אחי, איפה טעיתם? • 6 הערות לטירונים הפוליטיים

1. שרה צדקה


האגדה מספרת כי הגברת שרה נתניהו היא שהזהירה את בעלה, בנימין, מפני נפתלי בנט. מי שעזב את הלשכה הראשונה בטריקת דלת, תוך שהוא מותיר אחריו טעם מריר בפה, לא יוכל להיות שותף נאמן בממשלתך, סברה, כך אומרים.

"היא מתערבת", גערו בה כלי התקשורת.

"בגללה הושפל בנט, ביבי לא התקשר אליו כשבועיים ימים, עכשיו הוא מתנקם והולך, ובגללה ביבי לא יצליח להרכיב את הקואליציה", סנטו בה ובו.

במבט לאחור, היא זו שצדקה. תהיינה סיבותיו אשר תהיינה, אחריתו מוכיחה על ראשיתו. אילו היה ביבי מחניף לו, מחזר אחריו, מתחנן, מתרפס – ההשפלה הייתה רק דוקרת הרבה יותר.

מתברר, כי בנט, ככל שמחזרים אחריו יותר ויותר, כך הוא נהנה יותר להתרפק על החיבוק הלפידי.

ותשאלו את החרדים: תשאלו את פרוש כמה כיבוד קל השקיע בו, איך פתח את דלת ביתו בפניו, תשאלו את האדמו"רים הנכבדים שטרחו לארח בביתם את גדולי רבני החרד"לים, תשאלו את אלי ישי שנפגש עם בנט וכמעט התחנן בפניו לשמור לחרדים אמונים, תשאלו גם את אריה דרעי, שבאיחור של כמה ימים לא יכול היה גם הוא להזניח את הזירה המחוזרת ביותר במדינת ישראל בימים אלו: יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, האיש והאגדה.

2. לבני למדה לקח

הנה השיעור אותו יכלה ציפי לבני להעניק לנפתלי את יאיר – הפוליטיקאים המתחילים – רגע לפני שהם עולים סופית על מסלול ההתרסקות אותו היא עשתה ברגליה שלה.

"תקשיבו לי, אבל אדבר בלחש, כדי שהתקשורת לא תשמע. אחרי הכול, לא נעים להודות בטעויות קבל עם ומיקרופונים. אז ככה. גם אני הייתי צעירה ופתיה, הסתנוורתי מההצלחה המסחררת שלי בבחירות (ואתם עוד מתלהבים מה-19 או 12 מנדטים המסכנים שלכם, אני הבאתי 28 תמימים!). התעקשתי על שטויות, הייתי יהירה, אפי נע לגובה, השלטתי שלטון על סיעתי, בקושי שמעתי את החברים. חודשים ארוכים הם שתקו לי, נשמעו לכל ניע עפעף שלי, נתנו לי לעשות ככל העולה על רוחי.

"הם 'מתו' להיכנס לקואליציה, אני אמרתי 'מחכים לקריסת ביבי תחילה', הם נענעו בראשם, ושתקו לי. חודשים חלפו, ביבי לא קרס, החבר'ה החלו לקונן, תחילה בשקט, אחר כך בקול. ואז החל תהליך הקריסה, ותאמינו לי הוא בוא יבוא גם אליכם, ככה יתנפץ לכם בפרצופכם הגאה. עד מהרה הפכו ישיבות הסיעה שלי לקרנבל קולני, הליכתי במסדרונות הכנסת הפכה לשחוחה יותר ויותר, בזוית עיני יכולתי לראות את חברי מפלגתי מתראיינים נגדי, מחכים לי בסיבוב. ובלילה אחד, שחור משחור, מצאתי עצמי מושלכת ארצה כאבן שאין לה הופכין. ככה סתם זרקו אותי הביתה, אל המטבח ואל הכלים.

