לאן ח"כ מאיר פרוש הולך מהכנסת לאחר הרוטציה?

אם לא די היה לה לסיעת יהדות התורה המאוד-מאוחדת-בפיצול-העצמי-שלה סביב חוק הליב"ה והכינוס בבני-ברק, הגיע חוק הבטחת הכנסה לאברכים וריסק אותה כמעט לגמרי.

בצהרי יום שני השבוע קשה היה להתקרב אל הכנסת. ארגוני נכים מלאו את הכבישים המוליכים אל המשכן, ולעיתים אף איימו לפרוץ את המחסומים. התוצאה: שיטור ושמירה קפדנית בכל הרחובות הסמוכים. וכמו תמיד, קשה להישאר אטומים כשרואים אותם, ישובים על עגלות הגלגלים שלהם, ומבקשים עוד קצת כסף. להשוות את הקצבאות שלהם לשכר המינימום, במדינה המתיימרת להיות מדינת רווחה. אבל, במדינת ישראל שום דבר לא בטוח.

בפנים סערו הרוחות. הפעם היה זה ציבור לא פחות כאוב - האברכים, אנשים הנאבקים כפשוטה של מילה על פת הלחם של ילדיהם. כותרות העיתונים זועקות זה מספר ימים את זעקת העליהום של הקוזק הנשדד. אנחנו מדברים על אברכים להם שלושה ילדים, האישה בבית אינה עובדת - ורכב אין. זה אומר לגמור את החודש מאלף-אלפיים שקלים עלובים. זה אומר לעמוד ליד מקרר החלב במכולת ולהתלבט האם ליטול גם קופסה של גבינה. זה אומר לעמוד בדוכני הירקות ביום שישי ולתור בעיניים אחר הפיסות היותר רקובות. זה אומר לתת לילד שמינית עוף אחת לשבוע, במקרה הטוב.

על זה צריך לריב?! על זה צריך להתווכח?!

אז זהו, שמצב האברכים כמצבם של הנכים. אומללים, זועקים, אבל מוצאים עצמנו מדברים אל הקירות.

לחישות המיזנון

כבר בכניסה למזנון הכנסת שמעתי את הלחישה הרמה: "הוא נפגש לבד".

ה-הוא – זהו סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שקבע לעצמו פגישה בבוקרו של יום עם ראש הממשלה. הוא מבודד ונוהג כסיעה עצמאית, המאבק של היהדות החרדית לא מעניין אותו, טענו. ובכלל, למה לא יכול היה להמתין לפגישה של ביבי עם חברי התנועה כולה? היה לו מסר סודי במיוחד להעביר לנתניהו? - אנשיו של ליצמן סירבו להתייחס לנושא. "המאבק משותף לכלל היהדות החרדית", הם שבו ואמרו לי לאחר הפגישה המשותפת, מתעלמים מהשאלות החוזרות ונשנות בדבר הפגישה הפרטית.

אגב, כך נהג גם ח"כ אברהם שפירא ז"ל מיהדות התורה, בשעתו. תמיד היה מקדים את הפגישות.

אבל אם חושבים על זה ברצינות, אם הוא מסתובב עם תחושה שהוא לא מספיק מעורב, ושדברים מתרחשים מאחורי גבו, הפתרון, מבחינתו, הוא פגישה יזומה שלו עם מי שיכול להעביר לו מידע. ליצמן עוד סוחב עמו מטען מהימים האפלים, מבחינתו, של בית החולים 'ברזילי', כאשר שמע ח"כים במפלגתו מתנערים רשמית מכל הכרזה על פרישה מצידו, כאילו הייתה זו בעייתו הפרטית.

ככל הידוע לנו, איש לא שיתף אותו ברצינות במאורעות האחרונים של חוק הבטחת הכנסה; איש לא ביקש את עזרתו; איש גם לא סיפר לו שמתכוונים לפרוש, אם וכאשר. הוא שמע על כך מכלי התקשורת, וזה בהחלט לא נעים. בעוד אנו העיתונאים מאשימים אותו ב'למה אתה לא מתראיין ולא מדבר?' יכול להיות שמאחורי שתיקתו עומדת לא התרסה, כי אם מבוכה. מה יוכל להגיד אם אין לו מושג מה עומדת סיעתו לעשות?!

