לא צנוע, בפקודה! • טור אישי

בטקס שנערך שלשום (ג') בבית-הספר לקצינים של צה"ל – בה"ד 1 – לזכרו של רה"מ המנוח יצחק רבין, הופיעה זמרת. היא שרה לפני מאות הצוערים 'שירי 'שלום' בהתאם לתוכנית אותה טוו מפקדי הבה"ד יחד עם קצינת החינוך. לשיטתם, רבין היה סמל לשלום. הוא ניסה לחולל את מהפכת השלום במדינת ישראל ואף נרצח בשל כך.

כמה צוערים חובשי כיפות קמו לשמע קולה של החיילת המזמרת. מפקדיהם הקשוחים רצו אחריהם והבהירו להם כי מדובר בסירוב פקודה. כמה מהם חזרו לאולם. היו כאלה שהתעקשו לשמר את מסורת אבותיהם. הם סירבו לחזור לאולם ונשפטו לשישה ימי מחבוש.

קשה להאמין כי מפקדי בית-הספר לקצינים שכחו כי יותר משליש מחניכיו, בדומה למספרים בשאר יחידות הלוחמים בצה"ל, הינם דתיים, האמונים על איסור 'קול באישה', ובתוכם אף לא מעט חרדים.

בעצם, אין כל חדש אודות רגישותו של בית-הספר. הרי גם את קורס הרבנים הצבאיים של צה"ל, שבעבר היה נערך במקום נפרד בצריפין, העבירו לבה"ד 1 במצפה רימון שבדרום.

פרופסור אסא כשר, מי שכתב את הקוד האתי של צה"ל, נדרש הבוקר להגיב לסוגיה. בראיון שהעניק לעיתונאי דן שילון בערוץ 2, הסביר, כי מפקדי הבה"ד טעו בכך שלא התחשבו בשליש מחייליו ולא שינו את תוכנית הטקס באופן שלא יפגע בפקודיהם.

מה שנדרש ממפקדים, נדרש בוודאי ממי שמלמד חיילים להיות מפקדים.

פרופ' כשר הוסיף ואמר, כי החיילים טעו בכך שלא פעלו בדרך אחרת. "בדרך בה הם בחרו", אמר כשר, "הם 'חיללו' את הטקס ופגעו בזמרת".

לדידו, הם היו צריכים לעצום את עיניהם ולא לחזות בזמרת. הייתי מחדד את כוונת הפרופ': הוא היה רוצה לראות את הצוערים אוטמים את אוזניהם בידיהם, ובלבד שלא יעשו מעשה שיפורש באופן מבזה לטקס, למופיעים ולנוכחים.

גם אם אנו מקבלים את דבריו של הפרופסור המלומד, קשה שלא לתהות על העונש החמור, המהווה היפך הדמוקרטיה: מדוע החיילים נשפטו לשישה ימי מחבוש? מי יתן את הדין על כך שמלאכתם תרד לטימיון והם עלולים להיות מודחים מהקורס הנכסף?

מי שאמור לתת את הדין ולשלם את מחיר האחריות, הם המפקדים. בדעתו של איש לא עלה להעיר להם, לנזוף בהם, שלא לדבר על לשפוט אותם בדין משמעתי, במקביל ובדומה לחיילים, בגין חוסר התחשבות משווע בחיילים שומרי מצוות.

הכל דיבורים

רצח רבין היכה גלים. מאז ועד היום, כולם מסכימים כי קיצוניות וחוסר סובלנות מסוכנים לנו כחברה. מאז ועד היום, ה'מטיפים' הדגולים לא חדלו לדבר על כך, אך מעולם לא התחילו לפעול למען ערכים אלו.

טקסים לזכרו של ראש-ממשלה שנרצח, הם דבר אחד. טקסים רווים בחילוניות שמאלנית לחיזוק מורשתו של רבין, הם דבר אחר לגמרי. על דרכו של רבין, היו ונותרו חילוקי-דעות. מצער לראות כי אותה דרך, מקבלת חיזוק ממלכתי בטקסים שונים, בניגוד לדעתם של חלקים רבים בעם, ואולי רוב העם.

ברור כי הטקסים הללו הם-הם הגורם המשמעותי ביותר להסתה ולשנאה כלפינו, חובשי הכיפות השונות, המואשמים בדרך זו או אחרת באותו מעשה רצח.

בעצם, מה לנו יותר מהטקס ב'בית הספר לקצינים'. דווקא שם, במקום הנחשב לבית היוצר של ערכי צה"ל, בעצם הטקס כמו בשלבי התכנון שקדמו לו, כולם – המפקדים, ההוגים ושאר בעלי המלאכה, כולל הרב הצבאי – לא חלמו לרגע למנוע מעשה זה של חוסר רגישות והתחשבות מינימאלית בפקודיהם.

ועל אף שהטעות נעשתה – כפי שהיטיב להסביר פרופ' אסא כשר, החיילים הדתיים עמדו לדין וישלמו את המחיר. והמפקדים ישובו בשלום לבסיסם ולבתיהם.

הייתי רוצה להאמין שרבין, איש של רוח, לא היה אוהב את זה. יותר מכך, הייתי רוצה לקוות שהדיבורים היפים יהפכו למעשים.

בשולי הדברים, לו אני הייתי נמצא באותה הסיטואציה, הרי שבתור פקוד הייתי יושב באולם, עוצם את עיני ושם את ידי על אוזני. בתור מפקד, לא הייתי גורם לעולם סיטואציה מעין זו.

הרב דוב פוברסקי שירת כרב הבה"ד במשך 3 שנים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!