כשהשליח הראשון נשא דברים בפני יאיר לפיד • מאחורי נאומו של יעקב אשר

יש עתיד, יש האזנה

מה שיפה בה, במפלגתו של יאיר לפיד, הוא שרוב חבריה יושבים על מקומותיהם במליאה לאורך כל שעות הנאומים הארוכות, מאזינים ברוב קשב. לא דבר מצוי בבית הנבחרים הישראלי, והם בהחלט ראויים לציון לשבח על כך. אולי גורמת לכך העובדה שמדובר במפלגה לא דמוקרטית, כזו שהקודקוד קובע מי יהיו חבריה להווה ולעתיד, ואולי איכות החברים, שנבחרו אחד לאחד-אחת לאחת, בקפידה מרשימה תוך הקפדה על רקורד עוצמתי.

ראוי לציון גם יאיר עצמו, עקבתי אחריו במשך שעות רבות, ראיתי את האזנתו ברוב קשב, ותאמינו לי, לא דבר קל הוא. הקטעים המרתקים מגיעים בדרך כלל כשעולים הנציגים החרדיים לנאום או לברך אחרים.

אתמול היה זה הח"כ המתחיל יעקב אשר, לפניו היו אלו חברי כנסת שבירכו אחרים, כשמדובר בח"כ חרדי הוא מתקשה שלא לפנות ישירות אל יאיר, שמגיב בתנועות גוף מעניינות למדי. הוא מחייך, הוא מניע בראשו, הוא מתלחש עם ח"כ שי פירון היושב לצידו – אבל כל הזמן נמצא בהאזנה.



וכן, הוא גם יודע את מלאכת הסחבק של ההתחבקות אחרי הנאומים. אתמול היה זה החיבוק שהעניק לאשר, גם אחרי שתקף אותו במילים לא קלות. זהו יאיר לפיד, הוא לא האבא שלו, הוא נחמד, הוא מחייך, הוא אדיב – ובין לבין, הוא גם מנסה לחנך את כולנו מחדש.

יעקב אשר : השליח הראשון

גם אם ניסה אשר לשחק אותה עסקים כרגיל ו"חבר'ה, הייתי ראש עיר במשך כמה שנים, זה לא באמת הנאום הראשון שלי, אני לא נרגש", קשה היה לו להסתיר את התרגשותו. אפילו משפחתו, שהגיעה כדי לצפות בו בגאווה, תרמה לחגיגיות המעמד.

נאום ראשון בכנסת, מעל הדוכן במליאה, אחרי הכול זו אינה עירית בני ברק. בכל זאת, ועם כל הכבוד לה לעיר החרדית החשובה.

בניגוד לח"כים האחרים של 'דגל התורה', יעקב אשר נבחר בקפידה בידי הגראי"ל שטינמן, הוא שלוחו הישיר והמיוחד לכנסת. לפני שהתיישב להכין את הנאום, סר למעונו כדי להתייעץ מה לכלול בו, אם תרשו לי להמר – יעקב אשר לא יפסע צעד במסדרונות הכנסת מבלי להתייעץ במי ששלחו לשם. זה לא שהאחרים לא מתייעצים. כן, הם שואלים, הם מדווחים, הם ממלאים את שליחותם נאמנה, אבל קשה להתעלם מהעובדה הפשוטה לפיה הוא הראשון והיחיד שנבחר במיוחד בידי מנהיג הציבור הליטאי דהיום. כבוד הוא לו, אבל זה גם מחייב, זה בהחלט מעצים את תחושת השליחות המונחת על כתפיו.

אל הכנסת הוא הגיע לא כדי לנאום, אלא ובעיקר כדי לעשות. את יעקב אשר, למי שאינו יודע, לא 'מייבשים', חייבים לתת לו להיות חלק מהעשייה. אתמול, כשפגשתי אותו במסדרונות אי שם בשעות הצהרים, סיפר לי על קבלת פנים חמימה ביותר של חבריו לסיעה, ועל רצון כן לשיתוף פעולה. בליבי פנימה אני יכולה רק לקוות בשבילו שכך זה ימשיך, לעולם. רגע לפני שפתח בנאומו הם נכנסו במרוצה פנימה, תופסים את מקומותיהם. היו שם חבריו לסיעת 'דגל', משה גפני ואורי מקלב, גם מאיר פרוש וישראל איכלר כיבדו אותו בנוכחותם ובהקשבתם המלאה.

