מה גילה הילד שיצא לחפש בית עם חלונות מזהב?

היה פעם ילד קטן שגר בחווה מרוחקת. בכל בוקר היה מתעורר מוקדם, לפני זריחת השמש, כדי לעבוד בשדה. כשהיה מזהה שהשמש מתחילה לטפס בשמיים, הוא היה עוצר ממלאכתו, מטפס על הגדר ובמשך דקות ארוכות יושב וצופה אל האופק.

שם, רחוק רחוק היה בית עם חלונות מזהב. הילד הפליג בדמיונות כמה נפלא לגור שם בבית עם החלונות מזהב ואמר לעצמו: 'אם הם יכולים להרשות לעצמם חלונות מזהב אז בוודאי שיש להם דברים נפלאים בבית; רהיטים וחפצים מדהימים ביופיים!' .

הוא הבטיח לעצמו כי יום אחד הוא ילך עד לשם ויראה את המקום הנפלא. יום אחד אביו ביקש ממנו ללכת העירה והילד ידע כי זו ההזדמנות שלו לצאת למסע. הוא ארז כריך ויצא לדרך; חצה את שדה החיטה, חלף על פני אורוות הסוסים וטיפס בנחישות על הגבעות שהפרידו בינו לבין הבית עם החלונות מזהב.

הדרך הייתה ארוכה והשעות שבילה בשוק לא הותירו לו די זמן ללכת אל הבית המוזהב, אך הילד היה נחוש ונתן לליבו לכוון אותו אל היעד.

כשהגיע, הבין שכנראה העריך לא נכון את המרחק והלך לאיבוד בדרך, כיוון שמה שחשב שהוא הבית עם חלונות הזהב, לא היה נוצץ ומפואר אלא בית רעוע עם גדר שבורה וקירות מקולפים.

השמש החלה לשקוע והילד לא ידע מה לעשות. הוא ניגש אל דלת הבית ודפק.

ילדה קטנה שנראתה בת גילו, פתחה את הדלת בהיסוס. הוא שאל אם היא יודעת אולי היכן נמצא הבית עם החלונות מזהב.

"כמובן!" ענתה הילדה והזמינה אותו אל המרפסת. בעודו עומד שם, הצביעה הילדה על הבית של הילד.

ושם, הרחק באופק הוא זיהה את החווה שלו, את הבית שלו ואת קרני השמש השוקעות צובעות את חלונות ביתו בזהב.

נקודה למחשבה:

יש פעמים בהן דברים רחוקים ומסתוריים קוסמים לנו מאוד ואנו שוגים בחלומות על מציאות טובה ויפה יותר, הרחק מהחיים שסביבנו.

"לא כל הנוצץ זהב"

לא כל מה שנראה יקר, מבריק ונפלא, הוא אכן כזה. יש דברים שנראים נוצצים רק למרחוק, אלא שכלל לא צריך להסתכל רחוק! לכל אחד מאיתנו יש בית עם חלונות זהב, לכל אחד מאיתנו יש בית וגם הוא בית עם חלונות זהב!

ולעיתים כשאנחנו מחפשים בחוץ בתים אחרים עם חלונות זהב אנחנו עלולים להיסגר בתוך 'תיבה' שמקום להגן עלינו יכולה לסגור את ענינו ולא לאפשר לנו לראות את ההזדמנויות מסביב.

והכל תלוי בנקודת המבט שלנו, בשינוי גישה ובהתעוררות לא להיגרר 'אחרי העדר' ולהיות נאמנים לעצמנו.

פרשת השבוע פרשת נוח

הסיפור הבולט בפרשה הוא סיפור המבול ותיבת נח.

בני אדם עשו מעשים רעים עד שהקב"ה החליט להביא מבול על העולם ולהשמיד את האנושות. נח הצטווה לבנות תיבה שבאמצעותה יינצל מהמבול. והוא בנה תיבה/בית מוגן במשך שנים רבות שבהן ניתנה לאנשים הזדמנות לתקן את התנהגותם.

'ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'

באמצעות המבול אלוקים לא רק העניש את האדם אלא ברא למעשה את העולם מחדש.

עולם בו כולם שווים, בעולם החדש שנברא אין מעמדות ואין היררכיה. כולם הגיעו אל העולם בשווה ולא רואים בתים אחרים עם חלונות מזהב... כי כשהאדמה התייבשה יצאו אליה כל בעלי החיים וגם משפחת נח ביחד.

יצר האדם הוא רע מנעוריו

לאחר המבול, מבטיח הקב"ה לנוח כי לא יביא יותר מבול

"לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו"

הרע טבוע באדם מלידתו!

תמיד יהיו מחשבות שליליות, כשלון, טעויות ומחלות. ומה שנותר לנו הוא להיות במודעות ולעשות עבודה יומיומית, סליחה יומיומית, ללא שיפוטיות והאשמות ולהינות ממה שיש לי פה ועכשיו.

'תיבת נוח שלי'

לפעמים גם אנחנו יכולים לבנות לעצמנו 'תיבת נוח' – מעין בית מוגן שבו מכניסים קומץ של אנשים שמרימים ומסייעים לנו בשעת משבר או טלטלה. והתיבה הזו מאפשרת לנו להביט בחלונות ולהתבונן על מה שקרה. לקחת אחריות וללמוד מטעויות.

ולעיתים, עלולים להיכנס גם לתיבה 'זוללי אנרגיה' שחשוב שנחליט מה לעשות איתם כדי לא ליצור שיטפון בתיבה המוגנת.

רק זיכרו לא להישאר יותר מידי זמן בתיבה או להתבונן ממנה על בית אחר עם חלונות זהב.

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!