"תאמינו או לא, אתם הולכים בדרך דומה, גם אתם תגיעו לאותו מקום בדיוק. אצל כולם זה מתחיל יפה, ירח הדבש של אחרי יום הנישואין (בחירות), החריקות יגיעו עד מהרה, שלא תשלו את עצמכם.

"עצה שלי? כשהחריקות יתחילו, הרבה יותר נחמד יהיה אילו תשבו בחיקה החמים של הקואליציה. המריבות יהיו קולניות הרבה פחות, הר הגעש יעלה על גדותיו בקצב הרבה יותר מוחלש".
"הנה הערב הזה הוכחתי כי סיימתי את הפקולטה למדעי הפוליטיקה ולמדתי שבפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, נוהגים בחכמה. עשו כמוני, לא תצטערו".

3. הסכם תולים על הקיר

השבוע התקשרה אלי חברתי, העיתונאית סופי רון, ממקור ראשון. "נו, ברור", אמרה לי, "היה זה כבר קודמו של ביבי בתפקיד, ראש הממשלה יצחק שמיר, שלימד שהסכם קואליציוני "תולים על הקיר".

היא צדקה. ברוב פאר והדר חתם אז שמיר על הסכם קואליציוני מול השותפות החרדיות, אך רגע לפני הרגע האחרון החליט ללכת על ממשלת אחדות לאומית עם יו"ר המערך שמעון פרס. אבל חתמת, תינו בפניו החרדים, "אז תתלו את זה על הקיר", השיב להם.

השבוע, בפגישה של ביבי עם בנט, השתתף גם עו"ד דוד שומרון, ששם לב שמומנט של חשדנות תולה בחלל. "זה נראה לך הגיוני, שאל אותו, שאחרי שיהיה הסכם קואליציוני חתום, שגם יוגש כחוק לכנסת, אנחנו נפר אותו ונתלה אותו על הקיר? איפה נשמע דבר כזה?" – שאל את בנט. סופי, תזכירי לו.

טוב, ביבי לא שקרן כמו שמיר (הוא הרבה יותר), אבל הטראומה עודנה תולה בחלל אוויר הכנסת וזכותו של בנט לרעוד מפחד. אגב, יש מצב שהוא קיבל פיק ברכיים לאחר ששמע אי אלו חוויות בלתי נעימות גם מקודקודי האיחוד הלאומי ד-2009, וביניהם שותפו לדרך אורי אריאל. הם הרי כמעט סגרו עם ביבי, רק ריב קטן על זהות מאייש תיק השיכון הפריד בין החתימה המעשית לדיבורים קואליציוניים, ואז התעוררו בוקר אחד בקול רעש גדול של אוהה מי נכנס, אהוד ברק ו-13 הגמדים שלו (לפני הפיצול), האיש שהפך ל'משיח' הקואליציה הקודמת.

אז עם כל הכבוד להצעות הנדיבות שפיזר לעברו ביבי (אחרי כשבועיים של שתיקה רועמת ונידוי קואליציוני – תיק החינוך, תיק כלכלי בכיר, תיק הדתות, סגנון שר בטחון וראשות וועדה חשובה בכנסת), בנט העדיף את האיש שעד היום עוד לא הספיק לשקר ולרמות, יאיר לפיד. יחבק נא טירון פוליטי א' את טירון פוליטי ב', ויחד ייצאו לדרך בה צעדו פוליטיקאים לא מנוסים בעבר, שרק לא יגיעו כמוהם לאותו מקום: אל התהום אליו נזרק בסופו של יום השעיר לעזאזל, הדרך בה פגשו כל הכיפות האדומות הבלתי מנוסות את הזאב הטורף.

אחי, תהיה חכם, תהיה פוליטיקאי, אתה לא באמת רוצה לראות איך לבני הורסת לבוחרים שלך את הגבעות.

4. על מה הקרע

זוכרים את הסיפור של יום ליום, שתקף את הבית היהודי, בעוד קודקודי התנועה הקדושה עושים הכול כדי לחבק את בנט (פגישת ישי-בנט, ישי-אריאל, דרעי-בנט)?