"ראש עיר נדרש להראות קבלות מעשיות"

"אני עומד כאן בפניכם כחבר כנסת חדש בנאומי הראשון", פתח ואמר בקול די נרגש. אבל מיד התעשת, ומיהר להזכיר לכולם ולכולנו כי "לכהונתי זו כחבר כנסת אני מגיע לאחר 24 שנים בהן הייתה לי הזכות לשרת את הציבור בתפקידים שונים בתחום המוניציפאלי, ובשיאם ארבע השנים האחרונות בהם כיהנתי כראש עיריית בני ברק".

"אני מגיע מעולם של עשיה. אני מגיע ממקום שבו נדרש להציג קבלות של מעש ועשיה הן ברמה היומיומית והן בטווח הארוך".

אחרי הכול, הרי "לא יעזרו לו לראש עיר יכולות נאום מרשימות וסוחפות ככל שיהיו, באם לא יעמדו מאחוריהם פעולות ומעשים לטובת העיר ולטובת תושביה. לא יעמדו לו לראש העיר תעודות כאלו ואחרות המעידות על מומחיותו בנושאים שונים באם מומחיות זו לא תבוא לידי ביטוי בשפת המעשה", אמר, ו'עקץ' במרומז את כל המתעקשים על לימודי ליבה לחרדים. לא, אין לו ליבה, אבל יש לו קבלות של הצלחות.

ומכאן ל'עקיצה' הבאה, כל אחת מהן הרמה להנחתה למר לפיד, שהאזין לו בקשב רב. "ראיתי תמיד חובה לעצמי לשרת את כל מגוון האוכלוסיות בעירי באחדות ובהרמוניה, וללא כפיה וריב, הקפדתי תמיד להעניק יחס שוויוני וזהה לכל המגזרים ולהשקיע את המשאבים העירוניים לרווחת כלל התושבים ללא הבדל דעה או מגזר זה או אחר", המשיך בדבריו.

אם תרצו, אפשר לעשות, אפשר להצליח – גם בלי ריב ומדון, גם ללא כפייה.

כשהוא מביט לעבר חברי הכנסת המגיעים מהתחום המוניציפאלי, יעל גרמן ומאיר כהן, ראשי רשויות לשעבר, סיפר איך עבד עם כולם בשיתוף פעולה, "דתיים יחד עם חילוניים, חובשי כיפות ושאינם, נשים וגברים".

"בנאום הראשון, אנו חברי הכנסת החדשים מרגישים כי 'אני ואתה נשנה את העולם'. תרשו לי להניח שלא נפתור הכול בארבע שנים...לכן בואו נרחיק מחלוקות בלתי פתורות".

"אנו יוצאים להפגין רק על עניינים שברוח"

ואז פנה ישירות אל יאיר.

"לא כדאי להתעקש ולהתחפר בנושאים שנויים במחלוקת, אשר לכל היותר יביאו כותרות ויעמיקו את הקרע בעם, אולם בסופו של דבר לא יובילו לפתרון אמיתי ומעשי".

"במהלך התקופה האחרונה, ככל שהתקרבנו לבחירות, במהלכן, ואף עכשיו, מתנהל קמפיין מתוזמר היטב אשר כותרתו היא מילות הקסם "שויון בנטל".

בלהט אידיאולוגי כביכול, החל מסע של דה-לגיטימציה כנגד הציבור החרדי.

הרצון לצייר את הציבור היקר והגדול הזה כסחטן, כמשתמט, הפך להיות כלי פוליטי לבריתות משונות בין מפלגות שונות, כטקטיקה בהרכבת ממשלה, וכאסטרטגיה בשיפור עמדות במשא ומתן הקואליציוני.

