לא תמה הדרך • סיפור בהמשכים לחג • פרק ג

בכל יום מימי החג יופיע כאן 'לא תמה הדרך' - סיפור בהמשכים מאת הסופרת רבקה גלאי, מחברת הספרים אם אסק שמים, חלומות צפת, ששה מליון ועוד אחד, אשר סחפה הרוח, כי להם המחר, גשר לקשר, והשקמה השניה מימין.

הסיפור 'לא תמה הדרך' הוא מתוך הספר העומד לצאת לאור: 'פתאום, באמצע הקיץ'.

1.

ירח שנהבי התמלא אט-אט, נושא עמו את בשורת הימים הנוראים. רותי התכוננה לימים הנוראים הפרטיים שלה. היא הקשיבה לרחשי גופה, האזינה לקול נשימתה, לרחש זרימת הדם בעורקים. אוזניה היו כרויות לצלילים הדקים, כמעט בלתי נשמעים, של פעולת האיברים. האיברים היו אמורים לעבוד בהרמוניה מופלאה, אם לא נגזרה על האדם הקשה שבגזירות.

הסרעפת שלה שידרה מצוקה. דקירות דקות, כמו מחטים סיניות. ואולי בא הכאב מהתכווצות הריאות? קשה היה לה להתמקד במקור השיבוש. כפות ידיה נרדמו באופן קבוע. רגליה נעשו כבדות. האם אלו סימני טלפיו של מלאך המוות? היא הביטה בעיניו של המלאך במבט אמיץ. הייתה מוכנה. עליה רק למחוק את שני הכתמים.

בשעה שהגברים מלאו את הרחובות החשוכים בדרכם לאמירת סליחות, עלתה מחשבה גאונית במוחה.

אחיה זאביק!

איך לא חשבה על כך קודם. זאביק היה בחור שקט. שקט מדי. תכונתו זו האפילה על כישרונותיו. זאביק עבר את גיל שלושים כבר לפני שלוש שנים ולא מצא בת זוג. בפגישות היה רוב הזמן שותק, וכמובן שאין זו מעלה גדולה.

בבוקר התקשרה רותי לאמה. העלתה בפניה את שמה של חווה אטינגר ונזהרה להדגיש את מעלותיה. במשפט קצר, מובלע משהו, הזכירה את אופיה התוסס, על כל המשתמע מכך.

"אבל זה בדיוק מה שזאביק שלנו צריך", התלהבה אימא של רותי.

הרעיון קרם עור וגידים. את הצלחת שברו בערב ראש השנה. רותי הודתה לקב"ה שנתן לה אריכות ימים לזכות ליום המאושר הזה.

2.

הנה חלף חודש ולפניה משתרעים עוד יותר משלושים יום. כעת ידעה להעריך את יחסיות הזמן. קיננה בה הרגשה, משהו מעין חוש שישי, כי ימתינו לה מהשמים כדי שתגיע נקיה מעוונות שבין אדם לחברו. מצאה עצמה מתפללת בדבקות, כפי שלא עשתה מעולם.

מילות התפילה קבלו לפתע משמעות עמוקה. מודה אני בבוקר, קריאת שמע שעל המיטה, ואפילו ברכת המזון נשמעו לה, לפתע, בעלי עוצמה מיוחדת. הכל היה שווה כדי להגיע לרבדים הנסתרים של החיים, אמרה בלבה. העולם נראה לה שונה. הזמן נמדד אצלה בצורה שונה. בדקה התרחשויות מתוך ראייה רחבה, יודעת להעניק לדברים ממד נוסף, רוחני.

כולם הרוויחו מכך. היא שינתה גישה אפילו לבני ביתה. תמיד הייתה אם ורעיה מסורה. אך כעת ידעה גם למה, כמה ומדוע. אנשים סביבה חשו בהבדל והעריכו אותה שבעתיים. איש מהם לא ידע מה מתחולל בנפשה הסוערת של זו החיה על סטופר. בעצם, אחותה הבכורה מלכה ידעה. היא הייתה היחידה שהובאה בסוד העניין. רותי לא הסתירה אף פעם שום סוד ממלכה. היה ביניהן קשר מיוחד.

מלכה הייתה גם היחידה, שידעה מה טיב עבודתה של רותי.

הידיעה לא גרעה מהערכתה של מלכה, בוודאי לא מאהבתה העצומה לאחותה הקטנה רותי. מלכה הייתה עקרה. נשואה מזה חמש עשרה שנה וכמיהתה לפרי בטן הייתה עזה כמוות.

כאשר תכננה רותי את העתיד שיהיה כאן אחרי לכתה, הועידה למלכה תפקיד ראשי במערכה הבאה. רותי בחרה במלכה לשמש תחליף לאם לתאומות, אחרי שתרד מעל במת החיים. "אני מפקידה אותן בידייך", אמרה למלכה. הן בכו ביחד כאשר סיכמו את כל הפרטים ומצאו נוחם זו בזרועותיה של זו.

