אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד • נאומי הכישלון הצורב של הנציגים החרדים - פרק א'

אילו יכלו המפלגות החרדיות, הן היו מקימות אוהל אבלים בפתח בניין הכנסת, ומקבלות שם את קהל המנחמים.

חלק מח"כינו מעדיפים להגיע מה שפחות לכנסת. אפשר להבין אותם, מי שהתרגל לדהור ברכב השרד לתוככי החניה, לווה במאבטח, סוללת עוזרים ופמליית דוברים, מתקשה להסתגל לסטטוס החדש - חבר כנסת, באופוזיציה. ומה יעלה בגורל אוסף העניבות היוקרתיות שליוו אותו שנים בתפקיד? ואיך יראה פניו במזנון הח"כים כשאר ה'פשוטים'?

הרציניים יותר מביניהם, חושבים בעיקר על ההשלכות הכואבות על כלל הציבור החרדי. הקיצוצים שיחתכו בבשר החי, בחורי הישיבה שייאלצו לעבור ביקורות משפילות כדי להוכיח את נאמנותם לגמרא, משפחות שירעבו לפת לחם, כפשוטו.

תחשבו על משפחה בת עשרה נפשות, האב אברך, האם עובדת - בבית, במשרה מלאה. לא עוד הנחה בארנונה, קצבאות ילדים מקוצצות, תשלום כפול עבור הבנים בישיבה, ומהבטחת הכנסה הם יכולים לשכוח. בין לילה נזרקות עשרת הנפשות לחסדי ארגונים שונים ובתי תמחוי.

וכבר קונן ירמיהו: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם. כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים" - איה נתן אשל שסיפר תמיד עד כמה הוא אוהב של החרדים בלב ובנפש, איה ביבי ששפך בפני הגר"ע יוסף את גודל הערכתו ואהבתו אליו. "גלתה יהודה מעוני ומרב עבודה, לא מצאה מנוח. כל רודפיה השיגוה בין המצרים" - שי פירון ישלוט במשרד החינוך, לגדעון סער - יוכלו רק להתגעגע, אפילו דודו רותם הפך לאוהב חרדים באופן יחסי, שלא לדבר על אביגדור ליברמן.

"עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב" - על אובדן תקציבי רשת אל המעיין, כמו גם אלו של עולם הישיבות, שיטופטפו באיטיות ובקמצנות. על אובדן כל הטבה למי שחשקה נפשו בתורה (ולא זכה להימנות על קומץ העילויים המוכרים על ידי הוד מעלתם).

על גשרים וממושמעים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתכנן, בעצתו של מקום 2 שלו - אביגדור ליברמן, להשיב מהכפור את דוד לוי, איש הליכוד לשעבר, ולהעמידו לבחירה לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

דוד לוי הוא האיש שהצטרף לנתניהו ב-96' ואף סייע בבחירתו לתפקיד ראש הממשלה, אלא שכאשר הצעת התקציב ב-98' לא התאימה לו - הוא מיהר לפרוש, תוך שהוא מכנה את ממשלת נתניהו כ"טיסה לשומקום".

"אני עם השותפות הזו גמרתי", אמר אז, והחל לחזר אחר אהוד ברק, תוך שהוא מסייע לו בבחירתו בבחירות הקרובות. על רקע נסיעתו של ברק לקמפ דיוויד, נטש לוי גם אותו, ושב חזרה לסוס הנכון. "הפעם אני עם שרון", הכריז, "לאור הסכנות שעומדות לפנינו ...נקרא לכל חברינו וידידנו להצביע אריאל שרון".

אלא ששרון אינו נתניהו, והוא אינו ממהר לחבוק אנשים שאינם נאמנים דיים. בטקטיקה מדהימה הצליח שרון לנטרל את האיש, שהפך מאז להיסטוריה.

את האיש הזה מבקש נתניהו להשיב אליו מחדש. "ריבלין לא היה ממושמע דיו", נשמעים קולות בליכוד, קולותיהם המסבירים למה לא חפץ נתניהו בדיל פוליטי עם ריבלין.

דוד לוי יהיה ממושמע. אין ספק. האיש וה'גשר'.

אני מאשים - הגירסא הקואליציונית

אילו היו המפלגות החרדיות בקואליציה - הייתם זוכים לשמוע נאומי ניצחון לרוב, כל ח"כ וח"כ היה שולח הודעה מיוחצנת היטב על חלקו המרשים בתהליך המשא והמתן. אני עשיתי, אני ניווטתי, אני הייתי הראשון ש...

