מלחמת היצר – כנגד יצר הרע דיברה תורה

בראשית הפרשה התורה מתווה לנו דרך להתמודד עם חשקת אשת יפת תואר, וכדברי רש"י "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע", התורה מדריכה את האדם צעד אחר צעד איך להתמודד עם יצרו "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים". לכל צעד האמור כאן יש משמעות רבה במערכת רב השלבית של מלחמת היצר, אנו נתמקד כאן בקצרה בעצה האחרונה האמורה כאן שהיא המתנת חודש ימים.

יש להבין את מהות היצר שהיא התעוררות דחף אוטומטי כלשהו שנדמה שאי אפשר לעמוד בפניו, בין אם דחף של כעס או תאווה, הרי הוא אינסטינקט המשתלט על האדם, ועל כן כאשר בכוח האדם לדחותו למועד מאוחר יותר, הרי בזה הוא שומט את הקרקע ממנה ובכך מחזיר את השליטה לידיו ומבטל אותו, שכל עיקרו הוא מצד חוסר המודעות של האדם כאשר הוא נכבש על ידו, וממילא בעצם דחייתו את האינסטינקט היצרי הרי הוא מחזיר את השליטה לידיו.

אם כן, העצה הבסיסית כאשר מתעורר באדם דחף לפעול בצורה אינסטינקטיבית, היא לנטרל את ההתעוררות האוטומטית, עצות רבות המובאות בספרי המוסר והחסידות מבוססות על עיקרון מנחה זה, על דרך זה אומרים לו לאדם בעדנא דריתחא ספור עד עשר, או קח נשימה עמוקה, או שתה כוס מים, הכול כדי לבטל את התגובה האוטומטית.

הנלמד מזה באופן כללי הוא שביחס לכל דבר המתעורר בנו עלינו לעצור ולהתבונן האם אנו אכן רוצים לעשות זאת, עלינו להרגיל את עצמנו לצפות ולהתבונן במה שקורה סביבנו ולא לפעול מיידית, מכיוון שהתגובה האוטומטית הראשונה באה מהתעוררות יצרית ללא מחשבה כלל.

בזמן עצירה זו עלינו לתרגל הסתכלות שונה על החפץ שהתעורר בקרבנו, זה משמעות הכתוב: "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ", עליך לעצור את הדחף היצרי האוטומטי שלך ולהתמקד בצד ההפוך – בצער שלה או בניוול שלה, כשאתה עוצר ומנסה לראות את זה מזווית אחרת פנימית יותר, זה חולף.

ביתר עומק: כידוע היצר הטוב והיצר הרע מצויים בשני חלקי הלב ושם מלחמה נטושה ביניהן, ומבואר בספרי הפנימיות שקומת האדם הפנימית מורכבת משלושה חלקים עיקריים והם 'מוח' 'לב' 'כבד'. רתיחת הדמים שמכוחה מתעוררת התגובה האוטומטית מצויה בכבד שהיא המקום הנמוך של האדם, מאידך בקצה השני העליון נמצא המוח שבכוחו להתבונן ולהפעיל שיקול דעת מה נכון ומה לא, בין שני אלה נמצא הלב ושם מצויה מלחמת היצר בין החלל הימני והחלל השמאלי שבו, מחד רתיחת הדמים שבכבד מלמטה מנסה להשתלט על הלב דרך החלל השמאלי שבו, ומאידך עבודת האדם היא להשליט את המוח על הלב, שהלב יפעל כרצון המחשבה.

אך ישנו שלב ביניים בין הלב למוח שלפני שאדם זוכה להמשיך דעת ללב באופן חיובי, מתחילה עליו לנטרל את התגובה האוטומטית הבאה מרתיחת הדמים, לקרר חמימות זו, על זה אמרו בזוהר (תיקוני זוהר תיקון יג) "אלמלא כנפי ריאה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא" על האדם לקחת נשימה עמוקה ולעצור, רק לאחר מכן יוכל לפנות אל המוח וליישב את דעתו מה הדבר הנכון לעשות, לכן מקום הריאות הוא בין הלב למוח.

מצאנו דרכים שונות לתרגל עיקרון זה באופן מעשי בתמידות, ונביא כמה דוגמאות, ספרי המוסר מורים לנו לתרגל זאת לפני כל דיבור, וכדברי הרמב"ן באיגרתו "וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך", תרגול דומה מצאנו בספר יסוד התשובה לרבינו יונה בשם הראב"ד לגבי תאוות אכילה ש"בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי תאוותו". מצאנו גם דרכים קיצוניות יותר כמו שמובא על האר"י הקדוש שלא היה מגרש זבובים מעל פניו, או מה שמסופר על רבי נחמן בשבחי הר"ן (אות כד) ש"אמר שהסיגוף לאחוז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסיגוף הגדול ביותר. שדרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה. והיה מקבל זאת לסיגוף לאנוס את עצמו לבלי לעשות שום חיכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר". כל אלו מבטאים אותה עבודה עקרונית כאמור.

כאשר מתעוררת באדם תשוקה לא מתוקנת, מקודם עליו להמשיך רוח חיים ולקרר את הדחף האינסטינקטיבי, ורק לאחר מכן יוכל להשליט את המוח על כל קומתו.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!