אל הכותל הסודי • עולים לרגל? קבלו הצעת סיור

רבים מאיתנו חולפים על פני שריד מחמד נפשינו, בית המקדש, בדרך לחומה המערבית של הר הבית. זו הידועה יותר בשם "הכותל המערבי".

אין אנו שמים את ליבנו לסודות הטמונים בשריד מחמד נפשנו - בית המקדש עצמו ובאזורים אחרים הסובבים את הר בית ה'.

אנו נציע היום ביקור קטן בדרך אל הכותל המערבי לכותל אחר: הכותל המזרחי של ההר, שהוא מהיבטים מסויימים חשוב אף יותר מהכותל שבמערב.

איך מגיעים?

הגישה לכותל המזרחי פשוטה: נוסעים בתחבורה הציבורית לכותל המערבי, לאחר הביקור בכותל, יורדים דרך שער האשפות אל מחוץ לירושלים ופונים שמאלה עד לפינת החומה - ושוב שמאלה. מדובר בסך הכל במרחק של כעשר דקות הליכה.

לפחות בימים אלה, האזור מאובטח ובטוח. בעצם בכל ימות השנה, המקום מצוי הרחק מכל סכנה זולת קטע קטן הקרוב לשער הרובע המוסלמי.

השריד העתיק ביותר

טעות נפוצה השתרשה, על פיה הכותל המערבי הוא הכותל היחיד ששרד מכותלי בית-המקדש. אך מדובר בטעות כפולה: א. לא מדובר בכותל בית-המקדש. ב. לא מדובר בכותל היחיד ששרד.

לו היה הכותל שריד מכותל בית–המקדש, הייתה אם כן רחבת הכותל חלק מהר הבית והעזרות ולא היינו רשאים לגשת לקרבתו ללא הטהרות. כדין המהלך בהר הבית ובעזרות.

אלא שהכותל המערבי אינו אלא חומת תמך מערבית של הר הבית וכל חומות הר-הבית סביב שרדו. הכותל השמור ביותר הינו דווקא זה שבצפון.

אלא שבמשך הדורות התקדש הכותל המערבי כמקום התפילה העיקרי של יהודים, אם כי בתקופת הגאונים דווקא הכותל המזרחי היה מקום התפילה המרכזי. לכאן ובעיקר לכאן באו יהודים, לצקת את צקון לחשם.

להתקדשות הכותל המזרחי היו סיבות מהותיות: בצד המזרחי ניתן היה להתקרב יותר למקום המקדש עצמו, וכן בעבר, על הכותל המערבי היו בנויות בתים רבים (כשם שהיום רובו תפוס על ידי בתי הרובע המוסלמי) והגישה אליו הייתה קשה.

הכותל המזרחי של הר-הבית הוא גם החלק הראשון של הר-הבית שראו היהודים שבאו ממזרח, מבבל וארם.

אך יש גם עוד סיבה, סוד שאותם יודעים רק מעטים: כל כותלי הר הבית אותם אנו רואים היום נבנו בידי הורדוס המלך האדומי וגם הכותל המערבי בכלל זה.

זולת כותל אחד שנותר עדיין מבית המקדש שבנו החשמונאים ואולי אף קודם לכן, מימי בית ראשון: הוא הכותל המזרחי.

כשאתם עומדים מול החומה המזרחית הינכם ניצבים אפוא מול השריד העתיק ביותר של הר בית-המקדש.

קו התפר

לפי המשנה במסכת מידות, הר-הבית הינו בן ת"ק על ת"ק אמה, (כמאתיים חמישים על מאתיים חמישים מטר) אך עתה כשאנו מתבוננים בו אנו יכולים לראות שהוא ארוך הרבה יותר וכיום אורכו של הר הבית הוא פי כמה מזה.

שנים ארוכות התדיינו והפלפלו חכמים ומלומדים בסוגיה עד שנמצא ה'תפר' שענה על ה'סתירה' הזו.

הביטו בזהירות בפינה מולה אתם ניצבים, והסבו מבטכם לאורך החומה: תוכלו לשים לב שהמטרים הראשונים בנויים מאבן מסותתת בצורה נאה וחלקה הדומה לסיתות אבני הכותל המערבי. סיתות זה קרוי 'סיתות הרודיאני' ומאפיין את כל מפעלי הבנייה של הורדוס (ההרודיון, מערת המכפלה, קיסריה ועוד)

אך 32 מטרים צפונית לקצה הדרום מזרחי של חומת הר הבית, משתנות האבנים לאבנים עתיקות יותר המסותתות באופן פשוט יותר. ביניהן מצוי תפר ריק שהוא התפר בין הבנייה החשמונאית לבין הבנייה ההרודיאנית.

כפי שמתברר: עד שהגיע הורדוס היה הר הבית ת"ק על ת"ק אמה, אך הורדוס הרחיבו מעבר לגבול קדושתו ובאזור ההרחבה גם אירח את ידידיו הרומאיים.

בצד השני, לפנים מהחומה - מצויים אורוות שלמה המפורסמות וכפי שניכר גם כאן, נעשו בהן שיפוצים נרחבים והן הוסבו למסגד נוסף.

שער שושן

שער הרחמים המפורסם מצוי בהמשך השביל - המוקף בקברי מוסלמים. ניתן לעלות אליו במדרגות ולבחון אותו מקרוב.

השער הינו עתיק ומיוחס לתקופה הביזנטית. אך הוא בנוי על שרידי שער כניסה קדום יותר מתקופת בית שני שהיה קרוי שער שושן - על שם בירת הפרסים שהם שהעניקו היתר לבניית בית המקדש השני.

השער מורכב משני פתחים החסומים כיום בלבנים. השער הצפוני קרוי "שער התשובה", והדרומי קרוי "שער הרחמים". בבית השער פועלת כיום מדרסה מוסלמית.

לפי המסורת, דרך שער זה יבוא המשיח באחרית הימים, כשהוא רכוב על חמור לבן.

סולטן סולימן הראשון במאה ה-16 סתם את השער מסיבות צבאיות לאחר חסימת השער, וכך הפך האזור שמחוץ לכותל המזרחי לבית קברות מוסלמי.

בית הקברות המוסלמי שליד שער הרחמים הוליד אגדה כאילו מבקשים בכך המוסלמים למנוע את ביאת המשיח, בחשבם שהמשיח לא יוכל לעבור בבית הקברות, שמא ייטמא, ובכך לעכב את בא המשיח...

אך כשאנו משוחחים על כך עם מוסלמים בימינו, אין להם מושג על כך.

לעומת זאת הם בהחלט מעוניינים לעכב את השליטה היהודית של היום על השטח, ולפיכך בית הקברות המוסלמי הולך ומתפשט לכל הכיוונים. היום כל אזור החומה המזרחית נכבש על ידי בית קברות מוסלמי - השני בחשיבותו בעיני המוסלמים בירושלים (אחרי בית קברות המצוי בתוככי הר הבית).

אך בעוד שתחילה היה מדובר בשטח קטן, אחרי האינתיפאדה, גדל התיאבון של הוואקף והם השתלטו על כל מורדות החומה עד לפינתו הדרומית ביותר.

הסיבה היא פוליטית והיא קיבלה תאוצה בעיקר לאחר שנות האינתיפאדה. והתאריכים על המצבות מספרים את הסיפור הזה כולו.

שער הברדלסים

צפונית לשער הרחמים מצוי גם שער מפורסם ופתוח לרווחה: הוא אחד השערים המרווחים ביותר וניתן להיכנס אליו עם כלי רכב.

לפי הסיפור חלם הסולטאן סולימאן הראשון חלום מבעית, בו אריות גדולים עומדים לטרפו, משום שלא טרח לבצר את ירושלים כהלכה. בעקבות החלום הוא הקים את החומה וקבע את האריות בשער שליד הר הבית זכר לחלום.

סיפור נחמד, אלא שלא מדובר באריות אלא בשני ברדלסים החקוקים משני צידי השער. הברדלסים היו בעבר סמלו של אחד הסולטאנים הקדומים יותר – הסולטן הממלוכי - ביברס - והסמלים נלקחו ממנו.

דרך השער הזה פרצו הכוחות הישראלים בימי מלחמת ששת הימים, אל הר הבית ומשם היישר לכותל המערבי.

עמק יהושפט

מכאן יורד העמק בתלילות לעבר עמק יהושפט שבו זרם נחל קדרון. מומלץ לשוב מעט על עקבותיכם לעבר תצפית המצוי מעבר לכביש וליד מדרגות היורדות בתלילות לעמק.

העמק גם קרוי עמק המלך ולפי הנבואה שבספר יואל, המקום הזה יבער באש נוראה כאשר יבוא המשיח ובו ישפטו הגויים.

היום ניטע בעמק גן נאה ומוצל שניתן לנוח בו.

מולינו מצוי הר הזיתים בו נקברים יהודים אלפי שנים כבר מימי בית ראשון ושני.

בזמן שבית המקדש היה קיים, עבר מעל העמק גשר עץ, עליו הילך המשלח ביום הכיפורים עם העז שנשלח לעזאזל המדברה, המצוי מעבר להר הזיתים.

וכמאמר המשנה, "כבש עשו לו למשלח מבית המקדש להר המשחה מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואמרים לו: טול וצא".

הכבש עבר את העמק אל ההר ממול. כך גם שימש הכבש בעת שהכהן עבר אל הר המשחה שממול כדי לשרוף אטת הפרה האדומה. ומיקומה מצוי ממש מולינו במעלה החלק הירוק של ההר.

המשך הסיור כרוך בקרבה למקומות המוחזקים כמקומות קבורה קדומים ולא מומלצים לכהנים. לכהנים. להם מומלץ לשוב על עקבותיהם למעלה ההר.

למי שאינו כהן, ניתן לשוב למעלה הר הבית לאורך העמק, עד למקום המפגש במדרגות העולות לעיר דוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!