חבריי, הקמפיין שאנו חווים בתקופה האחרונה עבר את גבול הטעם הטוב. נדמה לי שפתאום גם הדיבור האובססיבי על "הדרת הנשים" חוזר. אני מתנגד לכל אלימות פיזית או מילולית כמובן, אבל אני מתנגד גם להסתה תקשורתית פרועה נגד הציבור שלי. לא כל מקרה צריך להפוך לתופעה. הרי לא כל נפגע אלימות ברחוב הישראלי הופך לכותרת ראשית וזוכה לחיזוקים מחברי כנסת ומשרים. מעניין שרק במקרים מסוימים זה כך. מקרים מסוימים מאוד...

אני חושש מהתוצאות כלפי הדור הבא. לצערי גדל כאן דור שעבורו חרדי הוא מסית, אלים, יורק, וקיצוני. אני חושש, באמת, שבדור הבא, ילד ישראלי יחשוב ש"חרדי" זו דמות מעוררת פחד.

הנסיון לפגוע בציבור לומדי התורה שתורתו אומנותו ותורתו היא אמונתו, הנסיון הזה הוא מיותר וחסר סיכוי. אך חמור מכך, להניח בצד את כל הבעיות הביטחוניות המדיניות, הכלכליות והחברתיות שאיתן עלינו להתמודד ולהשתמש במילת הקסם – שוויון בנטל כאילו היא חזות הכל, זה דבר לא אחראי.

האם על ידי שוויון בנטל נעזור לאותה קשישה במסדרון ונפתור את בעיית הצפיפות בבתי החולים?
האם על ידי שוויון בנטל נדאג לפיתרון דיור בר השגה לזוגות צעירים?

כשיגיע הנשיא אובמה לביקורו הקרוב בכדי לדון בנושא האיראני ובחידוש המשא ומתן המדיני,
האם נגיד לו: "רגע, אדוני הנשיא, עכשיו מטפלים בשוויון בנטל?"

אדוני היו"ר, כאדם המעורה בחברה הישראלית, כאדם שעתיד החברה ודמותה חשובים לו, שתמיד מקשיב ומכבד כל דעה באשר היא, ככזה, אני עומד היום מעל דוכן זה ואומר לכם - זכות התורה ולומדיה זאת תמצית אמונתנו.

הציבור הזה, שלקח מהתנ"ך ומהתלמוד את החובות של תרי"ג מצוות ולא רק את הזכויות שהתנ"ך מקנה לנו, האם עליו אפשר לומר כי הוא ציבור שחי על חשבון השני?

האם מי שלומד תורה עושה זאת בגלל שיקולי נוחות?

האם הציבור החרדי הוא נהנתן? האם הוא חי חיי פאר?
האם הציבור הזה שיודע לצאת ולהפגין בהמוניו כשפוגעים בציפור נפשו או כשמנסים לפגוע בדמותה היהודית של המדינה, יצא ולו פעם אחת לכיכרות על נושאים שאינם נושאים עקרוניים שברוח?

הציבור החרדי ידוע בעזרה ההדדית ובעזרה לכל אדם באשר הוא אדם.

רוב עמותות החסד וארגוני הסיוע בארץ הוקמו ומופעלים ע"י אנשים מקרב הציבור החרדי. צאו לבתי החולים ותראו כמה מתנדבים ומאיזה ציבור.

נכון, שלא כולם מאמינים שהתורה היא כיפת הברזל הכי חזקה שיש לעם ישראל, אבל אנחנו מאמינים בזה, ויודעים זאת ללא כל ספק! ומכאן האחריות שלנו להתעקש ולשמור על התורה ועל לומדיה מכל משמר! אין כאן שיקולי נוחות או כל שיקולים זרים אחרים, יש כאן אך ורק מחויבות ואחריות חברתית ולאומית!

יש לנו תפקיד לשמר את עברנו ולשמור את התורה שהיא בעצם זכות קיומנו כעם יהודי כאן בארץ האבות. זהו נטל כבד ואנחנו גאים לשמור עליו...... לשאת בנטל! "אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי שלום בארץ". זהו הפסוק אותו בחר יו"ר הכנסת מר בנימין בן אליעזר, לצטט בנאום הפתיחה שלו בכנסת זו, וזוהי ההבטחה ההיסטורית שבה אנו מאמינים ועל פיה אנו חיים, לא שנה ולא שנתיים, אלא אלפי שנים מאז נהיינו לעם.