הוא אינו מדבר. היום הזה גם מקורביו שמרו על שתיקה, אבל קשה להתעלם מניתוח הדברים. לזכות מקורביו ייאמר, כי כמעט בתחנונים ביקשו ממני להוריד את הלהבות, תוך שהם מתעקשים שלא לומר מילה בנושא.

תנו לאיכלר להיכנס

בשעה ארבע אחר-הצהרים נכנסו ח"כי יהדות התורה אל לשכתו של נתניהו. יחד עמם נכנס גם הרב ישראל איכלר. השומר, בפתח, עצר אותו לרגע. אחד מהח"כים לחש על אוזנו מה שלחש, ואיכלר הורשה להיכנס פנימה. אל תשכחו, בעוד כארבעה חודשים הוא אמור להפוך לח"כ.

עצם הופעתו של איכלר פתחה את תיבת הפנדורה בפרלמנט העיתונות המאולתר, שהמתין לכל בדל של מידע מהמתחולל בחדר פנימה. "מוזס אמור לפנות את מקומו בכנסת לאיכלר ולעבור למשרד החינוך, אותו יפנה פרוש", נראה אחד מצלמי הטלוויזיה מסביר לכתבת מתחילה בערוץ מתחרה. היא הנידה ראשה כלא מתעניינת. אילו רק ידעה כמה כותרות עתידה הרוטציה הזו לכבוש בעתיד הלא-רחוק...

רגע לפני שנכנסו פנימה, ניגש מוזס אל עמדת העיתונות, זרק את הוורט אותו שמעתי ממנו לא פעם, ורק אחר-כך, מלא סיפוק, נכנס אל תוככי הלשכה. "צעקת הדל תקשיב ותושיע" - הדל ראשי-תיבות הבטחת הכנסה, דיור וליבה".

איפה אטיאס? למה הוא לא נוכח בדיון על הדיור בין כתלי החדר הסגור? – שאלתי את אחד ממקורבי אטיאס.

ובכן, מתברר כי מועד הפגישה אמור היה להיות בשבוע שעבר, יחד עם שר השיכון ושר האוצר. אלא שהללו, כל אחד מסיבותיו, ביטלו השתתפות. הפגישה נדחתה, ההשתתפות לא שבה. אם ביהדות התורה חושבים שבמשרד הבינוי והשיכון מישהו זקוק לעזרתם ולשיחות שלהם עם נתניהו, שיקום. אטיאס, מצידו, יודע לעבוד לבד, אומרים מי שאומרים, ולא נסגיר מקורות.

את ההצגה הטובה בעיר סיפקו דווקא הקוריוזים הקטנים. לא קל לעמוד על הרגלים במשך כשעה ומחצה ולעסוק רק בהמתנה משעממת. את הזמן הפנוי היו עיתונאים שהעבירו בשליחת סימוסים, מכל הבא ליד. "צעקות נשמעו מתוך הלשכה", סימס אחד מהם, וחיוך רחב מרוח על שפתיו. צעקות? - ובכן, אוזננו לא שמעה, גם אוזנם של שאר הנוכחים לא. אבל בשביל מה קיימים קווי הנייעס אם לא בשביל לתחזק אותם בזמנך הפנוי?!

את הקוריוז הבא סיפק, איך לא, יעקב ליצמן. לפתע, הגיח מתוך לשכת נתניהו, ונעלם כלעומת שבא. באמצע פגישה הולכים?! שאלנו כולנו את אחד מיועציו הבכירים. "אם ליצמן יוצא מפגישה באופן בהול, סימן שפיקוח נפש מעורב בכך", אמר לנו בקול עמוק וגרוני.

לכו תדעו, אולי הגיעה קריאת 'הצלה'.

ולמה לא נידב מידע על מה שקורה בפנים? - לא ויתרתי.

" הוא לא מאלו המרבים לדבר" - השיב מי שהשיב. איך לא ידעתי.

