מתקפה אאוט - חנופה אין • העסקונה החרדית עולה לרגל לבנט ופירון

1. הקרקס המשולש

מאז ליל האחדות בש"ס, הלילה בו הוכרז על הפורמט המשולש שינהיג את התנועה, משולש שמעליו יעמוד הגר"ע יוסף, לא ידעה ש"ס ולו אף יום אחד של שקט.

כמעט בתזמון מדויק מתבשרים העיתונאים ש"אוטוטו השבוע/במוצ"ש הקרוב/בשיעורו הקרוב של הרב - יוכרז היו"ר היחיד של המפלגה". לא תמיד מפרטים מי האיש. לעיתים נוסף גם שמו להודעה. בכל פעם, שם אחר, כמובן. בבחינת, אמור לי מי המפרסם ואומר לך מי היו"ר המתעתד למלוך.

"רק תושבע הממשלה החדשה וש"ס תדע, גם אתם תדעו, מיהו היו"ר", שוגרה בשורה. "במוצ"ש הקרוב יכריז הרב על זהות הזוכה המאושר", הכריזו כותרות בשבוע הקודם. מוצ"ש חלף - וההכרזה בוששה מלהגיע.

לאיש בבית שברחוב הקבלן 45 אין ספק שהמצב הנוכחי רחוק מלהשביע רצון. לכל ברור שחייבים להכריע בדבר זהות העומד בראש התנועה, וכי הקרקס המתוקשר של החודשים האחרונים חייב להגיע אל קיצו. לא יתכן שכל ישיבת סיעה תיפתח במריבה קולנית (או שקטה) בשאלה "מי יישב באמצע", וכל פעיל שטח יצטרך לעשות חושבים טרם שהוא משוחח עם אחד מהקודקודים, שחלילה לא יתפרש שהוא בעד (או נגד).

"ככה אי-אפשר לתפקד", מסכימים הכול. שאלת מיליון הדולר היא מי באמת יעמוד בראש התנועה, שתיאלץ להשיב עטרה ליושנה מספסלי האופוזיציה במהלך החודשים הקרובים, לכל הפחות.

אילו ח"כ אריאל אטיאס (כמה קשה להתרגל להסיר את התואר שר משמו) מוכן היה לקבל על עצמו את התפקיד, יתכן וההכרעה הייתה כבר מתבצעת. בבחינת, יבוא השלישי ויכריע. גם כך, הוא המגשר, הוא הבורר. אילו רק היה מסכים לגשר קצת יותר, לשמש כבורר בעוד ועוד עניינים.

אבל את אטיאס משחקי השטח אינם מעניינים. העובדה שנשאר, למרות שאין כל תפקיד ביצועי למענו, נובעת מאהבתו העצומה למורו ורבו, הגר"ע יוסף, כמו גם בגלל חברותו האמיצה עם בן הרב, הרב משה יוסף. אטיאס לא יעזוב ספינה שמתקשה לנוע.

כיוון שכך, על הפרק נותרו שניים: אלי ישי ואריה דרעי.

בקרב מקבלי ההחלטות חלוקות הדעות האם יש להכריע, ואם כן – לטובת מי. עד כה נראה כי הרב עצמו התקשה לקבל החלטה בנושא, הגם שיתכן שיעשה זאת, בלית ברירה, בתקופה הקרובה.

2. אילו אלי ישי היה בראש

כל אימת שמצטטים בכירים במפלגות השונות לטובת (או לרעת) אחד מקודקודי ש"ס - נזעק מי שהציטוט פועל נגדו. "אז אמרו שהוא לא בסדר/אשם/שמאלני/ימני. למה צריך לצטט אותם בכלל?" באה מיד הטענה הקבועה. "ובכלל, מי אמר שאמירתם נכונה?"

כך היה כשציטטתי ביום שישי האחרון את העיתונאי זאב קם מ'מעריב', שדיווח כי גורמים במפלגות יהדות התורה, הבית היהודי והליכוד, טענו כי דרעי "היה הגורם שמנע אפשרות ליצירת ברית בין הבית היהודי ובין המפלגות החרדיות". חזקה על עיתונאי כקם שדיווח דברים בשם אומרם, גם אם התבקש לבחור בכינוי "גורמים".

כעיתונאית, אני יודעת שהדברים נכונים, אם כי תמיד יש יוצאי דופן במפלגות השונות, שאינם מיישרים קו עם דעת הרוב. אחד מהם הוא, לדוגמה, ח"כ יעקב ליצמן, המגן על דרעי.

אבל בגדול, זו הדעה הרווחת בקרב בכירים במפלגות השונות. אלה סבורים, כל אחד מנימוקו שלו, כי אילו אלי ישי היה עומד בלעדית בראש ש"ס, המפה הפוליטית הייתה שונה. אגב, זה לא חייב להתפרש כמגרעת של דרעי. יש שיאמרו, כשרונותיו גורמים לכך. אנשים חוששים ממנו, מיכולותיו. הוא מהווה איום עליהם. ישי, פחות. אחרים יתלו זאת בכך ש"יש לו חברים שמאלנים כמו חיים רמון, חששנו שהוא מוליך בעקשנות שמאלה". ויש שיאמרו: "הוא לא מצטייר לנו כאמיתי, אנחנו לא מאמינים לו",

את הדברים הללו שמעתי, שוב ושוב, מבכירים שונים. בפגישה שהייתה לי, למשל, עם בכיר מ'הבית היהודי', הושמע באוזני באופן נחרץ כי לו היו עומדים מול אלי ישי - ש"ס ויהדות התורה היו בקואליציה. "לרגע לא האמנו לו", טען הבכיר, כשדיבר על דרעי. כששאלתי מדוע לא ביקשו גישה לבית הגר"ע יוסף, כדי לבקש לעמוד בקשר רק עם ישי, נעניתי: "לא ידענו שקיימת כזו אופציה. חשבנו שדרעי הוא בעל הסמכויות".

מה שמחזיר אותנו שוב אל המצב הבלתי ברור בש"ס, והשלכותיו העצובות.

3. אלי ישי מתג עצמו מחדש

ויש גם את 'השטח'. מבחינתי, דעות מהשטח ניתן לקבל כשמשוחחים אקראית עם אנשים שונים, מרקעים שונים, ממקומות שונים ברחבי הארץ.

זה מה שעשיתי בחופשת פסח האחרונה. שוחחתי עם "כל מיני". עם חובשי כיפות סרוגות שהילכו על הטיילת בטבריה, עם אורחים שמילאו את בתי המלון, ובין לבין, טלפונית, עם פעילי שטח ואחרים.

שמתי לב לתופעה מעניינת: עד לפני כשנה, פחות או יותר, 'השטח' טען ש"אלי לא מספיק פועל", האשימו אותו בהאשמות שונות. הייתה לכולם תקווה גדולה שהנה עם שובו של אריה דרעי, "המלך", הכול ישתנה לטובה.

אבל משהו קרה בעקבות מערכת הבחירות. איכשהו הצליח אלי ישי למתג את עצמו מחדש ולהפוך לאיש הממלכתי של ש"ס. ולאו דווקא בגלל מערכת הסברה משומנת שפעלה לצידו. יותר משום שאנשי ההסברה שלו יעצו לו להרבות בשתיקה.

לא מצאתם אותו על המרקעים השונים, מטיח האשמות בחברים לתנועה. כשניסו עיתונאים לשאול אותו שאלות מביכות פנים-ש"סיות הוא תמיד העדיף לשמור על שתיקה. שוב ושוב חזר על המנטרה: "נשארתי בש"ס בשביל כבוד הרב עובדיה", ו"ה' יעזור". לדעתי, הוא גם האמין בזה.

מול מערכת הסברה משומנת של היריב הוא נהג, כביכול, בטפשות הסברתית כששתק. אבל זה עבד. העם בשטח, כנראה, מעדיף להזדהות עם מי שמצטייר כ"קורבן", כ"נרדף". דווקא דרעי, זה שתמונותיו מילאו את הרחובות במהלך מערכת הבחירות, הלך ורכש תדמית טובה פחות.

לאריה דרעי סגולות מיוחדות, שלא תמיד 'השטח' מבחין בהם. אבל אולי הגיע הזמן לחשבון-נפש מבחינה הסברתית. אולי העם אהב יותר את אריה שחזר לתנועה "שלא על מנת לקבל כיבודים", ו"שלא על מנת להיות יו"ר". אולי העם לא אוהב את אריה, שמבקש להדיח את אלי מהתפקיד.

אולי גם הפוליטיקאים לא אוהבים זאת. אולי גם הם, בתת-מודע, מגוננים על אלי, חברם משכבר הימים.