לא כך הם פני הדברים במצב העגום הנוכחי. אי לכך ובהתאם לזאת, ומאחר והכישלון יתום. מוגשת בזו רשימה חלקית של האישים השונים שהיו מעורבים בהליך המו"מ, כולל רשימת ה"אני מאשים". לא, לא את עצמי, את האחרים כמובן. הרשימה בדויה, אך כמו בכל בדיה - בלא שמץ של אמת אי אפשר...

אמר אלי ישי:

באו אלי לפני כמה חודשים, אמרו לי "ש"ס במצב קשה, חייבים להכניס עוד אחד לתנועה, קוראים אותו אריה דרעי". הזהרתי אותם, אמרתי להם, רבותי, 13 שנים הנהגתי יפה את התנועה, אל תעשו בלגן. אבל הם התעקשו, אמרו שאם לא הוא פותח מפלגה לבד, שזה יהיה אסון, שהרב לא יעמוד בזה.

בהתחלה ניסו להנחית אותו מעלי. הוא יהיה היו"ר, אמרו לי. באתי לרב, הסברתי לו שזה אסון, שאני הייתי נאמן לו שנים, שאלתי את פיו כל דבר קטן כגדול, הרב השתכנע, אמר יהיו שלושה ראשים. ידעתי שזה לא רעיון טוב, לא יכולים לעבוד ככה בשלושה מנועים, אבל שתקתי, וכי הייתה לי ברירה? היו שאמרו לי צא בחוץ, עדיף לך לפרוש בכבוד, אני התעקשתי, אמרתי לא עושה את זה לרב. הרב אמר שלושה - יהיו שלושה.

ישבתי במערכת הבחירות וסתמתי את הפה. לא נתנו לי תקציבים שביקשתי כדי להפעיל את יום הבחירות, נתנו לאריה את כל הסמכויות בשטח, לקחו ממני את המנכ"ל המסור נתי לסרי והעבירו אותו אליהם, עשו פעולות בלתי הפיכות, בעיני שגויות, אבל ישבתי ושתקתי. מה יכולתי לעשות? לא אמרתי מילה בתקשורת. אמרתי הרב רצה, אני מתכופף.

ואז הגיעו התוצאות. הם רקדו בכנפי נשרים, אמרתי לעצמי רגע, מה אני עיוור? אני לא רואה את מה שהם רואים? מה הנצחון הגדול? 11 מנדטים, זה נצחון זה?

מילא, חשבתי לעצמי, נצטרף לממשלה, אקבל תפקיד שר בכיר. אבל בבית של הרב האנשים של אריה כל הזמן לחצו. רצו יו"ר לבוס שלהם. נס שהרב לא הסכים להם. אין כמו אהבת הרב אלי.

התחיל המשא ומתן. הבית היהודי החליטו להתקשר לאריה. וכי הם לא יודעים שאני הלכתי איתם כל השנים? שאני איש ימין? שאני משלהם? הוא לא ענה להם, לא התלהב לרוץ איתם, טען שביבי לא רוצה אותם, שאנחנו צריכים להתקשר עם מפלגת העבודה, אולי גם עם יש עתיד, גם פה שתקתי. אריאל אטיאס היה תמיד בצד של אריה. הוא חושב שאני לא חכם מספיק, לא מוכשר מספיק. אולי העניבות שלי לא לטעמו.

אבל כמו תמיד, אלוקים אוהב אותי, ונתניהו בחר דווקא בי. נכון, הוא אוהב גם את אריאל, אבל למשא ומתן הזמין אותי יותר, קל לו יותר לעבוד מולי. לאריאל השאיר את הטבלאות של השוויון בנטל, הוא אוהב את הדברים האלו. לסדר חוקים, למחוק, לתקן, לעצב מחדש.

על אריה בכירי לשכת רוה"מ לא הסכימו להסתכל, בקושי דאגו לו לשיחת טלפון מביבי ביום ההולדת שלו. אריה עמד מהצד וקינא בי, האנשים שלו תדרכו עיתונאים על כך שאני טמבל פוליטי, שביבי משחק בי, משתמש בי כדי להלחיץ את יאיר לפיד. אבל זו לא האמת. האמת שביבי הכין כל הזמן אופציה אלטרנטיבית, אם ייכשלו המגעים עם לפיד ובנט. כמובן, לקחתי בחשבון את העובדה שמשתמשים בי, אבל במצבנו העלוב, מה כבר היה לי להפסיד? מה גם שבכל פעם שעדכנתי את הרב הוא עודד אותי להמשיך ולעשות "הכול" כדי להיכנס לקואליציה. זה חשוב לרב. למען אל המעיין, למען המקוואות, וכן, גם למען המינויים, התפקידים, קידום כשרות 'בית יוסף' ושאר האינטרסים, גם של בני המשפחה. מה לעשות, זה חלק מהמשחק, גם אני צריך מידי פעם ליישר קו, להחליק ולהעלים עין.

עשיתי ככל אשר ציווה אותי הרב. אילו זה היה מצליח כולם היו מוחאים לי כפיים, אריה היה עומד מהצד ושותק. כשזה נכשל, הוא רץ לערוץ 2 לצחוק על המגעים שלי עם ביבי. חכם בלילה, לזרות מלח על הפצעים.

ספגתי כותרת בהארץ - זעם גדול בהנהגת ש"ס על אלי ישי: "מתוך אינטרס אישי או רדיפת כותרות, נפל בפח שטמן לו רה"מ ובחר שלא להכחיש את הספינים ואף שיתף פעולה. חשוב לו כעת שלא תהיה הכרה על היו"ר ולכן הוא מוכן למכור את ש"ס".

זה בטוח האנשים שלו. ככה מדברים? הם לא מבינים שכשהם שופכים ביקורת עלי הם הורסים את התנועה? את האחדות? הם עושים את הרב חולה?

אמר אריה דרעי:

לפני כמה חודשים בא אלי ידידי, אריאל אטיאס, אמר לי בוא תצטרף אלינו. לא רציתי. האנשים שלי אמרו לי לדרוש יו"ר, אחר כך שכנעו אותי שככה מתחילים, שאט אט ישי יתרגל לרעיון שאני הבוס, החלטתי ללכת על זה. במבט לאחור, כנראה עשיתי טעות. אבל איזו ברירה הייתה לי? הרי מפלגה עצמאית לא הייתי מעיז להקים (סתם איימתי), רק זה חסר לי שהרב היה עושה לי מעשה אמסלם ואמנון. אני בן תורה, לא מתאים לי צעד כזה.

השתתפתי בחגיגת החיוכים והצגת האחדות, השלישיה וכל הקרקס המצחיק הזה. בהתחלה בבית של הרב נתנו לי את כל הסמכויות. רוצה לנהל את מערכת הבחירות? – תנהל, קח את המפתחות, קח את השטח, קח את התקציבים. בהתחלה רצו קמפיין שיעסוק בדמותו של הרב, בהמשך הצלחתי לשכנע אותם שאני פה הכוכב, המנהיגות שלי, החזרה שלי לזירה - גם את זה קיבלתי.

חשבתי שהקמפיין יתרומם. האנשים שלי אמרו לי כל הזמן שהברק לא חוזר לפעילים כי לא רואים מספיק את התמונות שלי. "רק תשים את עצמך במרכז הקמפיין, והכול יחזור לטובה", יעצו לי. אז הארץ מלאה בתמונות של אריה דרעי, המנהיג שחזר, והשטח באמת קצת התעורר. לא מספיק.

הבאנו חברות חילוניות שיעצבו לנו קמפיין, כי רצינו אנשי מקצוע. בלילה של התוצאות, כשאמרו לנו 13-14, רקדנו. הרגשתי על גג העולם - הנה ניצחתי. למרות האמסלם, למרות היצחק, החזרתי לש"ס את המנדטים האבודים. אחרי הכול, כולם מודים שאני אדם מוכשר, התקשורת אוהבת אותי, עיתונאים מספרים שהרייטינג לכתבות שלי בשמים.

כמה שעות אחר כך הבנתי את ה'ברוך'. 11 מנדטים בלבד. פתאום עיתונאים עוקצים: 'אריה, אתה לא באמת מאמין שניצחת. ש"ס נשארה עם אותו מספר של מנדטים'. לא התייחסתי. אמרתי לעצמי העיקר עוד מעט אני יו"ר, בישיבות הסיעה אני כבר יושב במרכז (וכשמיכאלי מנסה להתנגד יש לאטיאס את השיטות שלו לעשות סדר). הייתי בטוח שעם התרגילים שלי אנחנו בתוך הממשלה, לא רק ישי ואטיאס שרים, גם אני. וגם יו"ר.

פתאום החלה העגלה לקרטע. הזמירות בבית הרב התחלפו, פתאום אמרו שלא בטוח שאקבל את התואר הנכסף, נראה, אולי יותר מאוחר. החשש החל לזחול לליבי.

בכל זאת, המשכתי במהלכים המבריקים. נתתי לאלי ישי 'להתברבר' עם ביבי, אני עסקתי במהלכים חכמים יותר, נקודתיים, מול יו"ר ההסתדרות - במטרה לאגף את שלי יחימוביץ'. בהתחלה לא התלהבתי מחיבוק הדוב של נפתלי בנט. אמרתי שהרב שטיינמן לא רוצה גוש איתם, אחר כך אמרתי שהם לא כל כך רוצים בעצמם. כשראיתי שבשמאל לא הולך - חזרתי לבנט, אבל אז כבר הוא לא רצה. האנשים שלו אמרו שאני שמאלני, שלא כדאי להתעסק איתי.

התקשורת, שכבר רמזתי לה על הערוץ שלי עם עיני, חיכתה וחיכתה, ללא תוצאות. ופתאום הכריז בנט על גוש עם לפיד, והמחנק טיפס בגרון. ביבי המשיך להיפגש עם אלי, אלי הגיע לרב וסיפר לו, וכך עלה שוב ערכו ותואר היו"ר התרחק ממני. חשבתי לרגע לרוץ לראשות עיריית ירושלים, אבל למה שאצא להרפתקאה בה אפשר להיכשל? הכחשתי בתקשורת שאני מתכוון לרוץ, מקסימום, אגיד שחזרתי בי. זה לא שנשבעתי שאני לא רץ.

עכשיו הכול אבוד. אני סתם ח"כ באופוזיציה. לא בשביל זה חיכיתי 13 שנים. לא בשביל זה התאמצתי חצי שנה, חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, הזעתי, לא ישנתי לילות. אין יו"ר, שלושתנו שווים, ואטיאס אפילו מכחיש שהוא הולך לעסקים. כלומר, הוא נשאר.

שלום ירושלמי כתב ב'מעריב' שאני עושה אולטימטום לבית הרב, או תתנו לי תואר יו"ר או שאני עוזב. מה פתאום אולטימטום, למי בכלל יהיה אכפת אם אלך. עכשיו אין להם את האיום של הקמת מפלגה בראשותי, זה רק יוריד להם בלגן מהראש. את האופוזיציה אלי ישי יכול להנהיג, מה כבר צריך לעשות שם.

אני מותש, מרגיש שעבדו עלי. החזירו אותי רק כדי לשמור לש"ס על המנדטים שהיו לה, עכשיו כשלא צריכים אותי - מזלזלים בי, לא מקדמים אותי לשום מקום. אין לי אלטרנטיבות, וזה מתסכל. מה שנותר לי הוא להתראיין בכלי התקשורת, את זה אני עושה טוב, אני מחוזר שם, אשקיע בזה. ואולי, מי שענה לאליהו בהר הכרמל - יענה בסוף גם לי ויביא לי את הנס המיוחל.

אמר יעקב ליצמן:

היו ימים, במהלך הקדנציה הקודמת, בהם חשבתי שלשכת רוה"מ היא הלשכה שלי. האנשים שלי יצאו ובאו שם, ניהלו, סובבו, ערבבו. ביבי ממש אהב אותי, לא פעם צחקנו שגם אם יהדות התורה לא תהיה בקואליציה - אני בטוח אהיה שר הבריאות. מינוי אישי. מינוי של כבוד.

לא להאמין שהאמנתי בו, שסמכתי עליו. הייתי בטוח שהוא לא יוכל בלעדינו. אם מישהו היה אומר לי שזה מה שיקרה, שהוא ישליך אותנו לכל הרוחות, שהוא יקים ממשלה חילונית – הייתי אומר שהבן אדם משוגע. לא מבין.

איך הוא עשה לי את זה? בלשכה הציעו לנו כל הזמן הצעות. תתמכו מבחוץ ותקבלו ככה וככה. אבל אני גבר, נאמן לחבר אריה דרעי, לא עושה לש"ס דבר כזה. בטח לא לש"ס של דרעי. אני יודע שיש חברים במפלגה שלנו שפזלו הצידה, שניסו להרוויח לעצמם פה ושם, אבל אני לא כזה. אני לא ביבי. אני איש עם חוט שדרה. חבל שאני לא יכול לתרום לו חוט להשתלה. זה היה עוזר לו. חוט שדרה מול הבית שלו פנימה, ככה לפחות לא היה מחרים את נפתלי בנט ועושה את שגיאת חייו כשהוא זורק אותו לכלבים ולכל הרוחות (לידיו של יאיר לפיד). וחוט שדרה מול הדרישות הגבוהות של שתי השותפות החדשות שלו, שרוצות לנהל אותו ואת המדינה.

המשך יבוא...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!