לא כל אחד מתאים לנהל את משרד האוצר / דעה

שתי החלטות של שר האוצר ליברמן גרמו לי להרהר כמה הוא לא מתאים לנהל את משרד האוצר!

מע"מ על יבוא אישי פחות מ75$ וניסיון לפגוע בנשים עובדות חרדיות.

במקרה הראשון זה יגרום לכאוס במחסני המכס, עיכובים ועלות הגבייה לא תכסה את העלות של עצמה וזה יפגע באזרח הקטן.

במקרה השני זה ימנע מנשים שרוצות לעבוד, יקשה על נשים חרדיות ויחסוך במקרה הטוב 25 מיליון ש"ח ולא 400 כטענת ליברמן.

איזה ראש קטן ועלוב ,לאוצר גרעון קורונה של 100 מיליארד ש"ח תוסיפו את ה50 מיליארד שהוא מחלק לתומכי טרור אבטלה גואה, מה עושים? מנהל עם ראש גדול מזרים נזילות לעם היושב בציון.

בארצות הברית ביידן הדפיס 6 טרליון וחילק לפרטיים ולעסקים והתוצאה? חברות משגשגות, בורסה עולה המיסים עולים!! וכולם מרויחים.

אתם באמת מצפים שקומוניסט כמו ליברמן מסוגל להבין מה זה כלכלה? הוא כצעד ראשון ו...מרושע פיטר 18 עובדים באוצר בטענה שהם מיותרים ?הוא מיותר!!

ועכשיו מנסה לגייס 150 מיליארד על ידי עקיצה של הנשים החרדיות שעובדות זה מה שיפתור לך את הבעיה ?
ההיפך הוא הנכון צריך להדפיס כסף, כן, גם לזה ליברמן מתנגד !

צריך ליזום עבודות, לא לצמצם וצריך שר אוצר עם ראש גדול שיודע לתפקד ולא עקשן עם ראש קטן מונע מנקמה וטירוף על ידי מפלגה שכבר הצליחה ליצר 12 הרשעות של שחיתות.

מדובר למי שעד אתמול היו האויב ללא יכולות הנהגה או ניהול ,רק אדם עם פה שבו הוא כבר הפציץ את סכר אסואן, חיסל את החמאס ומוטט את איראן
הימני הקיצוני יותר גם על ירושלים, העיקר שלאמא חרדית יהיה קשה יותר!

לפעמים אני שואלת את עצמי אם אנשים נהנים להיכנס אל הסטריאוטיפ שלהם. להיות, סוף סוף, מה שתמיד חשבנו עליהם.

מחשבות פילוסופיות אלו עלו בראשי כששמעתי ששר האוצר שלי, איווט ליברמן, העניק לי, כאשה חרדית עובדת, סוג של תמריץ כלכלי – בוננזה של ממש, נוסח הטריליונים של מצנח הכסף האמריקאי בעידן הקורונה – ושלל ממני את ההנחה במעונות היום.

זה העציב אותי. כי אני תמיד מנסה להיות הפוכה מהסטריאוטופיזם. לצאת מהקופסה הארץ-נהדרית, מהמובן מאליו. בתור אחת שכזו, אנדרדוגית, נטיתי מאז ומעולם חסד לדמות שנעשתה לה עוול. לדמותו המשופמת של ליברמן. איש שבנה כח פוליטי בעשר אצבעות. האיש שהלך במדבר עם גנדי, עם ביבי, עם בני אלון. האיש שטובתה של ישראל חקוקה בעצמותיו. המשחרר הגדול, מצביא הקרב על הבלפור. פטר הגדול, כמעט.

כאבה לי תמיד ההגחכה שלו. ההקטנה. כאילו מדובר ברוסי עלוב נפש עם מריצה קטנה ביד. אוכל חרדים לתאבון. השפוט של דרעי. או של מרטין שלאף. אפס. ארבעים ושמונה שעות.

תמיד האמנתי שהוא לא כזה. שהוא מנהיג, אידאולוג. ורק ביבי, רק ביבי הקטין אותו, כלא אותו בכלוב של שעמום במשרד הבטחון, כפה עליו את תיק החוץ, התעלל בו בהצעות לרוטציה בראשות הממשלה.

רק תנו לו כנפיים והוא יעוף. יראה לנו מה פירוש איווט.

אבל היום, היום כל זה נגמר. היום איווט פסע באיווטיות המוכרת שלו אל תוך תוכו של הסטריאוטיפ והותיר אותי עם לסת שמוטה, מאוכזבת ועצובה. מבינה שהחרצוף של איווט ואיווט האמיתי הם אותה דמות, דמות שאיווט הדמיוני, איווט העקרוני, שבראתי בראשי, איננו.

* * *

עין תחת עין.

בגלל שהוא קיים, נהיה קיימים גם אנחנו. אני עוקר עין ליריב האידאולוגי, משמע אני קיים.

איווט ליברמן מנהל קריירה פוליטית מזה שלושים שנים. הוא מעולם לא השיג עמדה אידאולוגית או ביצועית. מעולם לא נבחן בעשייה, בהליכה במתווה אידאי כלשהו. הוא נכנס ויצא מקואליציות. מפלגתו היא המושחתת ביותר שקמה בישראל זגזוג ווירטואוז'י בו תוך כדי טענות מרות נגד ביבי על העדר ימניות, האיש מקים ממשלת שמאל רדיקלי-ערבים, איננו אות ומופת לעקיבות אידאית. למעשה המפלגה שלו הצליחה ליצר כבר 14 הרשעות של שחיתות בזה הם כנראה טובים.

איננו מדברים על סטנלי פישר כלכלי. אין לשר האוצר חזון, דגם בר ביצוע, תוכנית מעש. בשנותיו בכל תיק אפשרי הוא למד לקטר נגד אחרים במקום לעשות. לשנוא כסוג של עשיה. לתכנן את הפוץ' הבא שיוביל לעוד מסע תקשורתי נלהב שידון בכובד ראש מה רוצה איווט.

בכדי לא להותיר שוב וואקום מוחלט בתפקידו החדש, אותו כבש דרך שיתוק המדינה לאורך ארבע מערכות בחירות ודרך התכחשות מבחילה לכל מילה זו מילה שאי פעם מילל, ובכדי להנצל אחת ולתמיד מהסטריאוטופיזם של איסמעיל הנייה-סכר אסואן, הוא בחר סופסוף לעשות.

אבל לעשות משהו קל. מיידי. ארבעים ושמונה שעות כזה.

לקחת. פשוט לקחת. לא בשביל משהו. בשביל זה. בשביל לקחת. לבטא שנאה באמצעות מעשה. להכמיר את בני מעיהם של בני הקהילה האחרת, הזרים, החרדים. השחורים. כלומר, הלא-לבנים.

אין הגיון כלכלי בלגרום לנשים חרדיות עובדות להפסיק לעבוד עקב עלותה הבלתי נסבלת מבחינתם של השהייה במעונות היום. זה לא יתן. זה יקח.

אבל זו, הרי, המטרה, אחרי אלפיים שנות.

כמו שגנדי אמר בזמנו. זו הרי המטרה אחרי אלפיים שנות. לך הארץ הזאת לרשתה.

* * *

בפעם הקודמת שקיצצו לחרדים את ההנחה בצהרונים , דיברתי, בכובעי כאשת תקשורת חרדית, עם שר האוצר דאז, נתניהו, על הנושא. הסברתי לו את העוול: זה יגרום לנשים חרדיות להפסיק לעבוד. ימוטט אותן, וגם יפגע במדינה.

מי שהרים את הכפפה היה פואד בן אליעזר ז"ל. איתו ישבתי לפגישה והקשיב הבין והזיז קירות. וההנחה בצהרונים לערים בהם ניסו לשנות קריטריונים, חזרה.

ישראל השנייה, כבר אמרנו.

* **

השמאל הישראלי סובל מהעדר מטרה ברת ביצוע. העדר אידאולגיה רלוונטית. מאז מותו של המסד האידאולוגי הליברמני הוותיק – הרעיון הקומוניסטי, על ברכיו התחנך, לכאורה, המולדובאי שעלה לגדולה – ברור כי אין עתיד לאידאה השמאלית. לפיכך נולד רעיון השלום: עוד רעיון קומוניסטי שהחליף במילה עברית את רעיון 'אחוות העמים' מיסודו של המרקסיזם-לנניזם. אך גם הוא גווע טרם עת.

כנראה ליברמן, בהפציצו את אסואן, הרג את השלום.

חבל.

נותר עוד יעד אחד. שחרור מבצר בלפור. חיסולו של הכובש הזר נתניהו. האיש שהגיע מרהיטי רים במטרה נלוזה לשעבד את הישראלים. שחרור המדינה מעולו היה לדבק מלכד שאיגד את השמאל העברי (שבדרך פלא כולל את אביר קארה, האידאולוג הימני הגדול) סביב יעד בהיר, מובהק.

עם גוויעתו אף של היעד האחרון – הפעם עקב ההצלחה המסחררת – שבה הבצורת לפקוד את השמאל.

אך לא איש-שמאל כאיווט ימצמץ.

ללא נשק, ללא מימיה, ממש גיבור סטייל אנשי המחתרות, איווט מנצח בכל זאת.

הוא כובש את היעד הגדול מכולם – ללא נשק – היעד של להמציא יעד.

היעד הזה הוא אנחנו, החרדים.

כמה קל וישים לתקוע לנו אצבע בעין.

רק כי אנחנו קיימים.

אז אולי בכל זאת יש בו משהו. אולי הוא לא הסטריאוטיפ שחשבתי.

אולי הוא שר האוצר הישראלי.

לכו תדעו.

בישראל הראשונה הכל, הרי, אפשרי.

ואולי, רק אולי, הוא גם יצליח ביעד,

עוד חרדי ועוד אחד,

והופה – למריצה,

רק אל תתייגו אותו לפי הסטריאוטיפ.

הוא פשוט איווט, זה הכל.

הכותבת הינה אמא ל11 מחברת הספר החדש: יצאתי מדעתי תיכף אשוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!