האם המתווה של פרופ' יוג'ין קנדל יציל את נתניהו?

שבוע נוסף של משחקי קובייה הונגרית מסתיים. בשל ימי הפורים, נותרו עד למועד בו תם פרק הזמן שהוקצב על-ידי הנשיא להרכבת הממשלה יומיים בלבד - שלישי ורביעי. ביום חמישי צריך בנימין נתניהו להציג בפני שמעון פרס את ממשלתו, או - במקרה בו כשל במשימה - להציג בפניו את סך החלקים שהצליח לקושש, ולבקש ארכה של שבועיים נוספים, כפי שמאפשר לו החוק. רק נס משמים יגרום לכך שעד ליום חמישי יצליח נתניהו לגבש לעצמו ממשלה בת 65 חברים (הליכוד ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, התנועה, הבית היהודי) אולי גם של 67 (עם קדימה) או של 70 חברים (הליכוד ביתנו, החרדים, התנועה, העבודה) עד 72 (פלוס קדימה).

המורכבות הכרוכה בכל אחת מהאפשרויות הללואינה פשוטה, ועד לרגע האחרון צפויים ספינים סותרים. קחו, למשל, את יום רביעי, ואת ההודעות ששוחררו בשעות הערב והלילה - כדוגמה למצב התקשורתי המוזר אליו נקלענו.

מחד, משדרים מקורבים לראשי ש"ס כי הכניסה לקואליציה קרובה מתמיד ("עד סוף השבוע", "רק אחרי פורים"), מאידך, ידיעות אחרות, המבוססות גם הן על מקורבים להנהגת ש"ס, שידרו ש"אין סיכוי לכניסה לממשלה", משום שמועצת החכמים של ש"ס לא תסכים למתווה יוג'ין קנדל.

בכירים בליכוד, מצידם, צוטטו ש"ש"ס או-טו-טו בפנים". ויש שהגדילו ודיברו כבר על שלב חלוקת התיקים (רווחה לדרעי, תמ"ת לישי ותשתיות לאטיאס), חלוקה בלתי הגיונית בעליל - שכן מעמדו האיתן של אטיאס בבית הגר"ע יוסף לא יאפשר 'לזרוק' לו תיק כמו תשתיות. עם כל הכבוד לתשתיות, אטיאס יעדיף לקבל את התיירות, תיק שהעניק לו אביגדור ליברמן במהלך מערכת הבחירות.

ליכוד: נתניהו רוצה חרדים, האחרים פחות

מאז מערכת הבחירות גבר הרחש-בחש בליכוד פנימה. מעמדו של נתניהו אינו איתן כבר. חברים רבים 'מחכים לו מעבר לפינה', ואנשים כמו ישראל כץ וסילבן שלום מסוגלים לחולל הפיכה פנימית, אם וכאשר ירצו בכך.

לכן, נתניהו לא יכול להתנהל עצמאית, והוא חייב להתחשב ברצון החברים. יוזמה פנימית, מהיממה האחרונה, פונה לנתניהו בדרישה להעדיף את לפיד ובנט על פני החרדים. שכן, לא כולם בליכוד מבינים על מה ולמה מתעקש נתניהו להעדיף שותפות דווקא עם המפלגות החרדיות.

נתניהו, מצידו, דווקא משום הערעור על מעמדו, חפץ בשותפים שלא יאיימו עליו. לפיד ושאיפותיו להיות ראש ממשלה, ובנט שמסוגל ליצור מהבית היהודי תחליף לליכוד - נחשבים למאיימים. אם תשלבו את היחסים המעורערים בין נפתלי בנט ושרה נתניהו - תקבלו את הסיבה להעדפת החרדים: שותפים ממושמעים המיישרים קו בנושאים מדיניים. סקר ערוץ הכנסת המעניק ללפיד לא פחות מ-30 מנדטים מול 22 בלבד לליכוד, מוסיף ומלבה את פחדיו של נתניהו.

