רבין, כמשל • טור פרידה מ'חגיגות רבין'

זהו. שקעה השמש של י"ב חשוון תשע"א – והופ, אפשר לנשום לרווחה. עוד יום זיכרון ליצחק רבין ז"ל עבר בשלום ובשלווה מבלי שמישהו ירגיש כמעט.

שום דבר לא השתנה בין יום זיכרון זה לקודמיו. ההסתה נגד הציבור הדתי והימני, עדיין מוגדרת כצו השעה. שורת הטקסים, משמימה כתמיד. אפילו הנואמים, כמעט ולא התחלפו.

אבל יום זיכרון זה יהיה שונה לחלוטין מזה שיבוא עלינו לטובה בשנת תשע"ב.

בשנה הבאה, צפוי שינוי משמעותי.

ב'מרכז רבין' סיפרו השבוע על הכוונה להפסיק החל מהשנה הבאה את קיום העצרות הציבוריות, ובראשן זו המתקיימת בכיכר רבין, ביום השנה לרצח ראש-הממשלה לשעבר.

כמה אישים מחוגי השמאל ניסו לתת הצעות ייעול חמקניות במטרה "להפוך את העצרת לרלוונטית מתמיד".

אבל את הסיבה האמיתית, הכואבת, אמרו באופן רשמי וכנה דווקא אנשי 'מרכז רבין': הקהל לא מצביע ברגליים ומספר המשתתפים יורד משנה לשנה עד כדי מבוכה. מסתבר, כי אפילו זמרים, סלבריטאים ופוליטיקאים, כבר לא מושכים את הקהל התל-אביבי לכיכר.

בתוך הקבוצה הזעירה שטרחה גם השנה לבוא לכיכר, לא ראינו אדם אחד מזיל דמעה לנוכח העובדה שזו הפעם האחרונה שבה מנציחים את ראש-הממשלה בטקס פומבי במקום שבו הוא נרצח.

אין חדש תחת השמש. די להביט בנתוני ועדת הבחירות לכנסת ולרשויות כדי לגלות כי כמעט איש לא מתעניין במדינה הזו בכלום. להשפיע בקלפי? למי יש חשק?

משנה לשנה גוברת התחושה כי האידיאולוגיה, שהייתה מנת-חלקו של הציבור הישראלי בימי הקמת המדינה, תמה והלכה.

יום העצמאות הוא רק משל. בודדים במדינה מציינים באמת את יום הקמת המדינה. ואל תטעו. מאות האלפים השובתים ממלאכתם, סתם מחפשים סיבה למסיבה: ליהנות מיום חופש, לנפנף מנגל ולצפות במטס של חיל האוויר, אין משמעותו להיות 'ציוני' ולחגוג את הקמת מדינת היהודים.

הקנאה שהוציאה מן העולם

אם מחפשים אשמים לדבר, אפשר למצוא בקלות. הכתובת על הקיר: החינוך הישראלי-חילוני.

כבר השלמנו מזמן עם העובדה שהחינוך החילוני לא מעוניין ללמד את ילדיו יהדות, אפילו לא מושגי בסיס כמו 'שמע ישראל', 'בראשית ברא' ו'ירושלים'. לתומנו חשבנו, כי לפחות את ערכי המדינה והציונות, הם מקפידים להנחיל לפרחי התיכונים הסגורים לשומרי שבת.

כעת, כשאנחנו מתוודעים לעובדה כי אף נער בתיכוני תל-אביב והרצליה (מלבד צאצאיו של רבין עצמו) לא מתעניין באיש ובמורשתו, לא נותר לנו אלא לתהות: מה הם לומדים שם כל-כך הרבה שעות?

בדיוק השבוע, בתזמון מופלא מלמעלה שנפל על עיצומו של 'פסטיבל רבין', הגיעו דרישותיו של שר החינוך גדעון סער להתערב בתכני הלימוד במוסדות הלימוד החרדיים.

זה המקום לשאול: במקום שסער ישקיע בחינוך החרדי, היחיד במדינת ישראל שמושתת כולו על ערכים (אומנם, רחמנא לצלן, יהודיים, אבל עדיין ערכים), הוא מנסה לשבור גם אותו באמצעות גזירות שונות ומשונות?

אלא מה. הקנאה מוציאה את האדם מן העולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!