לא הפראיירים של הממשלה




היה זה ח"כ משה גפני שסיפק את הסחורה ובגדול. אל מול מצלמות הערוצים השונים ניצב באומץ. "אנחנו לא מתכוונים להיות הפראיירים של הממשלה", קרא בפאתוס. "הנושאים עלו, ראש הממשלה שמע מאתנו על כל הבעיות הקיימות, ואשר לא היו צריכות להיות בין שותפים. כל הדברים היו ברורים כבר לפני שנה ושבעה חודשים, מאז נחתם ההסכם הקואליציוני. לא ציפינו משותפים להתנהגות מן הסוג הזה".

• יש מצב שתהיה פרישה? – אנחנו שואלים.

"לא ידוע. על פרישה מחליטים גדולי תורה. אנחנו שותפים, אנחנו מצביעים על המון דברים, גם על דברים שלא מוצאים בעינינו, משום שזהו טיבו של משטר דמוקרטי. יש שותפות קואליציוניות, יש שותפות המרכיבות את הקואליציה, לא תמיד אנחנו מצביעים על מה שנוח לנו. יש דברים שצריך להצביע גם כי זה חשוב לציבור".

וכשלחץ הכתבים גובר, והשאלות נישאות ברקע, הוא מחליט שלא לפרט מעבר למה שפרט. "אנחנו נראה לגבי התקציב בהמשך".

• אתם פורשים? - הוא נשאל שוב.

"העסק הולך לכיוון של הידברות" - השיב.

כיוון של הידברות פירושו, למי שעדיין לא הבין, היא הנוסחה הבאה: ביבי כבר החליט להעביר את חוק הבטחת הכנסה, שטיניץ אפילו כבר כלל אותו בין סעיפי התקציב. אבל בשביל הפרוטוקול חייבים להקים ועדה, שתשב, ותדון, ותבדוק, ותמליץ, ולאחריה: יאושר החוק. ובא לציון גואל.
ב'קדימה' ימשיכו לרטון, 'העבודה' תנסה להפיק כותרות ותתחרה עם חברתה לממשלה 'ישראל ביתנו'. בסופו של יום, אלו גם אלו ירימו אצבעות אל-על ונאמר בקול גדול: החוק עבר.

בלשכת ראש הממשלה, אגב, מאוד לא אוהבים את ההדלפה אודות הכסף שכבר ממתין בתקציב לאישור החוק. "כן, נכון, הוא ממתין, אבל יועבר לרזרבה אם החוק לא יאושר", התפתלו בתגובתם הרשמית.

הפגישה הסתיימה, ביבי יצא כשחיוך גדול מרוח על פניו, הח"כים החרדים יצאו קצת פחות מרוצים, והנה נפתח שלב האיומים. השר אבישי ברוורמן לא יצביע בעד התקציב, אם יאושר חוק הבטחת הכנסה; השר אלי ישי לא יצביע בעד התקציב אם לא יאושר כסף לדיור לאברכים; 'העבודה' מאיימת לא להצביע (בגלל חוק הבטחת הכנסה). אבל כולם כאן יודעים שעוד מספר ימים של הכרזות רמות, והכנסת תעבור אל הסערה הבאה.

מי זוכר שבתחילת השבוע הכנסת סערה על הליב"ה?!

איפה שיש כסף, יש בלגן

ומה חושבת ש"ס על כל הסאגה?

ובכן, דקות לאחר שיצאו ח"כי יהדות התורה מלשכת נתניהו, נכנס פנימה השר אלי ישי. הוא יצא, ואיום הפרישה שלו מועבר לתקשורת. איציק כהן, הקשור בקשר הדוק לפחות לשנים מתוך הנושאים הבוערים: אברכים ודיור, חייך את חיוכו הרחב והקבוע, אבל לא דיבר מילה וחצי מילה, והיחיד שעשה זאת בשמם היה ח"כ הרב יצחק ועקנין, תלמיד-חכם, שמוצא הזדמנות בכל נושא ועניין לשלב גם דברי תורה.

"אנשים לא מבינים שתורה היא מקור הברכה. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ושלום זה שפע. כשאומרים שבת שלום (רק לשבת מצרפים צירוף של שלום) מתכוונים לומר ששבת היא מקור הברכה. לימוד התורה משפיע על העולם כולו".

• יש לך הסבר על מה ולמה הרעש הגדול, והרי מדובר באברכים עניים ממש?

"נו, איפה שיש כסף - יש בלגן. ובפרט כשמדובר בכסף לחרדים. נותנים מיליונים לאוניברסיטאות, וכולם שמחים. אבל כשמעניקים לחרדים כולם צועקים", הוא נאנח.
מילה של ח"כ שהוא גם תלמיד-חכם.

"נשב ונלמד מה שנלמד ונסחט ונסחט"

רן פיינגולד הוא המזכיר הבינלאומי של תנועת 'קדימה'. תפקיד מעניין, יש להודות. בעבר כבר ניהלתי איתו, מעל גבי טור זה, שיחה בנושא יחסי חרדים-חילוניים, והיום, כשפגשתי אותו ליד מזנון הח"כים, הזדרזתי לשמוע מפיו מה דעתה האמיתית של 'קדימה' על נושא לימוד ואברכים.

"הציבור החרדי צריך לעבור רוויזיה. אין לי בעיה עם מי שלומד בצורה רצינית, אבל אחת ולתמיד צריך לפקח על זה ולעגן בחוק, באופן מסודר, מכסה של לומדי תורה שיקבלו פטור קבוע".

• זה מפתיע לשמוע את זה ממך, דווקא כאיש 'קדימה' המתנגדת נחרצות לחוק.

"המעמד הבינוני החילוני קורס, מספרית וכלכלית. מחירי הדיור גואים, למשפחה ממוצעת, עם 3.9 ילדים (הנתון הממוצע) ועם משכורת ממוצעת של 16 אלף ברוטו, אין סיכוי לקנות דירה. גם מחירי השכירות עלו. לכן יש הרבה כעס. זה לא אומר שהחרדים אשמים במצב, אבל הם מהווים מטרה קלה, ומי שמהווה מטרה קלה צריך לעשות הכול כדי שלא להרגיז".

• עם יד על הלב. אילו היתה ציפי לבני עומדת כיום בראשות הממשלה. וכי לא הייתה מעבירה את חוק הבטחת הכנסה לאברכים?!

"היא לא בראשות הממשלה, ואין 'אם'. אבל אתה יודע מה? אני בעד שיום אחד גפני יהיה ראש ממשלה, ושהוא יתמודד עם הבעיה. אנחנו נשב ונלמד מה שנלמד ונסחט ונסחט"...

אגב, לא שאלתי את פיו של גפני בדבר ההצעה. אבל אני כמעט בטוח שהוא יסכים להיסחט ולהתמודד עם הקשיים, רק תתנו לו לנסות להיכנס ללשכה של ביבי מהצד של הכסא.

מי פתר את בעיית הבנות במודיעין עלית?

אבל את הסיפור הטוב ביותר בעיר סיפק, ללא ספק, ח"כ אליעזר מנחם מוזס.

ראשיתו של הסיפור בגיבור היום: יוני מזרחי מקרית-ספר. האיש שכתבי העיתונות כבר הכינו מאמרי מגירה כדי לשפד אותו ברותחין, החליט היום להתגבר, לוותר, ולהכריז חגיגית על סגירת פרשת מודיעין-עילית. אם בניתם על אוהל מחאה מול שערי מעשיהו, אפשר לפזר את ההפגנות. אין בג"צ, אין בתי כלא.

למען האמת, היום (ג') עתידה הייתה ועדת החינוך של הכנסת, בראשות ח"כ זבולון אורלב להתכנס ולדון בדיוק בנושא הזה. נלחצו מי שנלחצו, לחצו על מי שלחצו, והנה, באורח פלא, הושחלו כמעט 10 תלמידות ("הן לא מתאימות", זעקו קודם שוב ושוב) לסמינרים בעיר. בבית נותרו רק עוד שלוש.

אז נכון, שלוש בנות שממשיכות לשבת בבית ולהזיל דמעות כמים זה עולם ומלואו. הרבה יותר מכך. בוכות הבנות, בוכות האמהות, עצוב כל הבית כולו. הרבה מצפונים היו אמורים לדקור, אלא שהאנשים שגרמו לכך ממשיכים לשמור על אדישות מקפיאה. איך אמר רבה של מודיעין-עילית, הגר"מ קסלר? "הם לא שומעים לי".

ולא רק לו הם אינם שומעים. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מחרידה לפיה מנהלי סמינרים הפכו את מוסדותיהם למעין נחלת הפרט שלהם. לא נכליל, מן הסתם יש גם כמה טובים ונקיים, ובכל זאת התופעה מצויה. ויספר לכם עליה כל מי שטיפל בדמעותיהן של בנות בכל פתיחת שנת לימודים.

הלכו כמה נציגי ציבור (הבטחנו לא להזכיר שמות) אל ביתו של הגראי"ל שטינמן ושפכו בפניו את מררתם על התנהגותו הסוררת של יוני מזרחי. היתכן?! לפנות לבג"צ?! אין חולק על כך שפניה לבג"צ היא חמורה, אבל הגראי"ל בחן את הנושא מזווית אחרת.

"למה הוא עושה את כל זה?" - ביקש לדעת.

"טוב, יש כמה בנות שלא מקבלים אותן לסמינרים" - השיבו לו כמצדקים.

"אז תקבלו אותן. ותפתרו את הבעיה בדרכי נועם" - ענה להם. כמה פשוט. רק לשמוע לו היו צריכים. אך עד עצם היום הזה לא עשו זאת.

הם לא שומעים לגדולי תורה, הם לא שומעים לרבני עיר, ורק איומם של ועדות כנסת ובג"צים עשו את העבודה. זה עצוב, אך זוהי המציאות. "יכולתי ללכת עד הסוף", אמר לי מזרחי. "אבל ידעתי את המשמעות של זה. פתרנו את רוב הבעיה, אני לא יכול בשביל שלוש בנות להבעיר סמינרים שלמים מבחינת התקציבים. הרי מה שקרה בעמנואל יקרה גם פה. וכאשר לתלמידות לא יזרמו הכספים, מי יקח את זה על מצפונו?"

אשריך, יוני, שעצרת באדום, שידעת לסגת. לעיתים, הגדולה האמיתית היא בעצם הוויתור. הרבה עיתונאים ימהרו לדרוך על דמך, יכתבו "ירד מהעץ" ו"לא הלך עד הסוף". אבל תזכור שהם מונים שבחים, לא לועגים.

"אני לא עזרתי לגפני?"




אבל מי יטפל בשלוש הבנות שנותרו בבית?

על פנינו חלף ח"כ מוזס, וביקש לעדכן על הישיבה שהתקיימה אצל ביבי.

רגע, לפני כן, ביקשתי ממנו. ראשית ברכות על עזרתך בסיום הפרשה, אמרתי לו, מסתמך על דבריו של מזרחי, שסיפר איך השתלשלו העניינים עד לקבלת רוב הבנות בסמינרים. "אבל עדיין יש שלוש בנות שירטיבו את הכר בדמעות", המשכתי, וידעתי שמהרגע הוא לא ינוח ולא ישקוט.

הוא הקשיב, רשם, והבטיח לטפל בכל אחת ואחת באופן אישי. רק אחרי שסיים, ווידא כי החיוך שב אל פניו של יוני, החל לדבר על אירועי היום שהיה.

• על מה דיברתם בפנים?

"על שלושה נושאים: על הדיור, על הליבה ועל הבטחת ההכנסה. ראש הממשלה שמע כל אחד מאתנו, הבטיח לבדוק את כל הנושאים. דברתי איתו על החוק של אטיאס ועל החוק שלי, שניהם חוקים בנושא הדיור ולשלב את שניהם. הוא עצמו התייחס לנושא הדיור באמרו: 'הגוועלד הזה בא אלי מכל שכבות הציבור, ועל כן יושבים על זה צוותות, וזה יבוא לידי ביטוי בתקציב'. מה יבוא לידי ביטוי? אני לא יכול להגיד לכם, כי הוא גם לא ידע להגיד לי".

• הוא יודע שיש חוק שלך, וחוק של אטיאס?