זה בערך מה שקרה לנתניהו, שבעודו מרעיף על בנט הצעות קואליציוניות לרוב, השליך לעברו מקל בדמות כתבתו של מתי טוכפלד בישראל היום. שם אין את צבי חקק שיעבור 'רוחנית' על העיתון, שם הפוליטיקאים מכוונים ישירות את דף המסרים. אז למה למען השם בחרו דווקא בעיתוי הרגיש הנוכחי כדי לספר לכל עם ישראל על מה בדיוק נסב הקרע בין בנט לבין נתניהו ורעייתו? כאילו, לא יכולתם לבחור עיתוי מתאים יותר?

קבלו את הסיפור: "הקרע בין נתניהו לבנט החל כשבנט עבד בלשכתו. ראש האופוזיציה דאז הבחין כי ניירות ומסמכים נעלמים מהלשכה, וכי חלקם אף מוצאים את דרכם לתקשורת. בשלב הזה ניסה בנט לעשות הפרד ומשול: נתניהו טוב, שרה רעה. זה גם מה שהשתקף בתקשורת בהדלפות מאירועים שונים. באחת ההדלפות למשל, נאמר כי בנט הטיח בפני שרה נתניהו כי הוא לא עובד עבורה, אלא עבור בעלה, ראש האופוזיציה. משפט זה, נטען, הוא שגרם לקרע שהוביל בסופו של דבר לפרישתו של בנט מהלשכה - אלא שמשפט זה מעולם לא נאמר.

"לאחר פרישתו של בנט התפרסמה ידיעה גדולה על מקרה שבו נתניהו ורעייתו דרשו מבנט ומאיילת שקד, שהיתה אז מנהלת הלשכה, להחזיר את הצ'קים שרשם נתניהו לשניהם. המדובר בצ'קים שבנט דרש כתנאי להמשך העסקתו בלשכה, זאת נוסף על המשכורות שקיבלו מהכנסת כראש לשכת יו"ר האופוזיציה וכמנהלת הלשכה. בין שהפרטים נכונים ובין שלא, בפגישה נכחו רק ארבעה אנשים: בנימין ושרה נתניהו, נפתלי בנט ואיילת שקד. אבל הפגישה בכל זאת דלפה לתקשורת, וברור לכל מי הם השניים שבטוח לא הדליפו את תוכנה.

"האי אמון שחש נתניהו כלפי בנט הלך וגבר, וכמוהו זרם ההדלפות והחומרים שהמשיכו להיעלם (אגב רובם חסרים עד היום, כולל תיקיות שלמות של ניירת הקשורה לניהול הפריימריז באותה תקופה, רישומי יומן ואפילו פתקים שהעביר נתניהו לעובדי לשכתו בנושאים שונים). נתניהו חש כי בנט הגיע לעבוד בלשכתו אחרי האקזיט המרשים שביצע בתחום ההיי-טק כדי לקדם אדם אחד בלבד: נפתלי בנט. בסופו של דבר הראה לו נתניהו את הדלת החוצה.

"מאז פוטר מהלשכה לא חדל בנט לתקוף את נתניהו, ובעיקר את שרה. בקמפיין הבחירות זה הגיע לשיא, בייחוד אחרי האמירה על קורס הטרור שעברו יחד. בנט יודע כי הציבור שהוא מייצג, רואה בנתניהו מועמד לראשות ממשלה ולכן הוא נזהר בכבודו. שרה מהבחינה הזאת היא כר נוח יותר למתקפות מצידו".

(והרי תגובת הבית היהודי: בנט לא תדרך ולא פעל נגד נתניהו).

הלו, אתם שם ב'ישראל היום', קצת שכל לא יזיק בימים רגישים שכאלו.

