רגע לפני הסוף • השכונות שמחוץ לחומה • סיור שני

השכונה השנייה בירושלים שמחוץ לחומות היא שכונת מחנה ישראל.

השכונה נוסדה ביוזמת רבי דוד בן שמעון, שכונה דב"ש, למען העדה הענייה ביותר בירושלים: עדת המערביים, עולי צפון אפריקה בירושלים שבין החומות.

רבי דוד נולד בשנת תקפ"ד במרוקו, עלה לארץ-ישראל וכאן ייסד ישיבה לתורה וקבלה.

באותם ימים התרכזו בארץ-ישראל לא מעט מעולים ממרוקו וצפון אפריקה, אשר כונו אז בשפת הערבים 'מוגרבים' או בעברית מערביים, כי הגיעו ממערב לארץ-ישראל.

מצב יהודי המגרב היה הגרוע ביותר: הם היו העדה הענייה ביותר בירושלים, והרב דב"ש פעל במרץ רב למענם, וכונה 'אבי היתומים והאלמנות'.

הוא ייסד את ועד עדת המערביים שסייע לעניי העדה, וכאשר בשנת תרכ"ו פרצה בירושלים מחלת כולרה ורבים מאנשי העדה נפגעו מהמחלה, יצא רבי דוד לחפש קרקע לבניית שכונה חדשה. הוא מצא מקום זול, בעמק שהוצף לעיתים בגשמים, ומול בית הקברות מוסלמי, קרוב לשכונה הערבית ממילא.

היום מאיימים על השכונה כרישי נדל"ן. השכונה הקטנה והמרתקת הולכת ונעלמת, ומי שיכול להספיק ולהציץ בה יזכה לחוויה מיוחדת.

איך מגיעים?

מומלץ לחנות באחד החניונים שבמרכז העיר. מכאן צועדים רגלית לרחוב אגרון. חלקו הצפוני של הרחוב הוא פארק שחלקו העליון הינו גן העצמאות וחלקו התחתון הינו בית הקברות המוסלמי הקדום.

ממול לבית הקברות ממוקמת שכונת מחנה ישראל.

במבט מחלקו העליון של רחוב אגרון, ניתן להתרשם מהמיקום הנמוך ביחס של השכונה שמצד אחד גרם לתושבים בזמנו לצרות צרורות ולהצפה, אך מצד שני הוזיל את מחיר הנדל"ן בה.

מלון פאלאס

על קצה הרחוב חולש מבנה גדול ומוקף פיגומים. מי שיביט היטב יראה כותרת בשפה הערבית בחזית המבנה. מדובר במלון 'פאלאס' אותו בנה צורר היהודים המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, שעמד בראש המועצה המוסלמית העליונה.

הוא ביקש לעצור את התפתחות שכונת מחנה ישראל והרחבתה לעבר העיר העתיקה, ולשם כך יזם את הקמת המלון. למעשה גם על הקרקע הזו היה בית קברות מוסלמי שהתגלה באמצע הבנייה, אך המופתי הורה לשמור את הדבר בסוד ולהמשיך בבנייה במרץ.

בבניין המפואר הקים המופתי לשכה ואירח בה את הצורר אדולף אייכמן שר"י, כדי לשתף פעולה עמו.

המלון כשל ונסגר והמבנה הוחכר לממשלה הבריטית. כאן התנהלו דיוני ועדת פיל שהוקמה לחקור את המהומות בארץ-ישראל.

עם קום המדינה הולאם המבנה לצורכי הממשלה. הוא נמכר לחברת רג'נסי ושוב למשפחת רייכמן, המקימים במקום מלון לרשת וודולרף אסטוריה.

שכונת הרפאים

אנו פונים ימינה בקצה הרחוב, מולינו חומות ירושלים ומגדל דוד.

בינינו ובין החומות מצויה שכונת פאר של תושבי חוץ בעיקר. כשמדברים על שכונות רפאים ירושלמיות מתכוונים בעיקר לשכונה הזו, הריקה רוב ימות השנה. רק במועדים היא מתמלאת בתושבי האמידים. בעבר הייתה השכונה הזו שכונה ערבית,שגרמה צרות צרורות ליהודים שבסביבה. מהשכונה שרד רק בית אחד, הבולט ברחוב מצד שמאל: הבית בו התארח בנימין זאב הרצל, כשביקר בארץ.

לרחוב דב"ש

אנו לא נכנסים אל תוככי שכונת ממילא, אלא פונים במעלה רחוב המלך דוד, שמימין.

ואם נישא מבטינו אל הבתים שאנו חולפימ לידם נראה שרידים של הבנייה העתיקה המאפיינת את שכונת מחנה ישראל.

היום מצויים בהם חנויות קטנות וזעירות לאומנות. נפנה שוב ימינה לרחוב בן שמעון (על שם מייסד השכונה).

לצידינו מבנה גדול ומפואר שהיה המבנה המרכזי בשכונה, והיום משמש כאכסניה לאגודת 'גשר'.

נמשיך לצעוד לאורך הגב של מלון פאלאס, (שימו לב לעיטורים על הבניין).

נמשיך שמאלה לאורך המלון, עד שנגיע לרחבה בה נפנה ימינה - ומולנו נראה מה שכבר הולך ומתרקם כפנטזיה מרוקאית, מזרקות ומבנה גדול שכמו נחת כאן ישר ממרקש. מדובר במרכז יהודי מרוקו שישלב כאן מוזיאון ליהדות מרוקו יחד עם מרכז מסחרי.

רחוב המערביים

מעבר קטן מוליך אל לב השכונה: רחוב המערביים.

כאן שרדו הבתים, כפי שהיו לפני למעלה ממאה שנה. בתים נמוכי קומה, בעלי תקרות נמוכות וכתלים עבים מאוד.

נצעד לאורך הרחוב ובאחד מהם, בו שוכן המרכז לפרסומים תלמודיים, אפשר לבקר ולהתרשם מהבנייה העתיקה.

פינת חמד נסתרת

נמשיך לצעוד לאורך הרחוב הציורי ונצא ממנו. כעת נמצא עצמנו שוב ברחוב אגרון.

כאן פונים שמאלה לאורך חנויות קטנות וזעירות, ושוב שמאלה לרחוב זמנהוף. גם כאן מדובר ברחוב קטן וזעיר, עם בתים קטנים ומופלאים, שמעליהם מתנאים בנייני ענק ובטון.

מולנו, בקצה הרחוב, ניתן להבחין במבנה בית הכנסת של השכונה, הפתוח השכם בבוקר ולמנחה.

אם נמשיך עוד ברחוב, נגלה פינה מפתיעה. פארק קטן, מעוטר בגינת תבלינים ומלאה בפינות חן מוצלות.

פינת חמד מופלאה לנוח בה ולהתרשם מהשכונה הזעירה ששרדה בלב ירושלים. בינתיים השכונה הזעירה מנסה לשרוד, עד שגם היא תיכנע לבולדוזרים שהרסו כבר את רובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!