שי כהן

בוכה גדולה לכל הגורמים המעורבים. בעוד אנשי יחידת נחשון ומצדה של שירות בתי הסוהר ממשיכים במצוד הנרחב אחרי סרבן הגט הנמלט, נחשפים פרטים נוספים על עברו של כהן - בהם העובדה שהורשע באיומים כלפי פרודתו. ובמקביל, בשב"ס יש מי שכבר מפנים אצבע מאשימה לכיוון בית הדין הרבני בבאר שבע, שקבע כי כהן לא יהיה אזוק בבואו לדיונים.

כהן, בן 40 מחולון, מרצה משנת 2007 צו מאסר אזרחי בגין סרבנות גט. שנתיים קודם לכן הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של איומים שהשמיע כלפי פרודתו, באוזני עובד סוציאלי ששהה איתו במרכז לענייני משפחה. לדברי העובד הסוציאלי, כהן אמר: "מה אתם רוצים, שכדי שאני אציל את הילדים אני אהרוג אותה?". העובד דיווח על כך לפקידת הסעד וזו מסרה את המידע לרשויות אכיפת החוק.

הבעל טען כי לא התכוון לאיים והתנצל על הדברים, אך בית משפט השלום בפתח תקווה - שהכריע בתיק רק ב-2011 - החליטו להרשיעו. עם זאת, התחשבה השופטת דבורה עטר בנסיבות ובעובדה שהוא כבר יושב בכלא בגין סרבנות הגט, והטילה עליו עונש מאסר על תנאי בלבד. מדובר בבני זוג דתיים, שחיו יחדיו כשנתיים וחצי ולהם שני ילדים משותפים. זמן קצר לאחר הולדת הילד השני הם נפרדו.

מאז, כהן סירב לגרשה והוגדר על ידי בית המשפט "סרבן אידיאולוגי", משום שלא הציב תנאים למתן גט אלא פשוט לא הסכים. רק לאחר מכן התחיל להציב תנאים - בעיקר בתחום הכספי (למשל ויתור על חוב מזונות בגובה מאות אלפי שקלים) ובנוגע להסדרי ראיית הילדים - אך גם כשהאישה הביעה נכונות להסכים להם, הוא לא התרצה. בשלב מסוים, בשנת 2004, נעלם למשך כשנה והותיר אותה עגונה, משום שבהיעדרו לא התקיימו דיונים בתיק. האישה ובית הדין הפעילו חוקרים פרטיים שלבסוף איתרו אותו בישיבה בדרום הארץ.

ב-2007 הטיל עליו בית הדין את הסנקציה החמורה ביותר - עונש מאסר, ומאז הוא בכלא. אף שהדיינים קבעו כי אינו נחשב לאדם שומר תורה ומצוות משום שאינו מציית לבית דין רבני, הוא ריצה את עונשו באגף התורני וזכה לאוכל כשר למהדרין. בית הדין ביקש לשלול ממנו תנאים מיוחדים אלה, אך הוא שבת רעב, ושב"ס נכנע. כעבור שנה הוא עתר לבג"ץ נגד מאסרו, אך עתירתו נדחתה. בית המשפט קבע כי אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני הגדול, המקביל לו, והזכיר לכהן כי "המפתחות לכלא נמצא בידיו" - אם רק יסכים לתת גט לאשתו.

אתמול כהן ניצל ככל הנראה חוסן ערנות מצד שומריו, שנתנו לו להיכנס לשירותים, וברח דרך החלון. בסמוך לבית הדין נמצאו הנעליים שלו, אבל הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כהן לא התקשה לברוח, בין היתר משום שלא היה אזוק ברגליו או בידיו. בשב"ס אולי מרגישים לא בנוח עם הפרשה, אותה כינה הנציב רב-גונדר אהרון פרנקו "תקלה", אולם מגלגלים את האחריות כלפי בית הדין הרבני בבאר שבע. לדברי גורמים בשירות, בחודש יוני 2012 נערך שם דיון בעניינו של האיש שמסרב לתת גט לאשתו וכבר שש שנים, ונקבע כי אין חשש שיברח ולכן לא צריך לאזוק אותו. בדיעבד, הוכחה ההערכה הזו כלא נכונה.

''אצלנו אין פשרות, גם כשמוציאים אסיר מהאגף בתוך הכלא הוא נכבל באזיקים בידיים וברגלים כדי למנוע בריחה", מסביר גורם בשב"ס. "אם לוקחים אסירים או עצורים לבית המשפט אנחנו מורידים להם את האזיקים רק מהידיים, ברגליים הם עדיין אזוקים.

במקרה של כהן קיימנו את החלטת בית הדין והוא ניצל את זה. בבית דין אין תאים לעצורים ואנחנו גם לא יכולים לסרב לבקשה ללכת לשירותים. נכון שזה מחדל, כי אסירים לא צריכים לברוח מאיתנו, אבל במקרה הזה המחדל הוא לא רק שלנו".

בשב"ס מקווים שכעת ההנחיות ישונו ובעתיד כל אסיר, ללא קשר לישיבתו בכלא, יילקח לבית דין רבני כשהוא אזוק. "כמו שאנחנו שומרים שלא יברחו מתוך הכלא ולא מתערבים לנו בתנאי הכליאה, אנחנו צריכים לשמור שלא יברחו כשאנחנו לוקחים לדיונים מחוץ לכלא וגם בזה שלא יתערבו לנו", אומר אותו גורם. "בסוף אנחנו נתפוס אותו, וצריך לזכור שאחרי שזה יקרה גם הסטטוס שלו ישתנה והוא יהיה עצור פלילי החשוד בבריחה ממשורת חוקית ולא אסיר אזרחי. תנאי הכליאה שלו ישתנו מקצה לקצה. הוא יוגדר אסיר בסיכון גבוה לבריחה והיחס אליו אחרי שייתפס ישתנה בצורה משמעותית".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!