אך לא כולם בליכוד אוהבים את השיקולים הללו. חלקם מתכוונים לאיים בעצמם על נתניהו, בזמן ובמקום המתאימים, אם וכאשר תיפתח שאלת ראשות הממשלה.

ובכל זאת, נתניהו הוא עדיין ראש המפלגה - והוא הקובע. לכן, סיכוייהן של המפלגות החרדיות גבוהים יותר.

הבית היהודי: מי לא רוצה את מי

עם הצטרפותה של ציפי לבני לקואליציית נתניהו החדשה, הייתה המחשבה הראשונית שנפתלי בנט יואשם בכך, ויתרסק גם בתוך מפלגתו וגם בעתיד בידי הבוחר. עם זאת, סקר ערוץ הכנסת מעלה כי אילו ייערכו בחירות חדשות בנט יזכה ב-15 מנדטים.

בשיחה עם בכירים במפלגה, הם מנסים לנתח את הסיבות לכך. בין השאר הם מצביעים על הכעס הרב בקרב ראשי המפלגה, כמו גם אנשי השטח, נגד מה שהם מכנים "המינויים האגרסיביים" של ש"ס במהלך השנים האחרונות. לכך צריך להוסיף את הדברים הקשים שאמר נגדם הגר"ע יוסף ערב הבחירות, כמו גם מאמרי המתקפה של 'יום ליום' - ותקבלו תמיכה בבנט.

ויש נקודה נוספת: בכירים במפלגה שבים ומדברים על כך שנתניהו "לא באמת רוצה אותם בפנים", ולא עשה מאמצים כדי להשיג את תמיכתם. אף כי תקשורתית הטיעון הזה לא נתפס, משום שהם אלה שחברו ללפיד, ואינם מוכנים להתקדם בלעדיו.

ביום שישי יישבו צוותי המשא ומתן של שתי המפלגות, כדי לנסות ולגשר על הפערים. בקרבת נתניהו אומרים שהוא מעדיף את העבודה תחילה, ואת הבית היהודי כאחרונת המצטרפים לקואליציה. אך מאחר ולא ברור אם שלי יחימוביץ' תיאות בסופו של דבר להצטרף, שומרים בליכוד בינתיים גם על ערוץ מול בנט.

יתכן שתקשורתית שגה בנט כשלא הדגיש מספיק כי נתניהו הוא זה שאינו חפץ בו, כך שההאשמות היו מופנות אל עבר נתניהו. בנט העדיף להציג כאילו הוא זה שאינו מעוניין, ויתכן שישלם מחיר של ביקורת ציבורית על כל צעד שמאלני שתבצע הממשלה הבאה.

אלא אם כן יגביר הליכוד את חיזוריו, ובנט ייעתר להם.

העבודה: עיני יצליח להשפיע מבפנים?

עד כה המאמצים לשכנע את יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ', להצטרף לקולאליציה עם נתניהו - לא עלו יפה. שיחות שקיים אריה דרעי עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני יצרו התקדמות, אלא שעד כה הוא לא הצליח לשכנע את שלי בצדקת טענתו, התומכת בכניסה לקואליציה, כדי להשפיע משמעותית בנושא הכלכלי.

מאחורי הקלעים יש חברים במפלגתה החולקים על התעקשותה, אך חוששים להתבטא בפומבי. אחד מהם אף מרבה להתראיין בתקשורת נגד הכניסה לקואליציה, למרות שבפגישות עם בכירים בש"ס הוא מדבר 'אחרת'.

ככלל, החברים המנוסים יותר במפלגה (כמו פואד בן אליעזר או בוז'י הרצוג) מגלים פרגמטיות, ועל סמך ניסיונם רב-השנים בפוליטיקה, הם מבינים כי להשפיע ניתן רק מבפנים. הגרעין הקשה של ההתנגדות מגיע בעיקר מקבוצת הצעירים במפלגה. התקווה של המצדדים בכניסה היא שבכינוס הוועידה של המפלגה יצליח עופר עיני להשפיע נגד רצונה של שלי, כפי שקרה לה כשביקשה לעצב את הרשימה לכנסת כרצונה - ונכשלה.

