הרב יורוביץ': מסע האמונה של אברהם אבינו

פרשתנו עוסקת בחלק הראשון של חייו של אברהם אבינו, ציר חייו של אברהם אבינו סובב סביב האמונה, בתחילה הוא מגלה את האמונה באל אחד, ולאחר מכן אמונתו זו עומדת למבחן פעמים רבות באופנים שונים.

תהליך הכרת אברהם אבינו את בוראו בראשית דרכו אינו מפורש בתורה, אך מתואר במדרשי חז"ל רבים בתיאורים שונים.

אם נתבונן בהם נוכל להבחין שני שלבים שונים בהכרה זו, השלב הראשון היא ביטול ושלילת הכוחות הדמיוניים השונים, זהו מסע ארוך של חיפוש, מדרש אחד מתאר שבגיל שלוש עשרה "יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו של עולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו". מקורות נוספים מתארים את סיפור ניפוץ הפסלים של תרח אביו גם כן כתהליך של ניסוי ובדיקה עד לגילוי אפסותם. אם כן אנו רואים ששלב זה של גילוי האמונה על ידי אברהם אינו חלק, זו לא התאהבות ממבט ראשון, היא מלאת תלאות.

לצד זה אנו קוראים על ההארה והגילוי שאברהם זוכה להן "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה לט), השלב השני לאחר שהוא ביטל ושלל אלוהות מהכוחות המוגבלים אשר סביבו, הוא זכה להארה ושמע את קול ה' מדבר אליו, זהו גילוי המופיע מלמעלה בבת אחת. 

מכאן נלמד את הדרך אל האמונה וההשגה, האמונה מושתתת על הכרת המוגבלות והאפסות של כל הברואים כולל של האדם עצמו, כל עוד האדם תפוס בגדלותו, לא ישיג את האמונה.

אי אפשר לעסוק בחיפוש הבורא, כל עוד האדם תפוס במחשבתו בעצמיותו, כל עוד אתה חש את עוצמתך, וכביכול מאמין בעצמך, מצוי אתה בתוך קונכייה שיצרת, ואינך כשיר לעסוק בחיפוש משהו, שמצוי הרבה מעבר למציאותך.

ולכן באמונה, העבודה הראשונית היא לראות את אפסותן של כוחות הבריאה, ורק לאחר מכן תוכל למצוא את מי שבכל זאת קיים לעד. וכפי שנתבאר, השגת האמת מופיעה באופן של גילוי מלמעלה "הציץ עליו בעל הבירה".

כלומר: עיקר העבודה היא לשלול את הכוחות הטבעיים הנראים לעין, להבין שאין בהן ממש. משם, הדרך אל הגילוי סלולה.

כאשר אתה מתבונן על הבריאה במבט ראשוני – חיצוני, אינך מוצא שם את הבורא, אדרבה, אתה רואה מציאויות רבות אשר מנוגדות למציאותו, וזה לא מוביל אותך אליו יתברך. אך כאשר אתה ממשיך לחפש ולחקור במבט פנימי על דרכיהם ומוצאיהם של כל פרט ופרט ויחסי הגומלין ביניהן, או אז אתה רואה השגחה ומוצא את אל חי וקיים.

אברהם אבינו, בהסתכלו על כל פרט, לא מצא את אלוהיו, אך כאשר הפגיש ביניהן – בין השמש לירח, הבין שיש מנהיג לבירה.

הציווי הראשון של אברהם אבינו "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" גם הוא מבטא עבודה זו, הוא נצטווה לעזוב את ארצו ומולדתו, ה' מלמד אותו להרפות, להבין את האפסות של האחיזה אשר הוא מצוי בה ולהרפות, זהו השער להשגה כאמור. (וזה בניגוד לנח שהציווי המרכזי בחייו היא באופן פוזיטיבי לבנות תיבה ולהתחבא בו).

סיפור גילוי האמונה של אברהם, היא יכולתו לבטל מציאויות דמיוניות פעם אחר פעם עד שהפנימיות מתגלה.

ציווי זה של לֶךְ לְךָ הוא נצחי לכל אחד מאיתנו, פעמים רבות נדמה לנו שהנה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה ומתפתחת בנו ביטחון שוא וסמיכות יתר על מה שהשגנו, ואז אנו נקראים להרפות ולראות את הארעיות של אותם הדברים ולהפנים שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.

עיקרון זה מוצאים גם בהארה שזכו לה ביציאת מצרים שקדם לה עבודה רבה בביטול קליפת מצרים שלב אחר שלב, אך ההארה באה בבת אחת.

הדברים נכונים בעבודת הנפש האישית של כל פרט, מתחילה אנו עוסקים בקבלת עול מלכות שמים על ידי יראה וביטול עצמי, זו עיקר עבודת האדם, האהבה שהיא גילוי עומק הקשר, שורה עליו מלמעלה מאליה וכמבואר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!