4. צל"ש ליו"ר הכנסת

תמיד טענתי שמאחורי כל פוליטיקאי עומדות "מידותיו". אז נכון שכניסה למערכת הפוליטית מחספסת ומשנה קלות את האופי, אבל בבסיס אתה נשאר עם תכונות האופי אותן "הבאת מהבית".

לכן, כשיולי אדלשטיין התחרה על תפקידו של רובי ריבלין, ידעתי שסכסוך לא יהיה בין השניים. ידעתי שמידותיו הטובות של אדלשטיין, יהודי שומר מצוות ומי שמסר נפשו על יהדותו ברוסיה הקומוניסטית, יעמדו לו כדי להרגיע את המתיחות שנוצרה בין השניים - חברים למפלגה, אחרי הכול.

ביום שלישי האחרון צפו מידותיו של יולי מעל לפני השטח והוכיחו כי אפשר להיות פוליטיקאי נקי ונאצל.

היה זה אירוע מימונה גדול אליו הוזמנו פוליטיקאים, כמו גם ראש עירית קרית אתא, העיר בה נערך האירוע. כנהוג מזה שנים, יו"ר הכנסת הוא שנושא דברים באירוע. אלא שיו"ר הכנסת הנוכחי החליט לכבד בדברים דווקא את...זקן חברי הכנסת - ראובן רובי ריבלין, והורה לראש העיר, יעקב פרץ, לעשות כך.

"אני רוצה להזמין את יושב ראש הכנסת, סמל של אחדות, האיש שמייצג את הדמוקרטיה הישראלית שמאחדת את כולנו, למרות הוויכוחים והשסעים בתוכנו", קרא ריבלין מעל לבמה, בקול נרגש, לאדלשטיין. וכך עמדו השניים, מחובקים, במשך זמן ממושך.

זהו יולי אדלשטיין. הוא נבחר לתפקידו בגיבוי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהחליט "לחנך" את ריבלין על ש"אינו יס-מן". כפוליטיקאי, לא יכול היה ריבלין לצפות ממנו שיוותר על התפקיד המוצע לו על מגש של כסף, אבל אדלשטיין אינו איש של מריבות, וככל שהדבר יהיה תלוי בו, ריבלין יקבל כבוד של מלכים באירועים פומביים. ולא רק. גם בחדרי חדרים.

זה המקום להעניק צל"ש של כבוד ליולי.

5. ריבלין עוד ישוב

אפרופו רובי ריבלין, הייתי מציעה שלא להספידו.

כפי שהדברים נראים כעת, מעוניין בנימין נתניהו לעשות הכול כדי להפשיר את היחסים עם מי שהודח על-ידו מתפקידו כיו"ר הכנסת, ולתמוך בו לתפקיד נשיא המדינה בבחירות שייערכו בעוד כשנה.

לריבלין תמיכה גדולה גם במפלגות החרדיות, וכך גם בקרב מפלגות השמאל.

ימים יגידו האם מועמדותו של דוד לוי - מועמדות אותה חשפנו כאן לראשונה - אשר אותה מקדמים כמה מבכירי התקשורת החרדית, תתרומם ותצבור תאוצה.

נכון לימים אלו, התומך הגדול ביותר של הפוליטיקאי לשעבר הספון בביתו שבבית שאן, הוא יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. אך לא ברור מי עוד יצטרף לתמיכה זו.

עם 11 מנדטים, אתה לא בונה נשיאות. ובהצבעה חשאית, גם ה-11 הללו אינם מונחים בכיסו של איש.

6. מצעד העסקנים של בנט

רגע לאחר שהסתיימו ימי האבל של הח"כים החרדים, שמצאו עצמם מביטים על שולחן הממשלה מספסלי האופוזיציה, רואים את הארץ המובטחת אך אינם רשאים להיכנס לתוכה, עברו הכול אל נוהל החירום: שתדלנות.

כשאינך יכול להיות שר במשרד, למה שלא תדבק למי שכבר נמצא שם?

כך מצאנו אתמול את אחד מבכירי עיריית ירושלים, מתדפק על דלתו של טל גן צבי, אחד מיועציו הקרובים של שר התעשייה והכלכלה נפתלי בנט, ומי שיש לו מילה בכל הנוגע לנושא התעסוקה בעיר הבירה. לדברי הבכיר החרדי , הוא קפץ "רק כדי לומר שלום". גן צבי כיהן בעבר כאחד מיועציו של ראש העיר ניר ברקת, אז למה לא לאחל לו 'שלום עליכם' במשרדו החדש.

