האם שמרה על לשונה והבן ניצל מסכין חדה
סיפור שהסתיים בנס של ממש בעיר אלעד, נזקף לזכות אישה שהתאפקה ולא הגיבה למי שפגעה בה | סיפור מאת המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שנשמע בשיעורו השבועי האחרון
- משה ויסברג
- ד' חשון התשפ"ב
- 2 תגובות
המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן סיפר בשבוע האחרון מעשה שהיה, המלמד אותנו על גודל הזהירות ושמירה של אדם עצמו בשעה שקשה לו הדבר, תגלגל עליו אורה ורחמים.
וכך סיפר האברך הרב א.ק. מהעיר אלעד למשפיע רבי מיילך, מעשה נס ופלא שאירע בביתו לפני כמה ימים בעש"ק פרשת בראשית. באותו שבוע פגעה אישה ברעייתו נוות ביתו - פגיעה קשה וכואבת. רעייתו הנפגעת החרישה במסירות נפש, וגם לא סיפרה לאיש מאומה את אשר אירע עמה, כך החזיקה מעמד עד יום שישי בבוקרו של יום, ויהי ביום השישי בהיות הבוקר, הרגישה שיותר איננה מסוגלת לשאת את המשא יותר, החליטה 'להוציאו לאור', ולספר את הנעשה אולי ירווח לה במעט.
ברגע האחרון נזכרה הרעייה בסדרת השיעורים שהיא לומדת ועוסקת בקביעות בספרי 'שמירת הלשון' ובלמה את פיה בגבורת נפש עילאית.
ממשיך המשפיע ומספר את הסיפור: לא עברה מחצית השעה, והאם נכנסת למטבח ביתה, ולנגד עיניה נגלה מחזה מזעזע, לפני כמה חדשים הם קנו לצורך חיתוך הבשר סכינים חדים עד אימה, ולכן הם משמרים את הסכינים ממגע ידי התינוקות עד חרמה, ובאותו היום הצליח הילד הקטן בן שנה ומחצה לדלג ולטפס וכבר שיחק בסכין בפיו ובלשונו - כשהוא מנסה למצוא בו טעם מתוק.
האם הזדעזעה עד עמקי לבה, ואך בנס ופלא הצליחה מבחוץ לשמור על קור רוח ובשלווה היא בקשה מהתינוק שיפתח את פיו כשכל איבריה נעשו חידודין חידודין. היא הוציאה את הסכין בזהירות וגילתה כי פיו ולשונו שלמים ללא כחל ושרק, חתך ופצע... אז נזכרה כי היא שמרה על לשונה והקב"ה שמר על פיו ולשונו בנה הקטן.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות