אדוני אחמד טיבי: על ההערכה הלא ברורה שרוחשים לח"כ האגרסיבי

תראו, טור על אחמד טיבי לא נכתב מזה שנים, מכיוון שהעיסוק בו הפך ללעוס וכבר נידוש מכל הכיוונים האפשריים. מדובר באחד מחברי הכנסת הוותיקים והפרובוקטיבים בכנסת, ושמו הפך לחלק ממותג ההפחדה בקמפיינים של הליכוד.

כך שאין צורך להזכיר שאותו טיבי היה עוזר אישי של יאסר ערפאת, האיש שאחראי לרצח אלפי יהודים וגם אין צורך להזכיר את הצביעות המתסכלת בעצם כשירותו לכהן כחבר כנסת מן המניין, בזמן שמיכאל בן ארי נפסל על אמירות הרבה פחות חמורות משל טיבי (כגון הילול שהידים קבל עם ועדה).

אולם על הנושא אחד נדמה שישנה הסכמה די גורפת בקרב אישי תקשורת שונים, שרים וחברי כנסת. הסכמה שבשתיקה אמנם, אולם היא עדיין מכעיסה ולא ברורה. אני מדבר על כך שרבים מחזיקים בתפיסה שאחמד טיבי הוא נציג המשותפת המתורבת. ההוא שאפשר לשוחח עמו. אינטלקטואל, אדם על רמה עם הומור חביב, יודע ספר ובעל טיעונים מנצחים. זה בא לידי ביטוי בעצם מינויו לסגן יו"ר הכנסת. האם לדעתכם מינוי של מירי רגב לתפקיד היה מתקבל באותו שקט ציבורי?

אז כן, ייתכן שטיבי מכיר את ספרות צ'כוב טוב יותר מרגב, ויכול להיות שהעברית שלו גבוהה יותר והוא יודע להשתמש היטב במילים כמו "נרטיב" ומושגים "אקסקלוסיבים" נוספים. אולם הדורסנות והתוקפנות בהן הוא מתנהל כחלק מאורח חיים, היו ראויים לעורר ביקורת עזה מזמן ולא רק בחצי דקת אייטם זניח בו עמית סגל ניסה לעורר את הנושא תוך נזיפות והפרעות מעמיתיו.

יתירה מזאת, מעולם לא צפיתי בדיון אינטליגנטי בו טיבי באמת כיבד את יריבו. במקרים רבים הוא אכן יוצא מהויכוח כשידו על העליונה אבל זאת אך ורק כי קולו היה גם כן על עליונה. טיבי צורח בטונים צורמים, מגדף, משמיץ, מבזה ופשוט לא מאפשר לעמיתו להוציא הגה מהפה עד שהשידור מופסק כעין "הפרדת מכות" בשכונה. כל זה כמובן לא מפריע לו לבקר התנהגות ברברית וחוסר נימוס אצל חברי הכנסת היהודים...

התקרית המבישה אמש מעל בימת הכנסת מסבירה מאיפה מגיעה אותה תוקפנות שהפכה לדפוס שיטתי אצל חבר הכנסת מהרשימה המשותפת. טיבי בא להוכיח לכולנו שהוא "הבעל הבית" האמיתי והוא אף אומר זאת בקולו בלי להתבייש. סגן יו"ר הכנסת אומר לכולנו - אני הריבון, אני השולט, אני "אדוני יו"ר הכנסת", לקול מצהלות עמיתיו מהצד השני של הגבול.

מדובר בתחלואה ישנה של חברי המשותפת, שנבחרים באופן דמוקרטי על ידי ערביי ישראל אולם כל מהוויים בכנסת הוא לייצג את ריבונותו של העם הפלסטיני ולקבל מהם מחיאות כפיים וירטואליות. אחר כך הם עוד תמהים על כך שמנסור עבאס מקבל תמיכה מהערבים הישראלים, שחשים כי סוף סוף מישהו סופר אותם.

כמובן שחבר הכנסת בן-גביר לא יצא "נקי" מכל הסיפור הזה. לא ראוי לקרוא בשמות גנאי כלפי אף אחד, בפרט כשאתה נמצא בתפקיד ייצוגי שאמור להוות דוגמה לממלכתיות. ההתפרצות אמש הוכיחה שהניסיון של בן-גביר למתג עצמו ככזה שעבר תהליך מיתון, אינו אלא אילוף שנכשל ברגעי כעס.

יחד עם זאת, עצם כך שהעיסוק בתקשורת מאז ומעולם הוא אך ורק בבן-גביר ובשותפיו, בזמן שטיבי ושותפיו מנציחים שיח אלים ותוקפני, כולל עידוד הטרור הערבי המסוכן (כידוע, הטרור הערבי הוא בהיקפים עצומים וגבוהים פי כמה וכמה מהטרור היהודי, כך שתמיכה עקיפה בטרור הערבי ומתן לגיטימציה שכולל ביקור מחבלים בכלא, הוא מתכון לאסון פשוטו כמשמעו), הוא צביעות מדרגה ראשונה.

אין שום לגיטימציה להפריע לחבר כנסת לנאום בכנסת אך ורק כי חטא בכך שלא קרא ליו"ר "אדוני". זה חסר תקדים, לא חוקי ולא הגיוני. עצם התלקחות השיחה בין טיבי לבן-גביר הייתה מיותרת והיא באשמתו הישירה של טיבי. כך שהפניית החיצים אך ורק כלפי הח"כ מהציונות הדתית, היא המשך הנורמה הלא ברורה בה אנו מגישים את הלחי השנייה כלפי האלימות ההתנהגותית והמילולית של טיבי.

זהו לא כעס אך ורק על המוסר הכפול והצביעות, אלא על סימפתום ההכלה הישראלי שנותן לנו אולי להבין את כל מהותו של הסכסוך ישראלי-פלסטיני. במקום למחות ולזעוק נגד האלימות של אויבינו, אנחנו מכילים ונותנים לה לגיטימציה. במקום להבין ששורש הבעיה היא בעצם כך שאנחנו מעלימים עין מהייצוגיות שמקבל עם ששולט בו ארגון טרוריסטי, אנחנו עוסקים בחצאי אמירות של נציגי כהנא. מתסכל לראות ש"הנרטיב" הערבי שולט בנו…

ככה לא ננצח בשום מלחמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!