אלא שכפי שהדברים נראים, מאחורי ה'שלום עליכם', עומדות כוונות נסתרות הרבה יותר - למרות הכחשות כל הצדדים, צריך להדגיש.

מזה מספר חודשים תלוי ועומד מכרז להקמת גוף תעסוקה גדול לטובת הציבור החרדי בירושלים. המכרז אמור לצאת ממשרד התמ"ת ולפעול בשיתוף עם עיריית ירושלים ועם אחת מהעמותות הקיימות ופועלות בתחום. כידוע לכל, כמה עמותות כאלו פועלות בירושלים.

כעת, משהגיעו בעלי בתים החדשים אל משרד התמ"ת, צפו לעלייה לרגל של ראשי העמותות. אמש החלה העלייה לרגל, באמירת שלום של אחרי חג.

ההערכות הרווחות היו שאחת מהעמותות היותר גדולות בתחום היא שתזכה במכרז. אלא שמכרז, עד שהוא לא נסגר – לא נסגר. כאן המקום לכל יו"ר עמותה לעשות כל שביכולתו כדי לגייס לטובת עמותתו את כל מי שיוכל לגייס.

מאחורי הקלעים, כך מתברר, זכתה אחת מהעמותות בברכתו של הגראי"ל שטיינמן, מי שרואה בערך לימוד התורה לכל החיים ערך עליון, אך מבין שכשאין ברירה וצריך לצאת לעבוד - יש לדאוג שזה ייעשה על אדני ההלכה.

במקביל, יש מי שדאג לגייס את התנגדותו של הגר"ש אויערבך לזכייה במכרז של העמותה. יש אומרים (אף שאין כל הוכחה לכך) כי הבכיר החרדי הבהיר למי שהיה צריך, כי אם העמותה שבראשותו תזכה - תשתנה הדעה של הגר"ש נגד הקמת מרכז התעסוקה. לא ברור האם אכן תשתנה והאם אכן הדברים נאמרו.

7. מצעד היועצים של פירון

ואחרונים חביבים, היועצים החרדיים - אלו שיוזמנו לאייש את תפקיד היועץ לענייני חרדים בלשכות השרים שאינם מכירים די את הציבור החרדי וחפצים בקשר עמו. אלא שלא כולם מעוניינים ביועץ כזה.

לשבחו של אריק שרון ייאמר, שדאג לאייש משרה שכזו. לשבחו של נתניהו ייאמר ששקל לאייש את התפקיד, אך התחרט רגע לפני הרגע האחרון, לאחר שהיו כבר מי שהוזמנו לראיונות.

נכון להיום, נאלץ ראש הממשלה להסתפק בליצמן/גפני/ישי כיועציו לענייני חרדים, כשהוא אינו לוקח בחשבון את האינטרסים השונים בהם נגוע כל אחד מהם.

מי שהרים את הכפפה בצורה רצינית הוא שר החינוך החדש, הרב שי פירון, שנכנס אל הנושא החרדי ברגל ימין.

לכאורה, הוא אינו חייב דבר לחרדים. הוא נציג מפלגה (יש עתיד) שקודקודיה מצהירים כמעט בגלוי כי אינם מעוניינים בקשר עם הציבור החרדי.

אבל פירון יוצא דופן. לפני מספר ימים כינס בביתו קבוצת חרדים, לאירוע שלא אמור היה לדלוף לתקשורת. הוזמן אליו אחד ממקורביו של ח"כ אריה דרעי, אחד מבכירי הג'וינט, ועוד שניים-שלושה עיתונאים שהגיעו לא משום שהם עיתונאים, אלא משום שפירון מכירם בדרך כזו או אחרת (אחד מהם הוזמן, לדוגמה, משום שפירון מכיר את אמו, קשרי שכנות לשעבר, וכך הלאה).

הפגישה התנהלה ברוח טובה, פירון בהחלט היה קשוב, גם לדברים הקשים ביותר.

בין לבין, הביע את רצונו באיוש משרת יועץ חרדי במשרדו, ואף אמר בקול למי הוא מתכוון להציע את התפקיד. אחד מהעיתונאים שנוכח בפגישה סיפר לעיתונאי חבר, הידיעה הודלפה, ומכאן החל מחול שדים להתחולל נגד עיני השר פירון. ולא רק.