כשיבשו הדמעות ורותי ישבה מרוקנת ממחשבה והרגשתה הכללית רעה מאוד, ידעה לפחות דבר אחד: מלכה היא הברירה הטובה ביותר. לרגע חייכה בתוך תוכה. מלכה תטפל בהן טוב יותר ממנה.

כששבה הביתה בערב מצאה את מנחם שקוע כל כולו בגמרא. הוא לא שמע שנכנסה. מנחם יוכל ללמוד הלאה באין מפריע. לא יהיה עליו לדאוג לכביסות, לתיקוני בגדים, לגיהוץ, לתיקי אוכל, לבישולים. הוא יהיה פטור משיחות עם גננות, לדאגה להכנת שיעורים, ולרכישת מחברות וספרי לימוד. את כל המלאכה תיקח מלכה על עצמה בחפץ לב.

רותי התמוגגה למראה אושרו של זאביק אחיה. בלילה שלאחר הווארט, בשוך ההתרגשות וההמולה, נגשה בלב קל להעביר קו עבה על כתם עכור אחד. כעת נגשה במרץ למרק את הכתם השני.

3.

במזכירות הסמינר ידעו לשפוך אור על התעלומה ששמה המורה מנוחה צייגר. בשנים האחרונות, כך נאמר לה, התגוררה מנוחה בשוויץ, לשם נסעה בעקבות בעלה, לסעוד את אביו החולה. את היום ההוא בו פגעה רותי במורה מנוחה לא תשכח עד קץ ימיה, חשבה. "קץ ימיה", לעגה לעצמה.

המונחים הללו מתאימים לאנשים רגילים, שהמוות אינו אורב לפתחם.

המורה מנוחה לימדה בעיקר מקצועות חול. באותם ימים הייתה רותי תלמידת כיתה ח' ועמדה בראש ועד התלמידות. בתוקף תפקידה האחראי, התנדבה לשלוח מכתב לפיקוח. במכתב שפכה את כל התלונות שהיו לתלמידות על המורה מנוחה: המורה אינה מסבירה באופן מובן את השיעור; המורה מאחרת להיכנס לשיעור; המורה מעבירה זמן יקר מן השיעור בדיבורי סרק; והכי חמור - המורה מנוחה פשוט אינה מכינה את השיעור.

ברור מאליו שהמכתב חולל מהומה. מהפיקוח החלו לעקוב מקרוב אחר התנהלות המורה. בסוף שנת הלימודים, כאשר הוכרזו קיצוצים, התנוסס שמה של מנוחה צייגר בין המורות המפוטרות.

רק לאחר מעשה התברר לרותי שהמורה מנוחה הייתה מפרנסת יחידה בבית. רותי כרתה באבחת עט את מטה לחמה. כעת גמלה בלבה של רותי החלטה נועזת. חרף מצבה הגופני הירוד, כדברי הרופא, ידעה כי אינה דומה בקשת מחילה העוברת דרך קווי טלפון לבקשת מחילה פנים אל פנים.

יום אחד בלבד דרוש לה לשם נסיעה וחזרה לארץ ואין תקופה מתאימה למחילה וסליחה יותר מתקופה זו, בין כסה לעשור. יממה אחר-כך הייתה רותי מצוידת בכרטיס הלוך ושוב. את התאומות הפקידה בידיה הנאמנות של מלכה.

4.

נאווה איינהורן הייתה לחוצה. העוזרת שלה הודיעה כי לא תוכל להגיע במשך שני בקרים. דבר כזה עוד לא קרה מיום שהחלה לעבוד בביתה.

עלה בלבה של נאווה חשש שמצב בריאותה של העוזרת המסורה התערער. במו-אוזניה שמעה אותה נאנחת בשעת השטיפה. היכן תוכל להשיג בימים עמוסים אלו של החגים מישהי שתשמש כיד ימינה? היא תכננה להחליף מילים עם שכנותיה. הן תעזורנה לה בחיפוש אחר עובדת חדשה. נאווה לא התאוששה מבחינה גופנית מאז הלידה. גם התינוקת לא עלתה במשקל.

נאווה הייתה מודאגת באמת. רק כעת גילתה עד כמה היא קשורה נפשית לעוזרת שלה. היא תתקשה להסתגל לאחרת, זרה. כבר חשבה להתקשר לדרוש בשלומה של העוזרת כאשר גילתה כי, בעצם, אין לה מושג מהו מספר הטלפון שלה.

נאווה ידעה רק פרט אחד שלא עזר לה בהרבה. היא ידעה כי שמה של העוזרת שלה הוא רותי...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!