כמעט והתגרשתי בגלל אחותה של אשתי

ישב אצלי לפני מספר חודשים אברך וכך סיפר לי:

"אני נשוי זה שש שנים, יש לנו ארבעה ילדים ברוך השם. חמש השנים הראשונות לחיי הנישואין שלנו היו יפים וטובים. לא כל הזמן היה מאה אחוז טוב אבל היו תקופות טובות מאוד והיו תקופות קצת פחות טובות, אבל חיי הנישואין שלנו זרמו ונסעו על מי מנוחות.

לפני כשנה אשתי עזבה את העבודה בה היא עבדה. אמרה שהיא מחפשת מקום עבודה אחר, אבל עברו מספר חודשים ולא כל כך היה נראה שהיא באמת מחפשת עבודה אחרת.

"שתבין", מספר לי האברך, "אני עובד כל יום כמעט עשר שעות אבל אני לא יכול לפרנס לבד את הבית אני צריך גם שאשתי תעבוד ואז אנחנו חיים טוב. ניסיתי לחפש עבודה לאשתי אבל היא דחתה כמעט כל עבודה שהציעו לה.

בינתיים המצב הכלכלי בבית נהפך לקשה. המשכנתא הגדולה שלקחנו על עצמנו, שכר הלימוד של הילדים, אוכל, ושאר ההוצאות השוטפות הכול עולה הרבה כסף, התחלנו להיכנס למינוס גדול מחודש לחודש.

כל חודש הגדלתי את המסגרת של הבנק אבל זה היה נראה כמו בור ללא תחתית.

יום אחד התקשרתי לבנק כדי להגדיל שוב את המסגרת כדי שאוכל לרדת למינוס יותר גדול, אבל הבנקאי שלי אמר לי שאין לי יותר אישור לחרוג מהמסגרת.

נכנסתי ללחץ ביקשתי, התחננתי, אבל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות.

נכנסתי ללחץ - אם יש משהו שמלחיץ מאוד זה עניין של כסף. פחדתי שיחזרו לי צ'קים, שהמשכנתא לא תשולם, ואני אסתבך עם הבנק. נכנסתי לסרט של מחשבות ופחדים.

אותו יום חזרתי הביתה מהעבודה עצבני, מפוחד וכעוס. אמרתי לעצמי: 'מה יש לאשתי היא לא יכולה למצוא כבר עבודה!

היא לא רואה שכל המצב הפיננסי שלנו מתמוטט'!

אודה, המצב הכלכלי השפיע עליי באותו לילה, וכאשר דיברתי עם אשתי זו הייתה הפעם הראשונה בצורה קשה - התפרצתי על אשתי כהוגן ואמרתי לה בכעס: 'את לא יכולה למצוא כבר עבודה? את רוצה שיעקלו לנו את הבית! אני עובד קשה מאוד לפרנסת הבית. אני לא מסוגל לעבוד יותר מתשע שעות, גם כך אני קורס אחרי כן. את לא יכולה למצוא עבודה כבר, תתפסי את עצמך כבר'!

אשתי הייתה בהלם מצעקותיי, היא שתקה דקה אחת אבל כנראה שגם היא יודעת לצעוק והיא החלה לצעוק עליי בחזרה.

'מה אכפת לי, אין לי כוחות גם לעבוד בבית וגם בחוץ, תעבוד אתה מצידי עד 12 בלילה'.

וכך התחילה מסכת צעקות והעלבות אחד בשני.

אני הוצאתי את הכעס ואת הפחדים שלי והיא הוציאה את הכאב שלה בצורה לא טובה.

לאחר שראיתי שאנחנו מגזימים ואנחנו עוברים את הכללים האפשריים משהו שחמש שנים לא עשינו, אמרתי לאשתי בואי נעשה סטופ בואי נפסיק. שנינו נירגע ונדבר על זה מחר ביישוב הדעת.

סליחה על איך שדיברתי.

אשתי גם עצרה והלכנו לישון.

למחרת לא ניסיתי לדבר על מה שקרה, האמת שהתביישתי בעצמי איך שהתנהגתי אבל רציתי להמשיך הלאה ולא להתעכב.

לאחר כשבוע ערב אחד ישבנו לדבר, אמרה לי אשתי: 'תקשיב, אני החלטתי לאחר ייעוץ שאני לא ממשיכה יותר לעבוד. אחרי מה שהיה בינינו זוהי החלטה סופית'!

אני ישר נדלקתי ורציתי להגיב, אבל עצרתי את עצמי ולא עניתי לה כלום.

עבר חודש ולא אמרתי כלום לאשתי. אבל כאשר קיבלתי טלפון מהבנק שבו הם מזהירים אותי שאם אני לא אסגור את המינוס הם יסגרו לי את כרטיס האשראי ואני לא יוכל יותר למשוך כסף.

כותב השורות, מרדכי רוט.

שוב עלו לי העצבים והכעס על אשתי - מה עובר עליה?!

ניגשתי לאשתי באותו יום ואמרתי לאשתי בשקט: 'תעשי מה שאת רוצה, אני מביא לך את הנתונים של הבנק, אם את לא מתחילה לעבוד אני מסיר את האחריות שלי מהחשבונות של הבית. תתמודדי עם זה את'.

'אתה הגבר, ואתה צריך להיות אחראי' אמרה, וחוץ מזה - לא חייבים להמשיך לחיות יחד'.

מילים שבחיים לא שמעתי. הייתי בשוק, מה אשתי רוצה להמשיך את המריבה הלאה?! שהשם ישמור אותי.

החלטתי לסתום את הפה ולא להגיב מילה.

למחרת הרגשתי שאין לי כוח לקום לעבוד הייתי גמור פיזית ונפשית. המשכתי לישון עוד קצת.

אשתי כבר לא הייתה בבית, לאחר כשעה אשתי חזרה לבית ולא ידעה שאני נשארתי בבית.

אני שומע אותה מדברת בטלפון עם אחותה - היא הייתה על רמקול – 'את שומעת, את צריכה להיות חזקה. רק כך הוא ילמד, רק כך את תחנכי אותו.

אם תוותרי לו אז בפעם הבאה הוא ידבר אלייך יותר ויותר לא יפה.

אל תלכי לעבוד בשום עבודה אחרת תמשכי אותו עוד קצת שילמד פעם אחת ולתמיד'.

אני שומע את אשתי אומרת לאחותה: 'תקשיבי, חיינו טוב חמש שנים, אני מרגישה שאני נכנסת לפה לאיזה לופ שאני לא אצא ממנו.

הוא התנצל על אותו לילה איך שהוא דיבר. את לא חושבת שזה מוגזם'.

'לא, ממש לא', אמרה אחותה, 'אם את תוותרי הוא אחרי זה כל החיים יכריח אותך לעשות דברים. תקשיבי לאחותך הגדולה, גם בעלי עבר אצלי חינוך'.

ואשתי מגיבה: 'אבל הוא איש טוב. וגם זה לא הכי בסדר שלא היה אכפת לי מהמצב הכלכלי, כאשר אני רואה שהוא קורס תחת הנטל הכספי והנפשי'.

הן המשיכו לדבר עוד מספר דקות.

ואז נכנסתי לסלון - אשתי קפצה מעט בבהלה היא לא חשבה שאני בבית.

אני לא אמרתי כלום רק מעיניי ירדו דמעות ללא הרף. למה? למה? למה? שאלתי בבכי, זה מגיע לי. זה מגיע לנו.

למה להרוס את החיים שלנו בגלל אחותך.

יותר לא דיברתי כלום רק בכיתי ובכיתי, אשתי נבהלה היא בחיים לא ראתה אותי בוכה, היא מכירה אותי בתור הגבר החזק.

האמת שגם אשתי התחילה לבכות. ישבנו באותו בוקר ושוחחנו, הגענו להסכמה שהיא תדבר עם רבנית ויועצת יראת שמיים שהולכת ומייעצת על פי התורה הקדושה ולא נותנת כל מיני עצות אחיתופל. לגבי כל מה שקרה בינינו.

אשתי אישה חכמה היה מספיק לה פגישה אחת עם אותה יועצת. היא סיפרה לי שאותה יועצת אמרה לה שהטעות הכי גדולה שהייתה פה זה שהיא סיפרה והתייעצה עם אחותה. בכאלו עניינים אחים, אחיות, חברים, חברות, קרובים קרובים או קרובים רחוקים, דודים, דודות, גיסים, גיסות וכו' יכולים להרוס חיי משפחה בייעוץ שלהם - פשוט הורסים בתים, כמובן לא בכוונה אלא כי הם חושבים שהם עכשיו יצילו את החבר שלהם.

יש בעיה? מתייעצים רק אם אנשים שמבינים באמת! יועצים ויראי שמיים באמת שכונתם לשם שמיים והולכים בדרך התורה ולא כאלו שיכולים להרוס במחי יד.

"אז זה הסיפור שלי" סיים האברך, "כמעט והתגרשתי בגלל אחותה של אשתי".

התנצלתי לאשתי על כך שלא התחשבתי ברגשות שלה ובקשיים שלה מספיק באותה השיחה.

אשתי גם התנצלה והיא מצאה ברוך השם עבודה טובה.

לאחותה היא אמרה בעדינות שהיא מתייעצת רק עם אנשים שמבינים. לצערי אחותה של אשתי התגרשה בדיוק אחרי הסיפור שקרה לי ולאשתי, כנראה שהטכניקות שלה בענייני נישואין לא עבדו אצלה היטב. התברר בסוף שגם היא הלכה למטפלת שלא בדיוק הולכת בדרך התורה הקדושה וכו'".

אני מספר את הסיפור הזה כי אני רואה זוגות שלפעמים חיי הזוגיות שלהם נהרסים רק בגלל שהם שומעים לאנשים אחרים, אותם אנשים יכולים להיות ההורים שלהם אחים אחיות חברים דודים ודווקא בסוף הם - האנשים שהכי קרובים לאותם אנשים - הורסים להם את חיי הנישואין.

יש לכם בעיה? כן, חשוב שתשתפו. אבל תזהרו מלשתף כל אחד, גם אם הוא הכי קרוב אליך כי יכול להיות שבטעות הוא...

יש בעיה? הולכים לרופא! לא לחבר.

מאחל לכל עם ישראל הקדושים והיקרים שבת שלום שקטה ורגועה. ושנזכה להאיר בליבנו ובלבבות הסובבים אותנו אור, אהבה ואמונה.

לתגובות: [email protected]

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'