"כן, הוא יודע את זה על בוריו. אפילו באתי והצעתי לו: 'קח את החוק של אטיאס, ותכיל את זה לא רק על הפריפריה, אלא גם על אשדוד במתחזקים וגם בחיפה במתחרדים, אתה יכול להפעיל את זה על כל האיזורים'. בדרך צחות, אולי אסור להגיד ככה, אומר: 'צעקת הדל תקציב ותושיע'...".

• וורט חדש, תקציב ותושיע...

"כן"...

לאורך כל הראיון הוא מחויך מאד, נראה מרוצה. אחרי שראינו את יציאת הח"כים מלשכת נתניהו, כשפניהם אפרוריות משהו, ברור לנו שהחיוך שלו הוא חיוך ניצחון על סיומה של פרשת קרית-ספר.

• הליבה עלתה לדיון?

"שלושת הנושאים".

• טוען השר אריאל אטיאס שאם האוצר היה נותן לו, היה יכול להוזיל באופן משמעותי את מחירי הדיור.

"הבעיה כאן, ואני רוצה להסביר לכם: עשינו בינינו חלוקת תפקידים. אני הצגתי את נושא הדיור, הרב פרוש הציג את נושא הליבה כסגן שר החינוך, ואת הבטחת הכנסה הציג הרב גפני, והרב ליצמן ואיכלר ומקלב - כל אחד מהם קיבל רשות דיבור".

• על מה הם דיברו? ליצמן על מה דיבר מכל הנושאים הללו?

"דיבר על נושא הבינוי ובעיקר על נושא הבטחת הכנסה. כשדברו על נושא הליבה כבר לא היה בחדר".

• כשיצא, לא דיבר עם עיתונאים.

"כן, יצא באמצע, בדחיפות".

• אתמול נשמעו אצלכם בסיעה האשמות הדדיות. אלו אמרו שאלו לא עוזרים, אנשיו של זה אמרו על אנשיו של זה...כאילו נתנו לגפני לבד לעבוד...

"מי? מי אמר? אני לא עזרתי לגפני????"

• על הרב מוזס אף אחד לא דיבר... אבל נתנו הרגשה כאילו ליצמן פעל בפרשת ברזילי לבד, מחד, וגפני פועל בנושא הבטחת הכנסה לבד, מאידך.

"לא, ליצמן אמר בפירוש שהוא צריך ללכת, אבל מזדהה עם כל מה שיאמרו כאן. כך הוא אמר בפירוש. אני אומר לכם".

• בתור מה נכנס הרב איכלר לפגישה?

"בתור זה שעוד שלושה-ארבעה חודשים הוא נכנס לכהן כחבר כנסת, שיהיה בעניינים".

• במקום מי הוא נכנס?

"במקום הרב פרוש".

• כלומר, גם לכנסת וגם...

"לא, למה גם?... ככה אתם עושים לי 'גם'?!...".
• זה ברור מה הולך להיות?

"זה ברור! אני צריך להחליט אם אני הולך למשרד החינוך, רק שאני עדיין מתלבט. הרי פרוש, לפי ההסכם צריך ללכת".

• הולך הביתה?

"אין הביתה. הוא הולך ל'מבשר', למרכז אגודת ישראל בירושלים. סך הכל, לכמה זמן הוא הולך? כמה זמן הממשלה הזו תחזיק? הוא הרי לא הולך לגלות לזמן רב".

• זה תלוי בכם. אם תעמדו על העקרונות.

"ומצד שני, ישנו העניין לפיו אני מתלבט עדיין אם ללכת בכלל לשם".

• אנחנו ממליצים.

"למה?"

• כי זה טוב, תפקיד חשוב...

"בגלל כל המצב. צריכים לדעת שאילו הייתי מקבל 60 אחוזים, כפי שמקבלים לתקציב הישיבות הקטנות, גם בסמכויות, אצל גדעון סער, כפי שהיה לי אצל זבולון המר ששם היה לי 150 אחוזים, כשהייתי במשרד החינוך, הייתי מבסוט והולך בשמחה. אבל...".

• לפעמים זה עניין של כימיה. הנה איציק כהן הצליח ליצור כימיה עם שטייניץ .

"כן, אני טוב לכל אחד. בינתיים אני יש לי איתו כימיה מצוינת. אבל לך תדע מה יפול דבר כאן בכל המערכת, ההסתה הזו"...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!