"שלי שוכחת שבעוד 14 חודשים יש פריימריז, ומועמדותה לראשות המפלגה תעמוד למבחן החברים. התעקשותה יכולה לעלות לה במחיר גבוה", אמר לי אחד ממתנגדיה. שלי, מצידה, חוששת שדווקא ההיפך הוא הנכון, וכי הצטרפות לממשלת נתניהו לא תשפיע בהרבה על תוכניותיו הכלכליות, והיא זו שתשלם מחיר ציבורי.

יש עתיד: לפיד עלה על הגל

אם ערב הבחירות נראה היה החיבור בין ראש הממשלה ליאיר דבר טבעי, הרי שפטפוטיו של לפיד מיד לאחר הבחירות, על רצונו להפוך בקדנציה הבאה לראש ממשלה, הרתיעו את נתניהו, וגרמו לו לשמור מרחק.

לפיד מצידו, לא התרשם, ועלה בפתאומיות על הגל של שוויון בנטל, נושא שלא ממש העסיק אותו ערב הבחירות. הבוחרים, מצידם, מתכוונים לשלם לו על כך ביד נדיבה. בסקר ערוץ הכנסת הוא זוכה בלא פחות מ-30 מנדטים. מה שמגביר את הפחד של ביבי, ומקטין – במקביל – את סיכוייו של לפיד להשתלב בממשלתו.

חיבוק הדוב של בנט ללפיד - עלול להרחיק גם אותו מהממשלה העתידית. אלא אם כן יתפוס את עצמו ברגע האחרון.

באשר לחרדים, למרות העובדה שאלי ישי נפגש עם יאיר לפיד, לא קיים כמעט סיכוי לכך שתימצא אפשרות כלשהי לישיבה משותפת שלהם בממשלה אחת. זו הסיבה לכך שבמחנהו של דרעי מבהירים שאין שום עניין מבחינתם לנסות ולהיפגש איתו. "אנחנו לא הולכים על פגישות סרק", הם אומרים.

עם זאת, אין להם בעיה עם העובדה שכל אחד מראשי התנועה יסדר לעצמו את יומן הפגישות כפי הבנתו.

ש"ס: פטפטת בקרקס של שלושה

דווקא משום שהנהגת ש"ס מסורה בידי שלושה - היא הפכה ל'סוחרת' פחות מוצלחת במו"מ, שמעצם טבעו צריך להתנהל בדיסקרטיות ומבלי לחשוף קלפים. התחרות בין השלושה מי ייפגש עם יותר אישים ובכירים - הופכת את התנהלות התנועה לקרקס. ידיעות סותרות, דיסאינפורמציה ואינפורמציית יתר – כל אלו מאפיינים את התנהלותה של התנועה בימים האחרונים.

צל"ש מיוחד ניתן להעניק לאחד ממנהיגי ש"ס, אריאל אטיאס, שהחליט לכבות את הסלולארי שלו במהלך הימים האחרונים, ולהמשיך בעשייה פורייה ללא 'קלקולי תקשורת'. הוא זה שיושב על הניירת בכל הנוגע למתווה יוג'ין קינדל, הוא זה שמכיר שם כל אות, כל תו וכל מספר. כל סנקציה פורקה אצלו לאטומים, כל 'יעד' חולק לחלקים בטבלאות מתאימות – או בקיצור, דוקטור למתווי גיוס. אפילו ביהדות התורה למדו ש'אפשר לסמוך עליו'. נכון שגפני מעדיף לעבור גם הוא על הניירת, אבל הוא בהחלט נותן חבל ארוך לאטיאס הש"סי.

הצרה הגדולה של אטיאס היא בפטפטת של חבריו. או ליתר דיוק, של "גורמים בכירים בסביבתו של". אך בסביבתו הוא - איש אינו פוצה פה...

