חיי אדם: מוטי (מרדכי) רוזנווסר • תיעוד מיוחד

סדר יום:

04:00 - קימה בזריזות וצעדה מהבית למקווה.

05:00 - שיעור דף היומי גפ"ת עם חברותא, מעין דמעין תחליף לשיעור הבלתי נשכח בכותל של מורי ורבי, המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל.

07:30 - תפילת שחרית וחומש רש"י.

08:30 - שב הביתה לארוחת בוקר. סדרת הטלפונים מתחילה את היום.

09:30 - מתייצב ב'מוסקט', חנות הרהיטים שבה הוא עמל לפרנסתו.

11:00 - מלאכת התיאומים מול המרכיבים ומזמיני הסחורה במלוא עוזה.

13:00 - מוצאים זמן לטעום משהו.

14:30 - קבלת קהל לראשי ארגונים ועמותות שלהם הסכמים עם החנות.

15:30 - 'החיים הכפולים' - ניהול עסקי יודאיקה ויבוא מוצרי ריהוט מול ארה"ב.

16:30 - מנחה ב'בית הלל'.

20:00 - יום העבודה הגיע אל קיצו, מאחרים כרוניים יעכבו אותו בחנות.

21:00 - תפילת ערבית. ארוחת ערב קלה.

23:30 - חצות מתקרב, עוד מעט כבר צריכים לקום, חייבים לכבות את הנייד.

כמה מילים על:

איך הגעתי לרהיטים?

למעשה אני חייב תודות לקדוש ברוך הוא על שזימן לי ללחום ב'מבצע שלום הגליל'... שירתי במילואים כמה חודשים, וכששבתי לחנות הצבע שהייתה בבעלותי, גיליתי כי הרוצה להפסיד בעסקיו, יעמיד פועלים ואל יישב עימהם. לא נותר לי אלא... לסגור אותה.

נכנסתי שבור כולי אל מורי ורבי, האדמו"ר ה'לב שמחה' זצ"ל, שאמר לי ללכת ולעבוד כשכיר אצל בעל מלאכה, ורק לאחר שאשתלם במלאכה כלשהי - לצאת אל השוק.

'רגל מוטי'

למדתי את מלאכת הנגרות בעסק נתנייתי שאליו הצטרפתי, והלימוד הזה נחקק בעצמותיי היטב כנראה, כי עד היום הזה, נגרים רבים משרטטים ללקוחותיהם את 'רגל מוטי', זו עם הקיעור העגול כלפי פנים, שמכונה כך על שם יוצרה - ובעצם, על שמי.

עם השנים, שרטטתי ריהוט יוקרתי שהורכב ומפאר מאות בתים, ועבדתי המון עם לקוחות פרטיים - גם בחנויות שהיו בבעלותי וגם במכירות מהבית.

לפני שלוש וחצי שנים, אחרי שירדתי לארה"ב לתקופת מה, חזרתי לישראל לחודשיים, לשם ביצוע מכירת ענק של רהיטים במחירים מצחיקים, וכך 'הרחתי' את הביקוש האדיר לרהיטי איכות יציבים במחירים סבירים.

אז גמלה ההחלטה בליבי, שכשאשוב מעסקי היודאיקה בחו"ל - שאגב ממשיכים גם היום בארה"ב עם שותפי - אעשה למען לומדי התורה בארץ מעשה. במקום למכור במחירים שבהם מכרתי כל השנים, אעבוד על השגת מחירים זולים לאברכים ובני ישיבות, לחתנים ולמחותנים - כדי לסייע ולו במעט ללומדי התורה ולכל יהודי באשר הוא, למצוא רהיטים חזקים, מעוצבים ועמידים, במחירי עלות כמעט. ואכן, לאחרונה השקעתי בארץ הקודש, ואני עמל על הגשמת חלומי.

היות והחנות איננה ממש גמ"ח, לכן, אני עומד בקשר רציף עם עמותות שונות וארגונים שהוקמו לצורך הוזלת סל הצריכה של משפחות אברכים. כך נסגרו הקצוות עם ארגונים כמו 'שהשמחה במעונו' של הרב יהודה קוק, 'כח קנייה', כמו גם קשרים הנטווים בימים אלו עם אלפי חברי 'כולל תו', ועוד היד נטויה בחצרות, קהילות וקהלים נוספים שהארגונים והעמותות ימצאו לנכון לשגר אליי את חבריהן.

נחת אמיתית

כשבאים אליי לחנות זוג הורים המשיאים את בתם ואמורים לרכוש להם ריהוט, אני מתמלא שמחה על שאוכל להעניק להם את אותה הסחורה שיכלו לרכוש במקום אחר, במחיר הוגן יותר. כי זו הייתה ההחלטה שלי, החזון שחלמתי עליו והקונספט שעיצבתי לעצמי: לתת שירות לעם ישראל, בצורה הוגנת.