בשבוע שעבר, אמר עמיתי חבר הכנסת יאיר לפיד מעל דוכן זה, כי "לא תהיה מלחמת אחים, כי עשרה אחוז מהאוכלוסייה לא יכולים לאיים על 90%".

יש כאן, לצערי, שתי טעוית: ראשית, יש לך טעות קטנה במספרים, שגם אני בצניעות ובענווה כאדם שלא השלים לימודי ליבה, בכל זאת שמתי לב אליה. אנחנו הרבה יותר מעשרה אחוזים
אולם הטעות השניה, הינה טעות חמורה ומסוכנת הרבה יותר. אני אמנם מקווה שמדובר בטעות, שכן כאן, מעל דוכן זה עמדת וקראת בעצם למחיקת מיעוט ולאי התייחסות למיעוט. זוהי אדוני, קריאה למלחמת אחים!

אין זה משנה אם אנחנו עשרה אחוזים, עשרים אחוזים או שלושים אי אפשר למחוק את אמונתנו הנשענת על שורשים מוצקים של עברנו ההיסטורי! אנחנו לא יכולים להתכחש למחויבותנו בלימוד התורה כלפי העם היהודי כולו!

מיעוט יכול, וזו גם חובתו לדרוש, הכירו בחשיבות העליונה שאנו מייחסים לתורה וללומדיה.
האמירה שייחסו לך בתקשורת "אם אצטלם בבית הנשיא ליד שרים חרדים, הקריירה שלי הסתיימה" – מעליבה אותי!

הנה, אני כאן. נעים מאוד. אני לא יודע אם נצטלם ביחד, אבל אני מציע לפעול ביחד, ולא אחד נגד השני.

אדוני היו"ר.

הדיון והמבחן שלנו חברי הכנסת, האם נוכל לעזוב את יפייפות הנפש והרצון הגובר והולך בפופולריות, והאם נוכל להתמקד בנושאים האקוטיים והרי הגורל שבהם צריכים אנו לעסוק.

האם נשכיל לחדול מנאומי כיכרות משולהבים ולתת את דעתנו לפתרון אמיתי למצוקות ולקשיים של החברה הישראלית?

האם נוכל להתמקד במאחד ולא במפלג?

האם נעשה את הדבר הנכון....... ולא את כותרת העיתון?

ידידי חברי הכנסת –

מעמד היסוד של העם היהודי, שבו נהיינו לעם היה מעמד מתן תורה. דווקא במעמד זה שבו מבססת התורה את הנורמות המשפטיות והמורשת החוקתית של העם, כותבת התורה – "ויחן שם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד". באם אכן נפעל כאיש אחד אשר אכפת לו ממשנהו ומהשונה ממנו.

ובלב אחד, באם נישמע לקול ליבנו ולקול מצפונינו ונעשה את הנכון והראוי, אזי אין כל ספק כי נוכל לעמוד איתנים ומלוכדים למול האתגרים האמיתיים והרציניים העומדים בפנינו".

איך הגיב נכדו של הרב הרצוג?

מכל חברי הכנסת היה זה דווקא ח"כ יצחק הרצוג שבחר לברכו. לא ח"כ חרדי, חבר במפלגת 'העבודה', ובכל זאת הוא שבירך. הוא סיפר איך עבד עם אשר בהרמוניה מלאה בעירית בני ברק, איך הגיע לשם לבקר, הגיע "למרתף של מחלקת הרווחה", ושם גילה את סיפורה של העיר "שמנסה לצאת מהעוני".

"וכמי שהיה לפני כמה שבועות אצל מורך ורבך, הרב שטינמן, אני יודע שאתה יודע על מה אני מדבר", סיים את דבריו.

האם יזכו אשר ובוז'י להיות השנים שיגשרו על הפערים? האם תהיינה מפלגותיהן – המפלגות החרדיות יחד עם מפלגת העבודה – אבני התווך של הממשלה הבאה? – זהו חלומו של הציבור החרדי, נראה כי זהו גם חלומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ימים יגידו האם החלום גם יתגשם, והאם באמת הוא יגשים את המצופה ממנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!