5. זו ששילמה את המחיר

כך בדיוק הייתה המלצתו של העיתונאי יואל מרכוס במרץ 2009, הפעם אל ציפי לבני, שבחרה להפוך למנהיגת אופוזיציה במקום לראשת ממשלה.

וכך כתב אז: "זו פנייה של הרגע האחרון של אזרח מודאג לציפי לבני: הרימי את הטלפון לביבי ותאמרי לו שאת מוכנה להצטרף לממשלת אחדות בראשותו. אני יודע שמרתיחה אותך העובדה שאף שקדימה ניצחה ביתרון של מנדט אחד, ביבי יהיה ראש הממשלה, ויש פה גם גורם מובן של אגו. ואולי את חושבת בלבך "בוא נראה איך תסתדר עם הממשלה הצרה הזאת שבישלת לעצמך"....

"הרי את מכירה חומרים אלה מקרוב. את זוכרת את התככים, את חטיפת המיקרופונים והפיכת השולחנות בישיבות מרכז הליכוד. כנערה צעירה נותרה בזיכרונך, מן הסתם, העובדה שמנחם בגין הפסיד שמונה פעמים במערכות הבחירות, עד שבכל זאת הגיע לשלטון והביא לנו את השלום עם מצרים, אך נשבר נפשית בשל התנהלות חברי מפלגתו והפגנות המחאה מול ביתו, שהתמקדו במספר החללים במלחמת לבנון.

"אני מזכיר כאן את בגין, מפני שבתקופת "ההמתנה" הוא הצטרף ללא תנאי לממשלת חירום לאומית, בלי שום חשבון ובלי שום תיק. ואחרי המהפך צירף לקואליציה את ד"ש, שבמקרה מנתה אף את אותו מספר מנדטים שיש לליברמן. אך השפעתה היתה כגודלה המזערי.

"השלד של ממשלת ביבי, הקורם עור וגידים, מזכיר דמות מרכזית בסרט אימים. סיעה בת 15 מנדטים, שרוב חבריה בלתי מוכרים, תעצב את צביונה של ממשלת ישראל הבאה. המחשבה שהדמות המרכזית פה - אביגדור ליברמן - ניסה להכתיב מי יהיה שר המשפטים בישראל, כשהוא עצמו עומד לפני כתב אישום לא פשוט - היא בלתי נסבלת. והפעם אי אפשר יהיה לטעון שלא גילו זאת לפני שמונה למלך ישראל, מי שיקבע מי יהיה השר לביטחון פנים, המטפל בחמישית מאוכלוסיית ישראל, שלדעתו המוצהרת נאמנותם היא תנאי לאזרחותם. ומעל לכל - הוא לוקח לעצמו את תיק החוץ, חלון הראווה של המדינה.

"איך איש כזה ייצג אותנו באירופה, שגם בלי ליברמן רואה בנו פושעי מלחמה ורוצחי ילדים? איך הוא ישכנע שאנחנו לא כפי שאנו מצטיירים? "באירופה משווים את ליברמן להיידר האוסטרי", אומר סילבן שלום. אז נניח שסילבן כועס על ביבי שלא עומד בהבטחותיו, אין זה אומר שהוא לא צודק. שר חוץ לא יכול לדבר כשומר בארים. איך ינהל שיחה עם מובארק שאותו שלח פעם מעל במת הכנסת לעזאזל, ובפעם אחרת איים "לפוצץ את סכר אסואן"?

"כשבגין, שכל ימיו דיבר על א"י השלמה, עלה לשלטון הוא מינה את משה דיין לשר חוץ. כשנשאל למה הכניס דווקא מפא"יניק לתפקיד נחשק זה, השיב: "אני רוצה באיש שגדולי עולם יקומו על רגליהם בכבוד כששר החוץ שלנו יבוא למשרדיהם". בשלב מסוים, במחצית 77', כשממשל קרטר תיכנן ועידה בינלאומית, הוצגה לנו השאלה אם נהיה מוכנים לדון גם על ירושלים. דיין התקשר לבגין מניו-יורק ושיכנע אותו להסכים. כמקובל אצלנו הידיעה פרצה לכותרות. תשובתו של בגין היתה לאקונית: "מה זה משא ומתן? הם יגידו לחלק את ירושלים ואנחנו נאמר לא".

