שונאים אותנו. נקודה • דעה

מאז ומעולם היינו עם בתוך עם. שני קצוות שונים ורחוקים כל כך. רחוקים אולי אפילו יותר מהמרחק הטבעי בין ימין ושמאל, ערבים ויהודים.

אין זה מחמת שוני מנטלי כזה או אחר, מחמת דעה המנוגדת לצד השני ולא משום סיבה טבעית של הבדלי תפיסת חיים.

יש כאן שנאה עזה. לא שנאה לשונה ממני ולא שנאה לנוגד את דעתי.

זוהי שנאה פנימית חמורה ואיומה. כהגדרת רבי עקיבא בתלמוד: “מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" כחמור ולא ככלב- משום שכלב משאיר את העצם, משאיר הוא זכר לנתקף. וחמור- נושך על מנת לנשוך, גם את הבשר וגם את העצם.

אין כאן המקום לנסות ולחדור לנשמתו הפצועה של עם הארץ ולהבין על מה ולמה הזעם. אין זה תפקידינו. נתמודד כעת עם העובדה הפשוטה כל כך לכתיבה ואיומה עוד יותר לשמיעה- עם הארץ שונא שנאת מוות את הגדול ממנו בחכמה ובמצוות.

השאגה של עשיו

יהיה זה לא אתי ומגוחך בעליל לבוא בשורות אלו ולענות כסיל כאיוולתו.

זעקתם הצורמת של עמי הארץ הנשמעת כעת כקול ענות מול חוק תקצוב תלמידי החכמים שבדור, היא אותה שאגת שנאה של עשיו מול יעקב אלפי שנים אחורה. טענת הקוזק הנגזל אינה חדשה ואינה עצמונית כלל ועיקר. הטון והנימה הם אלו שמשתנים משנה לשנה- אך לא מהות הצעקה הנובעת כאמור משנאה פנימית ונוקבת חדרי לב.

גם הם מבינים כי ברמה החוקתית טענתם טענת הבל. כל עם הארץ כסיל יידע לדקלם כי בהסכמי קואליציה כמו בהסכמי קואלציה נענים לדרישות האחד ומקבלים את תמיכתו מנגד. עין ערך ליברמן מול ביבי ועין ערך ברק היושב על כס הבטחון תמורת חברות צולעת וכושלת יחד עם מפלגתו של ראש הממשלה. אין כאן דברים נסתרים ואין כאן העלמת מידע. הכל היה מונח על השולחן מלכתחילה, חוק החזקת תלמידי החכמים תמורת ישיבה הדדית בממשלה.

אלא מה? שום דבר!

מי יתן לי ת"ח ואנשכנו. זה הכל.

ובכן, מבלי להתייחס לשאלה האם וכמה מקבל אברך מול עמיתו הסטודנט. והאם ובכמה מליונים רבים מתוקצבת אוינברסיטה אחת מול מאות ואלפי בתי המדרש הישיבות והכוללים הפזורים ברחבי הארץ. ננסה לעשות סדר קטן מול האש היוקדת.

רבים וטובים ממובילי הדעות בציבור עמי הארץ, נשמעו השבוע מדברים בנוסח אחד: החרדים צריכים לצאת לשוק העבודה. לא יתכן -כך הם- כי אנו נפרנס ממייטב כספינו אנשים פרזיטים וחשוכים.

ובאמת, דברי הבל אלו מביאים רבים משוליי מחנינו -אכן אנשים חשוכים ודקי שכל- להגיב ולהחניף לאותם עמי הארץ. ומשמיעים טענות אוויליות כמו החרדים כן יוצאים לעבוד תוך הצגת הוכחות חותכות על נתונים המצביעים על מייטב כוחותינו שפרשו לשוק העבודה להביא טרף לביתם.

בזאת יאמר- לא זו דרכינו ולא באלו גאוותנו!

שיטת ההתרפסות הזולה והפשוטה המיובאת היישר ממלצרים גלוחי ראש המספרים ברגש על סבא שהיה רב בכל מפגש עם אדם חרד. פסולה וגרועה!

מעט הכספים המגיעים לתקצובי תלמידי החכמים שייכים להם בראש מורם וזקוף ולא חלילה בהתנצלות ובהבלעה.

את טענות ההבל הקוראות לאברכים לצאת לשוק העבודה נצפה לשמוע מעמי הארץ כאשר הם רצים הלוך ושוב סחור סחור בשעת אבל כשמתם מונח לפניהם ומבקשים בגרון ניחר מכל בחור ישיבה מזדמן שיסביר להם אפילו משהו מהלכות האבלות.

כשהם רצים אחר רב שיגיד קדיש, שימול את בנם. כאשר הם נזקקים פעם אחר פעם לדמות רבנית שתאיר להם את דרך יהדותם החשוכה הרצופה טקסים בלתי מובנים. כאשר הם נשאים/מתגרשים בהדרכת סמכות רבנית (שאגב, ניתנת ללא תשלום ובחינם!).

או אז שיצקצקו בלשונם ויאמרו לרבנים אלו- צאו לשוק העבודה פרזיטים אוכלי לחמינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!