ידיעות כמו "ש"ס קרובה מתמיד לסגור" או "ש"ס הסכימה למתווה קינדל" מקפיצות אוטומטית אישים כמו אלעזר שטרן או שאול מופז, שממהרים להודיע ש"לא נסכים למתווה". כי ברור, אם לחרדים הוא טוב, 'לנו' הוא ממש לא.

מכאן הגיע הספין המתוכנן בקפידה ולפיו "גורמים בסביבתו של אריה דרעי סיפרו כי הוא התייעץ עם שניים מחברי מועצת חכמי התורה והם הבהירו לו שלא יוכלו להסכים למתווה". אין שמץ של אמת בידיעה הנ"ל, אבל במצב שנוצר שחרורה היה "עזרה ראשונה" לש"ס המדממת.

האמת נמצאת איפה שהוא באמצע. למתווה הנוכחי של יוג'ין קנדל אין מצב שש"ס תסכים, אטיאס עובר בפינצטה על כל סעיף ובודק איפה אפשר לשנות מבלי לחתוך בבשר החי, ההערכה שלי היא שיצירת האומנות אותה יפיק בסופו של יום - תוכל להתאים גם לחלקי הקואליציה השונים וגם למפלגות החרדיות. בבחינת הרע במיעוטו, בהחלט לא האידיאלי. אבל אידיאלי - אחרי החלטת הבג"צ האחרונה - כבר לא יהיה, למרבה הצער.

יהדות התורה: יודעים כלום ועוד כלום

ב'יהדות התורה' היו מעדיפים להיכנס תחילה לקואליציה, ורק לאחר מכן לשבת על מתווה מוסכם. אולי בעזרת ועדה שתוקם, אולי בדרכים אחרות. אך בש"ס מתעקשים לסגור את כל הקצוות לפני כניסה לקואליציה, ויהדות התורה לא תפריע.

השאלה הגדולה היא איך יוכלו מנהיגי הציבור החרדי האשכנזי להעניק אור ירוק לכניסה לקואליציה, לאחר שהבהירו במכתבים ברורים כי לא תהיינה כל פשרות. אולי תקבל המפלגה אישור מיוחד שלא להצביע יחד עם הקואליציה בכל הנוגע לחוק הגיוס, אולי יימצא פתרון אחר. ימים יגידו.

המעניין הוא כי בליכוד העדיפו לסדר להם פגישה עוד לפני הפגישה עם ש"ס, וכבר ביום חמישי בשעה 22:00 נפגשו צוותי המו"מ.

כזכור, התבטא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, כי הוא יודע יותר מנתניהו, שכן נתניהו יודע "כלום" על מה שעומד להיות בקואליציה, והוא יודע "כלום ועוד כלום"...

מצב התיקים: מי ישלוט במשרד הדתות?

ואחרונים חביבים - התיקים.

מאחר והדיונים בעיצומם, קשה לדעת אלו תיקים יקבל מי. נפרט רק את הנקודות המסתמנות בהקשר זה:

ישראל ביתנו – תקבל ככל הנראה ארבעה תיקים, שיוענקו לחברי המפלגה הבאים (מלבד אביגדור ליברמן - המבקש לשמור לו את תיק החוץ): יאיר שמיר – תיק בכיר, יצחק אהרונוביץ וסופה לנדבר.

ליכוד – בליכוד שוררת דאגה רבה מפני האפשרות שהתיקים יחולקו מבלי שיישאר להם די שלל. גלעד ארדן, למשל, בנה על תיק המשפטים, שנשמט מידיו לטובת לבני . גדעון סער ייאלץ כנראה להיפרד מתיק החינוך, בעקבות הפרשיות שפורסמו אודותיו והלחץ התקשורתי בנושא. יולי אדלשטיין מפנים, כך נראה, את העובדה שלא יקבל תיק, ומקורביו כבר מדברים על מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת. עם זאת, העובדה שהם מדברים על מועמדות 'כבר עתה' טרם נבחר רובי ריבלין לנשיא, עלולה לגרום לחלקים במפלגה להתנגד למינוי.