לכן, המחירים בחנות מלכתחילה נוחים, ואני יודע שיש גורמים בענף שזעים באי נוחות. אך אני מאחל גם להם למכור יותר בזול ולהגשים את החלום שלי להוריד את מחירי השוק כולו, שחי במתח רווחים אדיר ובאחוזים ניכרים מעל מחירי העלות.

מחיר זול

בשל קשריי הטובים עם הנגרים, הרפדיות, היצרנים, והידע שלי בשרטוט בעצמי - אני יכול להגיע לייצור במחירים שאחרים לא יכולים להגיע אליהם. כך שגם אם השוק כולו יירד, אני מקווה להמשיך ולשרת את הארגונים והעמותות שסמכו את ידיהם עליי, ולזכות לתת את המחיר הזול ביותר מול סחורה משובחת, עובי עץ לא סטנדרטי ובעל עמידות לאורך שנים.

זו הנחת האמיתית שלי, לראות את המחותנים יוצאים מהחנות בפריסת תשלומים נוחה, כשהמחיר לא מעיק על ההוצאות הרבות שלהם בלאו הכי.

לתת את הנשמה

מאז שהתחלתי את דרכי בענף הרהיטים, אני מוצא את הנשמה והחיות שבעבודה עם העץ. אנשים רבים להוטים עד היום שאשרטט להם שולחן ייחודי, או ארון בעיצוב שונה ומיוחד. היו אמנם נגידים רבים ששרטטתי עבורם בית שלם, מהמטבח והסלון ועד לחדרי השינה והילדים.

אבל כיום, אני בעיקר משקיע את עצמי ואת היצירתיות שניחנתי בה, כדי למצוא פסי ייצור שונים מכל העולם - שיהיו מקוריים, ייחודיים, יוקרתיים ועם זאת איכותיים וחזקים. כל זאת במחיר שאדם מן היישוב יוכל לעמוד בו. כך, את המרץ הרב שניחנתי בו אני מתווה לכיוון מימוש החזון והחלום שלי.

מיטות, מזרנים והיי-רייזר כבר עושים את דרכם בימים אלו מארה"ב לכיוון החנות ומחסניה, שוב, במטרה להוזיל עלויות מבלי לפגוע באיכות השינה. עולי ארה"ב ומדינות המערב יודעים היטב מהם סט מזרנים ומיטות 'באקס', והם דורשים זאת.

שולחן מלכים

זכיתי להרכיב רהיטים בבתי אדמו"רים, גדולי הרבנים ואלופי רבבות ישראל לדורותיהם. תמיד זכיתי למאור פנים מיוחד ולתשלום הוגן על כל עמלי. תמיד הציעו לי שתייה, ואפילו עזרה קלה בהרכבה, להחזיק פה, לתת כתף שם. תמיד התרגשתי מכך.

רק פעם אחת ויחידה הגעתי לביתו של אחד מזקני האדמו"רים ונבוכתי כשהאדמו"ר עצמו הציע לי עזרה בהרכבת המזנון והספרייה הענקית שהזמין.

עמדתי לבדי להרכיב - וסירבתי להצעתו כמובן. אך מה אדמו פניי והתביישתי עבור האדמו"ר הקשיש כשמאוחר יותר הגיעו כמה מנכדיו הצעירים, אך חוץ מלהביט בי מבצע את מלאכתי, לא הציעו אפילו להושיט לי בורג או ליטול מיידי את המברגה...

כסא הכבוד

כשאני מבקר בבתים רבים, גם כשלא במסגרת עבודתי - כמו בסעודות שבת או בשמחות משפחתיות קטנות הנערכות בבתים, אני מצטער לעיתים לראות ספרייה שמדפיה כורעים תחת עול הספרים, או שולחן שרגליו רעועות והכסאות שסביבו מתפוררים וקרועים.

לא פעם אני מציע לבעלי השמחה בשקט, לבוא אליי לחנות, ולמצוא בפריסת תשלומים הוגנת שולחן מתצוגה במחיר נמוך מאוד.

בפעם אחרת, שלחתי בן משפחה להציע ריפוד לזוג מבוגרים אריסטוקרטיים שהכרתי וביקרתי בביתם, ואשר הפרוטה אינה מצויה כיום בכיסם כמו בימי השפע שלהם. היו להם כסאות איכות מיוחדים ומעולים, שלא נקנו אצלי, אלא יובאו על ידם לפני עשרים שנה מאיטליה, אלא שהריפוד בהם היה אכול לחלוטין מהבד ועד הספוג.

בן המשפחה הציע להם לרפד במחיר עלות את הכיסאות בסלונם, וכשעליתי בעצמי להרכיב את המושבים המחודשים - יכולתי לראות דמעות אושר שזולגות על לחייה של בעלת הבית, שבכמה מאות שקלים בודדים החזירה את החיים לסלון ביתה.

אני חושב שעם זכות כזאת ודומות לה, אפשר להגיע לכסא הכבוד, בכבוד מה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!