הנפילה בשבי והפעולות לחילוצו: סיפורו של הנווט הישראלי

בעוד 10 ימים ימלאו 35 שנים לנפילתו בשבי של הנווט רון ארד. ב-16 באוקטובר 1986 יצא מטוס פנטום של חיל האוויר למשימת תקיפת מחבלים בלבנון, בעקבות תקלה שנבעה מהשלכת חימוש, התפוצצה תחמושת בקרבת המטוס, דבר שאילץ את ארד, והטייס שלצידו ישי אבירם, לנטוש את המטוס בשטח לבנון.

מסוק קוברה שהוזעק לחלץ את הנוטשים, הצליח בקושי רב לחלץ את הטייס ישי אבירם שנתלה על מגלשי המסוק וכך חולץ. ארד, שנשאר על הקרקע ולא הצליח להימלט, נלכד על ידי הארגון השיעי הלבנוני "אמל" שהחזיקו בארד במשך שנתיים מ-1986 ועד 1988.

במהלך השנתיים הללו נשמר הקשר עם ארד באמצעות מכתבים, ותמונה אחת שלו, שנשלחו לישראל, כשמתווכים אירופים מנהלים משא ומתן עם שני הגורמים. לאחר כשנתיים וחצי הועבר/נמכר הנווט הישראלי לידי גורמים שיעים, ככל הנראה לידי איראן, וב-5 במאי של 98 התקבל אות החיים האחרון מהנווט הישראלי. במהלך כל השנים הנושא עולה לא מעט על סדר התקשורתי בישראל, כשמידע חדש מופיע ומציף את הנושא הבלתי פתור.

כפי שנחשף השבוע, אנשי המוסד פעלו על אדמת סוריה כשחטפו גנרל איראני שהובא לכאורה למדינה באפריקה (בהמשך נטען כי הוא נחטף ונחקר על אדמה סורית) במטרה לדלות מידע על גורלו של הנווט הנעדר.

יש לציין כי זו לא הפעם הראשונה שישראל יוצאת לפעולת חטיפה בשטח האויב בניסיון לדלות מידע אודות גורלו של נווט חיל האוויר רון ארד.

זו רק אחת מסדרה של פעולות חטיפה שביצעה ישראל, הראשונה מבניהם התרחשה בשנת 1989, שנתיים אחרי נפילתו של ארד בשבי, החליטה ישראל לפעול על מנת לחטוף בכירים ששייכים לארגונים שיעים, ולנסות להוציא מהם מידע על הימצאות השבוי הישראלי, ואולי גם לשמש כקלפי מיקוח במשא ומתן עתידי.

פעולת החטיפה התבצעה על אדמת לבנון על ידי סיירת מטכ"ל במבצע "עלם חמודות" שבמהלכו נלכד השייח עבד אל - כרים עובייד באישון ליל, והובא לישראל, אלא שחקירת השייח הובילה למסקנה שאין בידו מידע רלוונטי שיכול לקדם את מציאתו של הנווט הנעדר, ושעדיף להביא דמות שיעית בכירה יותר, על מנת ליצור מאזן אימה מול השובים, שיתחילו להתייחס ברצינות לקלפים בידי ישראל.

לא מעט שמות בכירים הועלו על הפרק לצורך חטיפה, ביניהם בכירים איראנים ששהו על אדמת לבנון, אך ישראל חששה שחטיפת בכירים איראנים תוביל לפגיעה קשה מצדם, כפי שהתרחש ב 17 במרס 1992 כשהאיראנים פוצצו את בניין השגרירות כנקמה על חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי, פיגוע שגבה לא פחות מ - 29 הרוגים ו 242 פצועים.

אחרי אין ספור שמות, הועלה שמו של "מוסטפה דיראני" שהייתה דמות בכירה בארגון "אמל" שאנשיו היו אחראים על חטיפתו של רון ארד, דיראני אגב פרש מן הארגון, והקים תנועה משלו ששיתפה פעולה עם חיזבללה.

מבחינת אמ"ן, דיראני היה היעד האולטימטיבי לחטיפה, הן בגלל שלא היווה סיכון בדמות איראנית בכירה, והעובדה שהיותו מעורב אישית בלכידתו ואחזקתו של ארד, דבר שיכל לשפוך אור על הימצאותו של הנווט, וגם לשמש כקלף מיקוח נחשב לצורך החלפת שבויים בעתיד.

ב21 במאי 1994 בפעולה נועזת, פושטת סיירת מטכ"ל על ביתו של דיראני הנמצא בעומק לבנון, ולוכדת את האיש, שמובא לישראל ונלקח ישירות למתקן החקירות של יחידה 504 שאחראית על חקירת השבויים.

למרבה הצער, חקירתו לא הועילה לקדם את המאמצים המרובים שנעשו עם השנים להשבת הנווט רון ארד אל ביתו.

דיראני ועובייד, שני האישים שחטפה ישראל על מנת לקדם את חזרתו של ארד, שוחררו לבסוף ללבנון בשנת 2004 במסגרת עסקת שבויים שיצאה אל הפועל בין ישראל לחיזבללה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!