הסיקור והדירוג: העיתונים הנמכרים במגזר החרדי, ומדוע?

"איזה עיתון אתה קונה מדי שבוע?", שאל אותי השבוע אחד מאנשי המספרים הטובים במגזר. עניתי את מה שעניתי וצללנו לשיחה ארוכה, במהלכה שיתפנו, בין היתר, מידע על מספר העותקים שכל מגזין חרדי מצליח למכור בשבוע ממוצע.

המידע שהוא רכש בשנים האחרונות התנגש קצת עם המספרים שאני ידעתי, אבל ההבדלים לא היו משמעותיים מדי. בסיום השיחה התגבשה הרשימה הבאה:

במקום הראשון - עיתון 'משפחה'.

במקום השני - עיתון 'הדרך'.

במקום השלישי - עיתון 'בקהילה'.

במקום הרביעי - מגזין 'העולם החרדי + חכו ממתקים'. (במידה ומצרפים את המספרים לאחות הגדולה 'בקהילה' - הוא הופך ל'מגזין הנמכר ביותר במגזר החרדי').

ובמקום החמישי - מגזין 'הציבור החרדי'.

ניסינו גם להבין מדוע הרשימה מדורגת כך, ואיך עיתון מסוים מצליח יותר מהשני. המסקנות היו רבות, ואת "חלקן" נדגיש עם סיקור שערי המגזינים של השבוע.

הגרפיקה שעל שערי 'משפחה' ו'בקהילה' - דומה כמעט אחת לשנייה. לא נמצאו הבדלים גדולים שיצדיקו את העדפתו של הראשון מעל השני. אבל... ישנו הבדל קטן אחד. קטן אבל משמעותי; שמות הכתבים מובלטים בשער.

הנושא הזה נידון כבר לא מעט פעמים בפלטפורמה הזאת, וגם איש המספרים הסכים עם התיאוריה הזאת, ועם הרווח שנוצר מהמדיניות הזאת (וכתוצאה מכך, גם המכירות טובות יותר); כשמציינים את שמות הכתבים לצד הכותרות בשער, מרוויחים מספר דברים:

1. הקורא יכול לדמיין יותר טוב את הכתבה ותוכנה.

2. ככל ששם הכתב או הסופר מופיעים יותר פעמים. כך הם נכנסים לתודעת הלקוח, מקבלים מיתוג (אה, הוא הרי הכתב הגדול של העיתון ההוא וההוא...), ומי לא רוצה לקרוא כתבות של עיתונאים וכתבים מפורסמים?

3. העיתון מייצר אמינות; הלקוח מניח "אה, הם לא מעתיקים מויקיפדיה או מ'הארץ'"...

אפשר לשים לב לעוד "הגדלת ראש" מצד עורכי 'משפחה'; עורך 'בקהילה' נקט את הצעד המתבקש וציין בכותרת הראשית כי "יצחק פלדמן (אגב, עיתונאי, סופר ויועץ) סייר בין הרי ירושלים המוריקים...". לפחות בכותרת אחת צוין שם הכתב ועובדת היותו "מסייר בזירה", אך 'משפחה' הגדיל לעשות ויצר מצב של "גיוס חירום של כתבי המערכת" בדמות "צלמי וכתבי 'משפחה' מתעדים את כל שלבי השריפה בהרי ירושלים". ההבדל "הקטן" אבל "המשמעותי" זועק לשמיים... אלה חלק מההבדלים שיכולים להסביר את פערי המכירות והמיתוג.

השער של 'הדרך' אכן "חשב מחוץ לקופסה", והביא כותרת ראשית שלא מדברת על השריפה בהרי ירושלים, אבל לא תמיד החשיבה והיצירתיות הזאת מועילה; לפעמים ישנם נושאים שמעסיקים את כולם, ואפשר להניח, כי מעט מאוד לקוחות מעדיפים יותר כותרת על "ארץ הטליבאן" מאשר כותרת על השריפה הגדולה. (יצוין, כי בשער עיתון החדשות של 'הדרך' כן מופיעה כותרת ראשית על השריפה, אבל נדמה שהיא נחוצה גם לשער המגזין).

ומדוע 'העולם החרדי' נמכר יותר מ'הציבור החרדי'? ישנן מספר סיבות אך העיקריות שבהן (ככל הנראה) הן:

1. הגודל הייחודי של המגזין שמאפשר לעבור עליו בבית כנסת ב'בין גברא לגברא' בלי לעצבן את הזקנים, באוטובוס בלי מבטים של כל הנוסעים, בתחנה בלי שותפים לקריאה. וכן הלאה...

2. הקובץ 'חכו ממתקים' שהפך ל"שם דבר" במגזר החרדי ומביא ערך מוסף שמשפיע על בחירת הלקוחות.

'הציבור החרדי' גם מאוד פופולרי, ואחת ממעלותיה הם השערים המדהימים עם גרפיקה משובחת ו"כיבודים" שמחולקים (על פי דירוג קפדני ומחושב) לחצרות הקודש. מה שמצליח לעורר את יצר הסקרנות (והתחרות) של צעירי הצאן והחסידים.

מתברר גם שהמכירות בארה"ב יותר חזקות מאשר בישראל. גם מגזין 'הונדערט' וגם מגזין 'די וואך' ועוד... מתעלים מעל מקביליהם בישראל ומגיעים ליותר משפחות ולהרבה יותר קוראים. כמובן, ההשקעה והתוכן, ביחס לישראל, יותר טובים.

'די וואך' הביא השבוע בשער סיקור על הביקור ההיסטורי של האדמו"ר מגור בארה"ב. בל נפסול את ההערכה כי התמונה והדיווח על ברסלב בצד ימין בחלק התחתון של השער - נועדו לעורר את תשומת הלב של הקוראים. והמבין יבין. אז מסתבר כי העורך שם ב'די וואך' כן יודע איך לייצר רייטינג...

שער מגזין 'במה' מכניס אותנו בבת אחת לאווירה של הימים הנוראים, עם התייחסות מיוחדת לתופעות הטבע המוזרות המתרחשות לאחרונה בעולם כולו: גלי שריפות, שיטפונות שלא זכור כמותם, רעידות אדמה אימתניות וכמובן המגיפה העולמית שחזרה לישראל ובגדול. תמונות הממחישות את המצב ההזוי עם מילות תפילת 'ונתנה תוקף', 'מי באש ומי במים', מעוררות צמרמורת בימים אלו, בליווי מאמר השקפה מהרב מרדכי נויגרשל, המסביר מדוע מתרחשות התופעות הללו ומשמעותן. עושה רושם של מגזין בוער ומרתק.

בסאטמר ממשיכים עם המאבק וגם השבוע מופיע מאמר שמוכיח את החובה של חסידי ויז'ניץ ויליאמסבורג לציית להוראת הרה"ק רבי יואל מסאטמר זי"ע, בעניין זמן רבנו תם במוצאי שבתות וחגים: במגזין 'בחצרות' מופיעה כתבה גדולה על המעיין בעיר אושפיצין (אושוויץ) שהתייבש אחרי שלא הכשירו את המקווה על פי הוראת הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע, וזאת מכיוון (כך לטענת עורך המגזין) שהעיר אושפיצין הייתה "בגלילות העיר צאנז", על אף שהמרחק ביניהן, כיום, הוא כשעה נסיעה עם רכב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!