הר הזיתים: לא מה שחשבתם • עליה להר המשחה

עמק נחל קדרון שימש בעבר כאחד מנתיבי הכניסה המרכזיים לירושלים. ויש לו קשר הדוק לחג הפסח: מכאן לפי דברי התוספתא (מנחות י כא) היו מביאים את מנחת העומר כנאמר: "עומר היה בא מבקעת בית מקלה של נחל קדרון".

הר הזיתים, המתנשא מעליו שימש מאז ומעולם כמקום קבורה קדום. אך כפי שנלמד, לא רק לשם כך.

אנו נסייר היום בעמק ומורדות ההר אך דווקא לא בבית הקברות.

למרות זאת, מכיוון וכל האזור, כולל, האזורים החשופים ממצבות וקברים הינם מצויים בספק, הסיור אינו מתאים לכהנים, אף שכפי שנגלה אחד המקומות שעל ההר הינו מקום מיוחד לכהנים.

הסיור בימות השנה הינו מסוכן מההיבט הבטחוני וכדאי לנצל את ימי חול המועד בהם האבטחה גבוהה, כדי לטייל באתרים שבדרך כלל לא מאוד נגישים ללא אבטחה מתאימה.

איך מגיעים?

נוסעים בתחבורה בציבורית (המומלצת) לכותל המערבי.

יורדים דרך שער האשפות אל מחוץ לירושלים ופונים שמאלה עד לפינת החומה. הולכים רגלית עם הכביש עד לגשר החוצה את העמק.

לא לטעות!

מעל הכביש והגשר העובר מעל נחל קדרון צופה אנדרטה המזכירה קרב קשה שהתחולל כאן במהלך מלחמת ששת הימים. בקרב הזה נפלו חמישה לוחמי חטיבת הצנחנים.

הלוחמים הגיעו לכאן בשל טעות בניווט:

הירדנים עדיין שלטו על חומות העיר העתיקה, ומכאן ניתן לראות עד כמה העמידה על הגשר מסוכנת. אש ירדנית נורתה מכיוון חומות העיר העתיקה, כלי הרכב בהם נסעו הפכו למלכודות מוות וגם מי שניסה לחלצם נהרג.

קרב החילוץ נמשך זמן רב ובשלו התעכב כל המהלך הצבאי לשחרור ירושלים העתיקה.

האנדרטה הוצבה תחילה על הגשר עצמו אך הועתקה מאוחר יותר למיקומו הנוכחי במעלה הכביש. אנו נמשיך למטה אל הגשר והעמק שם התחולל הקרב העקוב מדם.

הזיתים שנשבו בין הגויים

האזור כאן עמוס בכנסיות וסממנים נוצריים זאת בשל מסורות נוצריות הקושרות את המקום כאן לסיפורי אותו האיש.

לצערנו הכנסיות הללו השתלטו על האזור כולו עד שלא נותר כאן כמעט סימן וזכר יהודי.

בקצה המורד מצוי מתחם שלא נהרס הקרוי 'גת שמנים' ובו מצויים עצי זית עתיקים שנטועים כאן אולי עוד מימי בית שני או אף בית ראשון.

העצים הללו מזכירים מדוע קרוי הרכס הזה הר הזיתים או הר המשחה.

דא עקא שגם על מתחם זה השתלטה כנסייה נוצרית.

מי שימשיך עם הכביש ישר (ולא יפנה ימינה) יגיע לגן פתוח ומקסים הנטוע מצד שמאל ובו עצי תאנה ושוב עצי זית לרוב.

המיתחם שייך ומטופח על ידי עיריית ירושלים אך קרוי על שמו של 'אורסון הייד' מראשי הכנסייה המורמונית. תזכורת לימיו הלא כל כך עליזים של ראש עיריית ירושלים טדי קולק שחילק את נכסי ירושלים היקרים ביד רחבה לגורמים נוצריים.

למזלינו את השם הסכים להעניק להם אך לא את הגן עצמו.

מקום שריפת הפרה

אנו נשוב על עקבותינו לכיוון הגשר והצומת ונפנה בצומת בפניה השנייה לכיוון הר הזיתים.

הר הזיתים היה הנתיב שבו נמלט דוד המלך מבנו אבשלום כפי שמתואר בספר שמואל ב', כיצד דוד המלך עולה "במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי".

בהמשך הכביש נגיע ל'חלקת החלביים', החלקה של עולי סוריה, כאן באזור היה מצוי מקום הדשן שבו נהג הכהן לשרוף את אפר הפרה האדומה.

לפי דברי המשנה, היו לוקחים אותה אל הר הזיתים, למקום המכוון אל מול פתח ההיכל, ואשר ניתן לראות ממנו את פתח ההיכל.

המקום היה בנוי עם חלל מתחתיו כך שגם אם יש מת מתחת לאדמה - הפרה והעוסקים בה לא יטמאו.

הדעות חלוקות היכן בדיוק היה המקום אך אין חולק שהיה זה באזור הזה ובגובה הזה.

מורד במעלה הכהנים

לאחר מנוחה קצרה נשוב על עקבותינו וליד חלקה הקרוייה, 'חלקת החלביים' יש שלט המפנה אותנו מטה במעלה הכהנים.

הירידה מדורגת והמראות הנראים כאן מופלאים.

יש המתירים לכהנים להלך במורד הזה ולכן אולי היא קרוייה בשם הזה. אך יש המחזיקים גם מעלה זה כאזור בו מצויים קברים קדומים.

בקצה המורד נגיע אל כביש דרך יריחו נחצה את הכביש ונמשיך עם השילוט לעבר יד אבשלום, למורד העמק. שוב נמצא את עצמינו בנחל קדרון.

בנחל אנו פונים שמאלה אל יד אבשלום.

הר הזיתים הוא כפי הנראה אתר קבורה היהודי העתיק בעולם. ואחד מהקברים הראשונים בהר הזיתים הינו בעצם יד אבשלום.

יד אבשלום היא למעשה מצבת אבן שנבנתה תוך חציבת חלק ההר שסביבה. המצבה כפי הנראה נחצבה בשלהי בית שני אך יוחסה לקבר אבשלום, בנו של דוד המלך.

כידוע, אבשלום מרד בדוד אביו ושערותיו נתפסו בעץ שעה שרכב על פרדו ונהרג ולפי הכתוב נקבר בעמק המלך הוא עמק יהושפט. וכך אמור בפסוק:

"ואבשלֹם לקח, ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך, כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו, ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה".

בשל המסורת נהגו במשך שנים כל עוברי אורח, לזרוק אבן לעבר המקום.

לפי אגדה הייתה בראש המצבה יד אלא שנפוליאון הורה לירות ביד בתותח וקצץ אותה.

קשה להתווכח עם סיפורי אגדה. אך לא ברור אם נפוליאון כלל ביקר בירושלים.

כפי שניתן להבחין על חזית ראש המבנה ישנו פרח. כפי הנראה מדובר בפרח הלוטוס בו נהגו לקשט את ראשי המצבות.

סמוך למקום הזה מצוי קבר הקרוי 'קבר יהושפט' על שמו של יהושפט המלך.

מעל פתח המערה ניתן לראות עיטורים בדמות צמחים, האופייניים לאמנות יהודית מימי בית שני, פנים המערה מצויים כוכי קבורה חצובים, שתקרתם קמורה.

הדם המבעבע

מיד אבשלום נמשיך מעט על צלע הר, וניתן להבחין במערת קבורה נוספת.

זו מערת קבורה של משפחת בני חיזיר, שהם צאצאי חיזיר, אבי משפחת כוהנים ממשמרות הכוהנים, שעבדו בבית המקדש ומזכרי בספר דברי הימים.

במקום נמצאה כתובת האומרת: "זה הקבר והנפש שאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חניה כהנים מבני חזיר"

בחזית הקבר ניצבים שני עמודים חסרי בסיס, ומעליהם כותרות נאות בסגנון דורי ועיטורים שונים.

בהמשך חצובה מצבה נוספת המיוחסת משום מה למקום קבורתו של הנביא זכריה, שניבא בירושלים בימי המלך יואש ונסקל באבנים בשל תוכחותיו.

המצבה נחצבה תוך תכנון רב ומלאכה מרובה ומזכירה סגנון מצרי. תחילה נבנה החלק העליון על פני הסלע, לאחר מכן נחצב החלק התחתון מתוך פני המצוק, ולבסוף סותתו פני הסלע בעדינות.

למעשה מי שישוטט סביבה לא ימצא בעצם קבר ומקום להניח קבר. שכן לא מדובר במבנה קבר אלא ב'נפש': מצבת זכרון כאשר הקבר סמוך לה.

חצר הקבר שימש לאחד ממקומות הקבורה הראשונים של גדולי י-ם ומצויים בה קברי הרב אברהם שלמה זלמן צורף הי"ד מחדש היישוב האשכנזי בירושלים והנחשב בחלל הטרור הראשון בארץ ישראל. וכן נקבר כאן הרה"ק רבי משה מלעלוב.

בתחתית המורד אנו יורדים שוב לנחל קדרון ופונים ישר עם השביל לעבר עיר דוד. חדי העין יבחינו כאן ביציקת בטון ומספר קברים משופצים. כאן היה מצוי קברו של רבי קלונימוס בעל הנס.

רבי קלונימוס שימש רב בירושלים, לפני כמה מאות שנים ונודע כצדיק וקדוש.

באחת השנים השליכו שונאי ישראל בשבת הגדול, גופת ילד לתוך בית הכנסת האיסטנבולי, במטרה להאשים את היהודים בהריגתו.

רבי קלונימוס נטל פיסת נייר, רשם עליו שם המפורש והצמידו למצח הנער המת; מיד התעורר הנער לחיים וגילה מי הרגו שלא היה אלא אחד הכמרים המעלילים.

על שם הנס הוא כונה בפי אנשי ירושלים רבי קלונימוס בעל הנס. אך בשל העובדה שנאלץ לחלל את השבת, ציווה רבי קלונימוס שלאחר מותו יקברוהו בפאתי בית הקברות. ויסקלו את קברו באבנים כדין המחלל את השבת.

במשך שנים רבות שימש הקבר מוקד תפילה לתושבי העיר ונהגו שמי שיצא מירושלים יקח אבן מן הגל וישיב אותה כשהוא שב.

בעת השלטון הירדני נהרס נעלם הקבר אך זה מיקומו המשוער.

באתר זה מסתיים המסלול. ניתן לעלות חזרה במעלה המדרגות לעבר מפלס הכביש, או להמשיך לעיר דוד. על כך במסלול הבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!