המצה המיוחדת לפסח של הגרי"י פרנקל זצ"ל

זה קרה לפני כמה עשורים, אך סופר לראשונה השבוע מפי רב מחלקת המקוואות של המועצה הדתית בתל-אביב, הרב חיים לנגזם, אודות מי שכיהן כרבה הראשי של תל-אביב-יפו, הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, חותנו של רבה הנוכחי של העיר, הגרי"מ לאו.

"היה זה לפני אחד מערבי הפסחים בשנות ה-70", מספר הרב לנגזם, שהיה באותה עת מנהל לשכתו של הרב הראשי, "כאשר הגעתי למשרדי הרבנות בתל-אביב ונקלעתי לארכיון. בערב פסח, מטבע הדברים, כמעט ולא מצויים אנשים במקומות כאלו. לפיכך גדלה תמיהתי, כאשר נוכחתי באדם חרדי השוהה בין כתלי הארכיון ומפשפש בתיק כלשהו.

"פניתי לאליהו מלכה, מנהל הארכיון, ושאלתי אותו: מיהו פלוני ומה הוא מחפש כאן? הוא השיב לי בלחש: 'אתה יודע מי זה? זה סרבן הגט מבני-ברק, חתנו של רב ידוע מלוס אנג'לס, שנוהג באלימות פיזית כלפי רעייתו ואינו מפרנס את ילדיו. כידוע לך, לא נותרה ברירה לבית הדין כי אם לכפות עליו לגרשה ולזון את ילדיו. אולם, האברך האלים המדובר, סירב לכבד את ההוראה, ובית הדין נאלץ להטיל עליו עיכוב יציאה מהארץ בתקווה כי הסנקציה הזו תשפיע עליו, בסופו של דבר, לבצע את ההחלטה. אבל, מחר בבוקר, ערב פסח, יפוג תוקפו של צו היציאה מהארץ, וכנראה האדם בחן את המסמכים כדי לדעת האם השעה כשירה להימלטות'. כך סיפר לי מנהל הארכיון".

הרב לנגזם מוסיף ומציין, כי בית הדין המיוחד, שהוציא את צו העיכוב היה בהרכב של הגאונים רבי שמואל ברוך וורנר ורבי שלמה טנא זצ"ל שהיו אב"דים בתל-אביב. בראש ההרכב הזה, עמד הרב פרנקל והם חתמו יחדיו על אותו צו עיכוב.

"לקחתי את התיק המדובר, כאשר אותו אברך הסתלק מהזירה", ממשיך הרב לנגזם לספר, "ופרצתי כרוח סערה אל חדרו של הרב פרנקל, שעדיין ישב בלשכתו. סיפרתי לו כי פג תוקפו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוא הנפיק, וכי נוצר איפוא חשש, כי הסרבן יבקש לנצל את התפוגגות הצו, כדי להימלט מהמדינה ובכך להמשיך לעגן את אשתו.

"באותם ימים, טרם הייתה הטכנולוגיה כה מתקדמת כבימינו, ודואר אלקטרוני טרם היה בנמצא. גם מכשירי פקסימיליות לא. הרב פרנקל קיבל החלטה מידית, כי יש לבלום כל סיכוי ולו הקלוש ביותר של יציאת הסרבן את גבולות המדינה.

"הוא התקשר לחבריו הדיינים, שכבר לא שהו באותה עת בתחומי המבנה, וסיפר להם על ההתפתחות הדרמטית. הרב הודיע להם, כי הוא מנפיק במקום צו עיכוב חדש, וכי יטיל עלי את המשימה לגשת לביתם ולהחתימם, ולאחר מכן להקפיץ את צו העיכוב לנמל התעופה בלוד, כדי למסור אותו למשטרת הגבולות, ובכך לחסום את אופציית הבריחה.

"באותה שעה, צלצל הטלפון בלשכת הרב פרנקל. מעברו השני של הקו, הייתה רעייתו הרבנית ע"ה. בפיה הייתה טרוניה מוצדקת על פניה: 'אנו אוחזים כבר יום לפני התקדש החג. בבית ממתינות לך הכנות ועיסוקים שונים אותם עליך להשלימם לקראת החג. מדוע אתה מתעכב ברבנות ולא מגיע הביתה?'

"את תשובת הרב, לא אשכח", אומר הרב לנגזם בהתרגשות, "'רעבעצין' (רבנית) יקרה, את יודעת מה הן מצות ה'ציטרין' שלי לחג הפסח? לעזור לאשה מסכנה. בשבילי, שאשה מרת נפש זו לא תישאר עגונה לנצח, זוהי מצווה גדולה ודחופה יותר. המצווה הנעלית הזו - זו תהיה המצה שלי לחג הפסח"... לא פחות מחמש פעמים, חזר הרב פרנקל על המשפט: 'להציל את העגונה מידי עושקה, זוהי המצווה שלי לפסח'..."

הרב לנגזם לקח את הצו, נכנס למונית וביקש מהנהג לשעוט לבתי הרבנים. בתום מסע הדילוגים, יצא אתו במהירות לעבר נמל התעופה. שם פנה לרב פקד אבני ממשטרת הגבולות, ומסר בידו את הצו הבהול. הקצין העניק מבט חטוף בחתימה של גבי הצו ומשהבחין, כי על החתום מופיע הרב פרנקל, יצא מכליו והפטיר: "זהו אופייני להרב פרנקל. רק הוא יכול להיות כל-כך מסור למתדייניו..."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!