מתברר כי רבים לוטשים עיניים אל התפקיד. בין השאר גם אמו של אותו עיתונאי. אבל לא רק. כך למשל פעיל חרדי ותיק ומוכר שלח איש תעשייה בכיר, שפעם עמד בראש עמותה אליה היה פירון קשור, כדי שיזכיר את שמו.

בקיצור, כמעט כל חובש כיפה ששמו נישא פעם מעל גלי האתר רואה עצמו ראוי לתפקיד. גם יועצה של אחת השרות לשעבר התעורר לאחר שנים בהן עסק בתחום שונה ולא פוליטי. כעת נזכר כי, בעצם, התפקיד מגיע לו, וחבר כנסת חרדי (מדגל התורה) החל לפעול למענו בבתי גדולי ישראל. וכך, עוד ועוד אנשים התעוררו ופנו לשר פירון רק כדי לספר עד כמה הם אלו שיביאו אל משרדו את הישועה, אילו רק יקבלו את התפקיד המוצע. גם בכירים בש"ס התעוררו לפעולה.

עד כה המציעים השונים נדחו. המועמדות הראשונית היא זו שנותרה הרצינית ביותר.

האיש שהתפקיד הוצע לו אינו מתכוון להיענות בחיוב קודם לסגירת פינות עם כל נציגי המפלגות החרדיות (כולל הפלגים השונים בכל מפלגה), באופן כזה שיהיה ברור שהוא מקובל על כולם. ולא דבר פשוט הוא. לאחר שייסגרו כל הקצוות (לדעתי, כולל מיגון הבית מפני מתקפות, ומיגון הילדים והאישה) - יסע, כמובן, אל הגראי"ל שטיינמן כדי לשמוע את דעתו.

רק אם יזכה בברכת הדרך, כולל ההבנה שהדבר טוב וייטיב לציבור החרדי - ייענה בחיוב לפנייה.

8. סמכויות בלתי מוגבלות

הסמכויות שהובטחו, אגב, לאותו יועץ, הן כמעט בלתי מוגבלות בכל הנוגע למגזר החרדי. מעונות היום (שהועברו לאחרונה ממשרד התמ"ת למשרד החינוך), מערכת החינוך, הישיבות – או בקיצור, מיום שתינוק חרדי נולד ועד שמסיים את לימודיו בכולל.

אחת מבכירות משרד החינוך התבטאה ואמרה, כי סמכויות שכאלו לא הוענקו לחרדי כלשהו מאז הקמת משרד החינוך. אין חרדי שקיבל אפילו רבע מהסמכויות אותן מוכן השר פירון להעניק ליועצו החרדי. יועץ, או יותר נכון איש ביצוע של ממש.

"אחרי הכול צריך לזכור ששי פירון למד בכולל של הרב משה פרבשטיין מחברון, עשה 'שימוש' אצל הרב פישר, סיים ש"ס בגיל 20, אשתו נכדה של הרב קהתי מחבר הפירוש למשניות, הוא רחוק ממה שמציירים אותו בתקשורת החרדית", אומר בכיר חרדי שמכיר את האיש. "אז נכון שהוא מזרוחניק בהשקפותיו, מבחינת מלחמת מצווה, צבא, דינא דמלכותא דינא וכדומה, אבל יתכן שימים יוכיחו שמינויו לתפקיד היה בבחינת ברכה לציבור החרדי".

הלוואי. הצרה הגדולה היא שמי כמוני יודעת שיום לאחר מינויו של היועץ החרדי, מינוי מבורך לציבור החרדי אם יזכה לברכת הגראי"ל, יקומו 'הנשמות הטובות' ויעשו כל שביכולתם כדי להרוס ולנאץ. פשקווילים יהיו רק אחת מהדרכים המרושעות שלהם למרר את חיי אותו יהודי.

זו הסיבה שהדברים נכתבו על ידי, למרות אי רצונו המוחלט של היועץ המדובר בפרסום כלשהו. רגע לאחר שיצוצו הפשקווילים והכתבות המרושעות, אהיה הראשונה שאייעץ לו: "אל תגיב, תשמור על שתיקה תקשורתית, פשוט תתמקד בעשייה".

רגע לפני אני מעיזה לקוות שלא ימררו את חיי האיש, כפי שמיררו 'נשמות טובות' וכלי תקשורת 'טובי לב' את חיי הרב אברהם רביץ זצ"ל - אחד מטובי הנציגים החרדיים שקמו לה ליהדות החרדית מאז ומעולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!