הדיבור על האובדן מעלה תחושות עזות שיכולות לשתק אותנו. כל משפחה והיגון הפרטי שלה. ובכל זאת, אנחנו מכירים את התוגה המשותפת לכולנו, את החיים של לפני ואחרי, ואת הגלד שלעולם לא ייעלם. אנחנו יודעים שאין מזור אמיתי ואנחנו יודעים שאין נחמה שלמה.
"ואולי המענה למוות הוא החיים עצמם – החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, וחיי המדינה והעם. וחיי המדינה שלנו הם דבר מופלא, דבר שאיננו מובן מאליו. מיום לידתה של ישראל, כוחות רבים נערכו להכחידה. הם לא צלחו במזימתם. הם לעולם לא יצליחו.
"הסתכלו סביבכם על הפלא שנקרא מדינת ישראל: ירושלים הבנויה לתלפיות, תל אביב התוססת, חיפה הפורחת, הנגב והגליל שנמצאים בתנופה חדשה, ומדינת ישראל כולה, שהיא אי שטוף-אור של יציבות וקידמה במרחב אפל, רועש ורוגש. ההצלחה שלנו הושגה בזכותכם, אזרחי ישראל.
"מדור המייסדים, דרך הדורות שהמשיכו לבנות וליצור כאן, ועד דורנו אנו. מול צבר האיומים שנערם סביבנו, צה"ל חזק מאי פעם. אנחנו נוכל לעמוד בכל מבחן. נמשיך לבצר את כוחנו, נמשיך לייחל ולפעול להשגת שלום עם שכנינו, נמשיך להגן על מדינתנו.
"ועם כל זאת, אנו תמיד זוכרים שלא היינו כאן בלי נכונותם של לוחמינו להיאבק על קיומנו, וללא המחיר קורע הלב של אובדן טובי בנינו ובנותינו. יום העצמאות שאנו חוגגים מדי שנה הושג בזכות לוחמינו – אלה ששרדו את הקרבות ואלה שנתנו את חייהם. בעיניים דומעות ובלב מלא גאווה, אנו מצדיעים לנופלים, יקירינו גיבורי ישראל", סיים נתניהו את דבריו.
באירוע המרכזי, בו השתתפו נשיא המדינה שמעון פרס, הרמטכ"ל בני גנץ, והרבנים הראשיים הרב עמאר והרב מצגר, סיפר נתניהו כי נפגש בשבוע שעבר עם קבוצת ילדים "שאבותיהם נפלו בקרב בעת מילוי תפקידם ובפעולות טרור. הצעירים הנפלאים הללו ייצגו בעיניי את כל משפחתנו, משפחת השכול, שבט שחוצה את כל שדרות החברה הישראלית.
"הסתכלתי על הילדים ומחשבה אחת עברה מיד בליבי, הם כל כך צעירים! טרם הספיקו להזדקף מלוא קומתם וכבר נחתה עליהם הגדיעה הנוראה של חרב השכול. אחד הילדים אפילו לא זכה שאביו ייגע בו, כי היה בבטן אמו כשאביו נפל. הילדים הללו לא זכו לחוות את אביהם ולהטמיע את אישיותו בחייהם. לא הייתה להם הזדמנות להצטייד בעצותיו של אבא ובחום אבהי, שישמשו אותם בהמשך חייהם. הסתכלתי עליהם והשאלות הציפו אותי: כיצד יתמודדו עם תחושת החסר הנורא? עם העובדה הפשוטה שהם שונים מילדים אחרים? עם הכאב הנורא של האמהות שלהם?
"התחלנו לדבר על כך, תחילה בהיסוס ואחר-כך בפתיחות הולכת וגוברת. אחד הנערים שאל אותי – 'איך אתה מתמודד עם אובדן אחיך?' השבתי לו בכנות: 'אינני יודע איך לייעץ לך כיצד להתמודד עם כאב כזה'. אחר אמר: 'אמא אומרת שצריך להמשיך הלאה'. ואני נזכרתי בגבורתה של אמי, שאיבדה את בנה הבכור, ואמרתי לו: 'אמא שלך גיבורה'. ועוד אחד שאל: 'האם זה חישל אותך?' ואני חשבתי לרגע, ואחר-כך עניתי לו, אמרתי: 'במובן מסוים כן. כי אין כמעט דבר שיכול להשתוות לכאב כזה'.
"והיו כמה ילדים שלא רצו לדבר כלל. אמרתי להם שאני מבין אותם, כי הדיבור על האובדן מעלה תחושות עזות שיכולות לשתק אותנו. כל משפחה והיגון הפרטי שלה. ובכל זאת, אנחנו מכירים את התוגה המשותפת לכולנו, את החיים של לפני ואחרי, ואת הגלד שלעולם לא ייעלם. אנחנו יודעים שאין מזור אמיתי ואנחנו יודעים שאין נחמה שלמה.
"ואולי המענה למוות הוא החיים עצמם – החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, וחיי המדינה והעם. וחיי המדינה שלנו הם דבר מופלא, דבר שאיננו מובן מאליו. מיום לידתה של ישראל, כוחות רבים נערכו להכחידה. הם לא צלחו במזימתם. הם לעולם לא יצליחו.
"הסתכלו סביבכם על הפלא שנקרא מדינת ישראל: ירושלים הבנויה לתלפיות, תל אביב התוססת, חיפה הפורחת, הנגב והגליל שנמצאים בתנופה חדשה, ומדינת ישראל כולה, שהיא אי שטוף-אור של יציבות וקידמה במרחב אפל, רועש ורוגש. ההצלחה שלנו הושגה בזכותכם, אזרחי ישראל.
"מדור המייסדים, דרך הדורות שהמשיכו לבנות וליצור כאן, ועד דורנו אנו. מול צבר האיומים שנערם סביבנו, צה"ל חזק מאי פעם. אנחנו נוכל לעמוד בכל מבחן. נמשיך לבצר את כוחנו, נמשיך לייחל ולפעול להשגת שלום עם שכנינו, נמשיך להגן על מדינתנו.
"ועם כל זאת, אנו תמיד זוכרים שלא היינו כאן בלי נכונותם של לוחמינו להיאבק על קיומנו, וללא המחיר קורע הלב של אובדן טובי בנינו ובנותינו. יום העצמאות שאנו חוגגים מדי שנה הושג בזכות לוחמינו – אלה ששרדו את הקרבות ואלה שנתנו את חייהם. בעיניים דומעות ובלב מלא גאווה, אנו מצדיעים לנופלים, יקירינו גיבורי ישראל", סיים נתניהו את דבריו.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות