בוחרים בוועד ובעגבניה • יממה של בחירות ב'מחניודה'

יום הבחירות הפנימיות ליושב ראש ועד הסוחרים בשוק מחנה יהודה התחיל כרגיל: שעת זריחה, גברים חסונים מוציאים בסטות החוצה, עגבניות טריות, זיתים שחורים, גבינות עובש, הכול בזיל הזול. כבודה של הפוליטיקה במקומה מונח, אבל העבודה חשובה יותר.

רק כשהשמש כבר עמדה במרכז הרקיע, והסחר-מכר נכנס לשגרת יומו, התפנה מעט זמן לחגוג דמוקרטיה: שמעון דרוויש ואלי מזרחי מתמודדים ראש בראש. לראשון בסטת פירות ירקות, לשני בית קפה וותיק, ומאחורי שניהם עומדת קבוצת תומכים אדוקים. בבחירות כמו בבחירות, כולם מבטיחים הבטחות, לא ממש מאשימים, רק רומזים, קורצים עין, נותנים לך להבין שאל תבוא בתלונות אם לא תשלשל בתיבה את הפתק הנכון.

בסוף השוק הפתוח, מעברו השני של רחוב יפו, הוקם אוהל מכובד ועליו תלוי שלט: "בחירות לוועד המנהל של עמותת סוחרי שוק מחנה יהודה (ע"ר)". וועד הסוחרים מתקיים זה שלושים שנה, לאחר שמנהל המתנ"ס הסמוך, אורי עמדי, הצליח לשכנע את סוחרי השוק שבחיים כמו בסלט ירקות, סתם לערבב זה נחמד אבל לא מוביל לטעם הנכון. הסוחרים טעמו דמוקרטיה וראו כי טוב. מאז, אחת לכמה שנים, מועמדת קלפי במרכז הרחבה ובין קונה לקונה ממהרים כולם להצביע ולהשפיע.

אז מהם הערכים עליהם מתחייבים קבל עם כל המתמודדים: מהו הצדק החברתי, הצדק ההיסטורי, הפנינו לשלום ונשמור על הביטחון, של מערכת הבחירות בשוק מחנה יהודה?

דבר אחד ברור: סיסמתה של מפלגת "יש עתיד" – באנו לשנות! – לא תופסת כאן. להיפך, זו ההאשמה החמורה ביותר שניתן להעלות על הדעת. המושג המקודש ביותר הוא: "אופי השוק". הנהלת המקום מבקשת לא לגעת במוצגים.

כבר מעל מאה שנים הסוס מנצח ואין טעם להחליף אותו. הרשתות הגדולות מצליחות אמנם להשיג כאן פינה קטנה, אך חלילה לא להפוך את המקום לעוד מרכז מסחרי ממותג. דרישה לשינוי היא כפירה מוחלטת, רק כאן ושם היא מועלת תוך הסתייגויות רבות.

ערך השבת

ערבוביה של ציטוטים מכל המתמודדים תוביל אותנו לפסקה הבאה: "אומרים שאופי השוק השתנה. איזה שטויות. חלילה. אז מה אם יש כאן גם בתי קפה ומסעדות. רוב השוק עדיין מוכר פירות ויקרות טריים. טריים. אתה מבין מה אני מתכוון כשאני אומר טרי. אם לא הבנת לך תנגוס כאן עגבנייה ותבין. לא תבין, תרגיש. זה מחנה יהודה האמיתי, מי רוצה לשנות אותו בכלל. אם העירייה רוצה לעזור שתסדר כאן דרכי גישה נוחות, מקומות חנייה, ולא יזיק אם תשפר קצת את התשתיות. לא צריך אותה בשביל שתביא לנו מותגים אמריקאיים".

גם המתמודדים מתאמצים להדגיש שאופי השוק הוא המנחה אותם בכל מעשיהם. קבוצתו של מזרחי בחרה לעצמה את הסלוגן: "חיים את השוק". רוצים לומר: "אנחנו סוחרים אמיתיים. דרוויש סתם עסקן שיש לו כאן כמה נחלות".

הם מאשימים אותו שהוא כבר שנים לא מוכר בבסטה, לא שוקל מלפפונים, שכח כבר איך דופקים על אבטיח. בשקט בשקט הם מעלים אפשרות כי ייתכן והוא בכלל משכיר את המקום שלו לאחרים. האשמה שכזו דורשת הקמת ועדת חקירה בדחיפות.

דרוויש מצידו דוחה את ההאשמות הללו מכל וכל: הבסטות כולן שלו. המוכרים שם מקבלים ממנו את שכרם. הוא נכנס כל הזמן לבדוק ולפקח. לצערו לא יוצא לו בעצמו למכור ולקנות, לא כי חלילה לא נאה לו. העיסוק בענייני הוועד מונע ממנו לעסוק בייעודו האמיתי.

אופי השוק, חשוב להדגיש, כולל בתוכו ערך מוחלט נוסף שקורע את הארץ הזאת לארכה ולרחבה: 'שמור וזכור את יום השבת לקדשו'. שאלתי בזהירות את אחד המתמודדים האם שמע על תכנית של העירייה לארגן במתחם השוק אירועי בידור והופעות במהלך יום השבת.

הוא שפשף את אוזניו ופער עליי עיניים בתימהון: "ב-ש-ב-ת ?!". זהו, לא הוספתי דבר. כמוהו – כך כולם. בלי הסברים מלומדים, בלי התחכמויות: שוק מחנה יהודה לא ייפתח בשבת. אופי השוק לא מתיר ומי היא העירייה שתעז לצאת מולו.

לאורך כל שעות היום סובבו המתמודדים בין הדוכנים ודרבנו את הסוחרים להניח רגע לביזנס ולממש את זכותם הדמוקרטית.

בתוך כל הברדק, פסקו אנשי השוק מלקרוא הכי בזול ורק אצלנו, וניגשו אל הקלפי לבחור במתמודדים העדיפים עליהם.

התעניינתי אצל חלקם כמה שנים הם עומדים על משמרתם בצד השני של הבסטה ומהיכן הגיעו לשם. לפי התשובות הבנתי שהשוק בשבילם אינו רק מקום עבודה. ההיסטוריה המשפחתית שלובה בהיסטוריית השוק. עשרות שנים הם כאן, ולפניהם היה כאן האבא. דור הולך ודור בא – הבסטה לעולם עומדת. הוועד הנבחר עומד לנהל להם את מרכז חייהם, וההתרגשות רבה.

אין זמן לחגיגות

יהודי אחד עמד בין כולם והמתין לתורו. היה נראה כי הוא אינו שייך לכל המהומה. יש לך כאן בסטה, אני שואל. "לא לי", הוא עונה, "לאמא יש". והיא עדיין כאן, שאלתי. עדיין עדיין, כל יום". תמהתי מדוע היא אינה באה בעצמה להצביע. התשובה הסבירה לי כמה דברים: "אמא לא יודעת לקרוא ולכתוב, איך בדיוק תצביע".

ולנהל עסק היא יודעת? מסתבר שכן. "ודאי שיודעת. יכולה ללמד אותך ואת כל הפרופסורים כמה דברים על כלכלה ועל שיווק. מה קשור כאן כתיבה".

טלי פרידמן היא האשה היחידה בין שנים עשר המתמודדים. מחוספסים כולם, תנסו להוריד אותם
במחיר, מילה זו מילה.

דומה שאין מקום גברי יותר משוק מחנה יהודה, אך טלי טוענת שהחבורה הזו יכולה ללמד את כל הגברים הישראלים פרק בהלכות ג'נטלמניות וכבוד לאשה.

היא בולטת בתוכם לא רק כיון שהיא אשה, אלא גם כמייצגת הדור החדש במתחם השוק. היא אינה מחזיקה בסטה, אלא בסטודיו בישול. הסדנאות שהיא עורכת כוללות סיור בין דוכני השוק, רכישת פירות וירקות, ולאחר מכן נכנסים אל המטבח שלה לשיעור בקולינריה. לדבריה, מעולם לא חשה כי מנסים להצר את צעדיה. אין כמו סוחרים, היא אומרת, אפשר לדבר איתם ולסגור עניינים. תאמין לי שכולם כאן מבינים את הצורך באיזון. וגר חדש עם ישן. אני האחרונה שמעוניינת לדרדר את השוק לתהומות המודרניות.

זהו היה יום של בחירות בשוק מחנה יהודה. רק כשכלתה רגל מן השוק החלו להיספר הפתקים והוכרזו המנצחים. "שלום ותודה על האמון".

ידיים נלחצו, ברכות ואיחולים, אבל לאף אחד אין זמן לחגיגות ניצחון. כמה שעות של מנוחה ולפנות בוקר צריך למהר אל השוק הסיטונאי לבחור את העגבנייה המשובחת ולרכוש אותה. יש גם בחירות חשובות לעשות בחיים האלו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!