סטודנטים, מתי מותר להתעלל בתרנגולות?

הסטודנטים והתרנגולות


גם לנו אין שמץ של הבנה, מה רצו הסטודנטים מהתרנגולות המסכנות, ומדוע הבעיתו אותן כשהעירו אותן בשעת בוקר מוקדמת. עוד לפני שהספיקו להוציא מפיהם את קריאת ה'קוקוריקו' הראשונה גררו אותן מהלולים ל'טקס הפולחני' נגד לובשי השחורים, ליד מעונו של ראש הממשלה.

מי שהחליט על הצעד המטופש הזה הוא כאותו שכווי סומא שאינו מבחין בין יום לבין לילה. הרי לא את הבשר מבקשים החרדים להבטיח לאברכים. התביעות ל'הבטחת ההכנסה' לא באו לדאוג למנה עיקרית שמנה, עם או אפילו בלי תוספות לאלה שזכאים להם. בינתיים עוד מדובר רק בפת במלח ובמים, לא יותר מזה. אז מה עניין התרנגולות לכאן?

ובכלל מיהו אותו רעיונאי אכזר, שעלול ב'גימיק' התרנגולים שבו בחר, להציג לא רק את מאבק הסטודנטים באברכים במערומיו, אלא גם להעמיד באור מגוחך, יותר מאי-פעם, את הדבר שאותם חוגים דואגים לצאת עמו באופן עקבי לקראת יום כיפור - ה'הפגנות' המתוקשרות נגד ה'כפרות' שהחרדים נוהגים לעשות ב'אכזריות' תוך הפחדת התרנגולים.

מי החכמולוג שיוכל להסביר, למה לסובב תרנגולים בשעת בוקר מוקדמת סביב 'ראש' ממשלה, זה אקט חיובי ואפילו מאוד נחוץ כשמדובר במאבק נגד החרדים, אבל כשהם עושים את אותו דבר עצמו סביב סתם ראשים של 'מחוסרי כפרה', זהו 'צער בעלי חיים' מהסוג החמור ביותר?

למשחק המטופש הזה אסור, לנו החרדים, להיסחף.

אמש, בשעת לילה מאוחרת, עברנו בצומת הרחובות כהנמן ועזרא בבני-ברק, ובמו עינינו ראינו כיצד מצליחה קבוצה מצומצמת של 'סטודנטים מפגינים', חמושים במצלמות נסתרות, לגרום להתגודדות סביבם של עשרות 'אברכים', בני 14-15, שעשו את דרכם מהישיבות הקטנות לבתיהם, אחר סדר ג'.

הנערים האלה נוצלו על ידם לשמש כ'דוברים' וכניצבים' ל'הבטחת ההכנסה' הבאה בחרדים, בכתבה שתשודר בערוץ זה או אחר.

אסור שזה יהיה.

במקום זה בואו ונקבל אותם בצורה ומושכלת ונברך אותם על ביקורם לראשונה בבני ברק הקרובה אליהם הרבה יותר מ'בלעין', שבה מבלה חלק גדול מאותם אנרכיסטים ומתמרדים את סופי השבוע.

אם הם כבר כאן, בואו וננצל את ההזדמנות לעשות להם היכרות עם מפעלי החסד שבמרחק יריקה מאותה הצומת - 'עזר מציון' למשל, או עם 'בית התבשיל' הדואג להאכיל במנות חמות, כן, גם של תרנגולים, אלפי זכאים להבטחת הכנסה שעל פי מראם העלוב הם אינם חרדים כלל.

בואו וננעים להם את זמנם המבוזבז על הפגנות עקרות, בהצגת 'סרט טוב' של 'הדברות' על מסך ענק שיוצב במקום. בואו ונחלק להם חומר הסברה של 'ערכים' וארגונים דומים. בואו וננהג בהם מנהג 'הכנסת אורחים'.

ואתם יודעים מה? - הלילה, ליל שישי, אם יבואו, היינו מוציאים להם לצמתים המועדים סיר עם חמין, ומחלקים להם כחומר קריאה ומחשבה את מה שכותב חברם, השחקן הנצפה מאוד על ידם, יפתח קליין, חתנו של שלמה ארצי, בעיתון 'רייטינג' החדש. ותאמינו לנו, זה היה מביא 'רייטינג' לכולם הרבה יותר ממה שיכול לעשות כל ויכוח אחר.

• החתן של שלמה ארצי מצטער: "חבל שלא קיבלתי חינוך חרדי"

להתראות הערב בצומת.

הקהל מתבקש לקום ל'התקווה'...

ככה לא נותנים יד לאחים

זהו סיפור מוזר ולא הגון של כפיות טובה ורוע לב מצדו של ארגון מוכר וידוע כלפי איש תקשורת חרדי מוכשר ומוכר.

האיש הזה הביא להחדרתו של הארגון לתודעת הציבור בצורה מופלאה, והצעיד אותו קדימה, הרבה יותר רחוק מאשר שני שליחים המביאים לבתיכם שני מתנות לשבת מסוגלים לצעוד.

אבל זכה ב'יריקה' מגעילה.

שנים ארוכות משמש העתונאי הבכיר הזה, כדוברו של הארגון, ועומד בראש מערך ההסברה המקצועי שלו. אם איננו טועים תקופת תרומתו עולה אפילו על גילו של אחמד בן שרה הראשון.

הוא בוודאי קיבל שכר על עבודתו, אך על פי התוצאות, ניתן לומר בוודאות שלא רק התשלום, שאיננו יודעים עד כמה היה נאות, הניע או אלא גם האמונה במשימה ובמטרה של אותו ארגון, מלבד השייכות החוגית המקשרת גם היא בינו לבין העומדים בראש הארגון.

ואז, ביום בהיר אירע משהו שאין לו הגדרה אחרת אלא 'בגידה'. תחילה קיבל הארגון החלטה על פיטוריו של הדובר, בלא שמישהו יטרח ויודיע לו על כך. זה נעשה כאילו היה זה מבצע חשאי להרחקתה של עוד משפחה מכפר קאסם או מהכפר ראמה שבצפון.

אבל הדבר הנבזי ביותר בכל הסיפור הזה שאסור לעבור עליו בלא שהציבור ידע באמצעותו איך הארגון הזה מתנהל, ויחליט אם כך זה רק בעניין זה או גם כשמדובר בחיי אדם אחרים שהוא מספר כי הוא מטפל בהם, הוא הדרך שבה נודע לעיתונאי החרוץ והנאמן כי הוא כבר לא 'דובר' האירגון.

חשב מי שחשב בארגון שהעיתונאי המפרסם את רשימותיו בשבועון נחשב, בוודאי אינו מציץ בשבועון מוביל אחר. חשב, אבל טעה. תוך שהוא מעלעל בדפי השבועון המתחרה, נתקלו עיניו של העיתונאי במודעה שאמרה 'דרוש דובר לארגון ...".

כך ידע, וכך הוא יודע עד לרגע כתיבת הדברים שהוא כבר לא.

אלף אחמד בן שרה לא יכפרו על פגיעה מהסוג הזה.

מזל טוב

אמש, שמחנו לצד כל אנשי המוסיקה החסידית והיהודית, מהארץ ומהעולם, ולצד אנשי התקשורת החרדית, בחתונה המקסימה של עויזר דרוק - הצעיר שמהווה גשר בין שני התחומים, או אם תרצו העולמות - המוסיקה והתקשורת - ובעיקר בעטיו הם מפרים זה את זה.

בדיעבד, אם לא היינו מגיעים, רק אנחנו היינו מפסידים.

מי שהשתתף בשמחת החתן הזו יצא ממנה עם הרבה יותר מחמש קולות. כמעט כל זמר חסידי או מזרחי המכבד את עצמו הופיע, בליווי תזמורת ענק של 9 נגנים בניצוחו של רובי בנט, וגם עויזר עצמו הפליא בשירה.

אנחנו יצאנו משם עם ערך מוסף - ידיעה ברורה שניתן גם ניתן לשמוח עם כל הזמרים ששמם מושחר לאחרונה, בשמחה שהיא יהודית אמיתית ולא הוללת. אם לא הרצון לערוך את השמחה מתוך הדר, היא היתה יכולה להתקיים על פי הכללים שנשמרו בה, ועם כל אותם הזמרים גם באולמי...'בנות ירושלים'.

ויצאנו עם עוד תובנה: שניתן לשיר את כל השירים, בכל הסגנונות, על במה אחת, ולענג את הציבור.

רק שיר אחד, חדש, לא הושמע שם. זה שהוא בסגנון התת של 'יהודה יהודה יא' או 'פסוליה' או יותר נכון ה'המנון' של ההוא מנתניה מימי מלחמת המפרץ'. זוכרים?

ה'להיט' "רפי, רפי" לא הושמע בחתונה. אם היה מושמע היינו מתביישים לא רק לדווח על כך, אלא להיות שם.

מזל.

ומזל טוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!