יובל שטייניץ יצטרך להמתין בסבלנות כדי לראות האם תיטול מפלגת העבודה את תיק האוצר החביב עליו. כי שום קירבה לא תסייע לו אם זה מה שיפריד בין העבודה לממשלת נתניהו.

תיקים בכירים יינתנו ככל הנראה לסילבן שלום ולישראל כץ, שכוחם במפלגה התחזק ביותר בתקופה האחרונה.

בש"ס התרגלו לרעיון שייאלצו להסתדר בקדנציה הבאה בלי משרד הפנים ובלי משרד הבינוי והשיכון, שרק נס גלוי יחזיר אותם לידיהם. כרגע מדברים שם על תיק התמ"ת (סביר להניח שאלי ישי ידרוש אותו, אלא שגם אריאל אטיאס לא יוותר – במאבק בין שניהם, לאור מעמדו האיתן של אטיאס בבית הגר"ע, לא קשה לנחש מי ינצח), תיק הרווחה – לאריה דרעי, ותיק התשתיות.

לגבי תפקיד שר הדתות, כפי שכבר דיווחתי בעבר, הנטייה היא להשאיר את התיק בידי הליכוד (נתניהו או זאב אלקין) כאשר תחת השר באיזה סידור טכני שיימצא (כנראה סגני שרים) - ישלטו הבית היהודי וש"ס. גם אם הבית היהודי לא תצטרף לקואליציה, יתכן שנתניהו יעדיף להשאיר את התיק בשליטתו, לאור הביקורת העזה שהושמעה בנושא השליטה הסקטוריאלית של ש"ס בתיקים שהיו בידיה. מאחר ואין די תיקים לכולם, סביר להניח שהפעם ייאלץ משולם נהרי לוותר על התיק (שר ללא תיק), כך גם יעקב מרגי ואיציק כהן.

יחד עם זה, צפו למאבקי שליטה באשר לתיק הדתות. ש"ס, מצידה, תנסה לבקשו לעצמה (אולי עבור אריאל אטיאס), הבית היהודי, מצידה, תתעקש כמובן על שליטה בלעדית (השמועות מציבות לתפקיד את ח"כ אורי אורבך, אך גם ח"כ אלי בן דהן חושק בתפקיד). הליכוד ינסה לפשר ולהציע, כאמור, שר מטעמו.

יתכן ותיפתח מחדש שאלת מועמדותו של יו"ר סיעת ש"ס. אין זה סוד כי אברהם מיכאלי, היו"ר הנוכחי, נחשב ל'איש של אלי ישי', ולא בטוח שדרעי יסכים להישארותו בתפקיד. השמועות אומרות כי גם ערב הרכבת הקואליציה היו שהמליצו להוציא אותו מהרשימה (כמו גם חברים נוספים כיצחק ועקנין, דוד אזולאי וניסים זאב), אלא שתמיכתו האישית של הגר"ע עמדה לו.

ואחרונה חביבה, שאלת יו"ר התנועה: במחנה דרעי מקווים כי עם הכניסה לקואליציה תוכרע גם שאלה זו, במחנה ישי מקווים שהעניינים יישארו כפי שהם כיום (ליותר מכך הם אינם יכולים לצפות). בסופו של יום הרב הוא שיכריע, לאחר שתעמוד בפניו המלצתו של אטיאס. האם הגיע האחרון למסקנה ש"ככה אי אפשר לגרור יותר" וכי הקרקס התקשורתי סביב ההנהגה המשולשת מזיק לתנועה? או שמא הוא סבור כי ניתן להרגיע את הרוחות בעזרת פגישות משולשות (כפי שנערכה היום בחדר סיעת ש"ס בכנסת) ולנווט את הסיעה בקואליציה הבאה במשולש? – ימים יגידו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!