"מי שמכניס למיטתו חתול אל יתפלא אם יתעורר עם פרעושים. כינונה של ממשלה צרה שבה ליברמן הוא הדמות המרכזית, עלול לגרום לפגיעה בשלטון החוק במדינה ולהביא אותנו לעימות עם הממשל האמריקאי. לא ברור גם כמה זמן ממשלתו הצרה של ביבי, עם ליברמן והאיחוד הלאומי, תחזיק מעמד...

"איך שלא מסתכלים על המצב, ציפי לבני, ממשלת ביבי במתכונתה היא לא התשובה לבעיותיה החמורות של המדינה בשעה זו. ועל ידי כך שהחלטת להישאר בחוץ, או התנית את הצטרפות קדימה ב"רוטציה", נטלת על עצמך סיכון כפול. גם הסכנה שקדימה באופוזיציה תתפורר, וגם בכך שהממשלה תוביל את המדינה למקומות שאליהם אנו לא רוצים להגיע.

"הרי עקרונית את מוכנה לממשלת אחדות. ה"רוטציה" היא בסך הכל חתיכת נייר, שעל כמותו השיב פעם שמיר לפוליטיקאי ששאל מה יעשה במחויבות הכתובה שלא כובדה. תתלה אותה על הקיר, השיב שמיר. ובכן, רוטציה-שמוטציה, אל תשימי על כף המאזניים את האגו שלך מול האינטרס הלאומי".

לא, היא לא שמעה לו אז, בחרה את מה שבחרה לבחור, ושילמה את מחיר הבוחר: מ-28 מנדטים התרסקה לשישה בלבד...הפעם, צריך להודות, כבר הייתה הרבה יותר חכמה.

6. שהמדינה תישרף

ומילה אחרונה שמורה לגברת הראשונה, שרה נתניהו. בשיחת טלפון אותה קיימה לפני כעשר שנים עם פעיל ליכוד משכונת פרדס כץ העונה לשם שמשון דרעי, אמרה מילים מעניינות. בשעתה התנצלה, גם בעלה התנצל עבורה, כיום, במבט לאחור, אולי בעצם צדקה לגמרי.

דרעי, שהקליט אותה ללא ידיעתה תוך שהוא מנהל איתה שיחה אישית בנושא מזכירה כלשהי שהוזזה מתפקידה, הצליח לשמוע גם את המלים הבאות, ההופכות כיום לאקטואליות יותר מתמיד.

"כשאני שומעת את כל הטיעונים האלה של פעילי ליכוד כאלה או אחרים, אני אומרת: לעזאזל, אם זה מה שמעניין אותם, לעזאזל, ביבי הוא מנהיג שהוא גדול על כל המדינה הזאת. הוא באמת מנהיג בקנה מידה לאומי. במדינה הזאת כולם רוצים להישחט ולהישרף? יאללה, למה הוא צריך להתאמץ כל כך? נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה תישרף. המדינה בלעדי ביבי לא תחזיק מעמד, שמשון...אנשים כאן יישחטו. אתה מבין? הכלכלה בהידרדרות. אז אני צריכה את החשבונות האלו מה זאת אמרה לזאת ומה זה אמר לזה?..

"אני רואה את זה על אנשי ליכוד, את כל אלה שבאים לבעלי ואומרים: 'אריק מחייך אלינו, לוקח אותנו לסניפים' והוא אומר להם: 'יאללה'. החשבונאות הקטנה הזאת. איזה אנשים קטנים וטיפשים. יותר חשוב להם החיוך שלו".

ואולי באמת "ביבי הוא מנהיג שהוא גדול על כל המדינה הזאת"?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!