דוברים חרדים, קיבלתם סטירה - תתעוררו • טור אישי
בעקבות כשלונם של 10 אנשי יח"צ חרדים במכרז על דוברות ועדות הכנסת, קורא עו"ד אריאל דרעי, מנכ"ל המכללה החרדית, לציבור החרדי להתעורר • "בלי תואר אקדמאי - אי אפשר להתקדם"
- אריאל דרעי, בחדרי חרדים
- י"ב חשון התשע"א
- 14 תגובות
פיני רוזן
התוצאה הבלתי מפתיעה – על כל פנים מבחינתי, של המכרז לדוברי הוועדות בכנסת, מעלה שוב הרהורים על כך שבעצם אנחנו לא ממש מעודכנים לשנת 2010. עשרה אנשי תקשורת חרדיים שניגשו למכרז דוברי וועדות הכנסת, נכשלו בבחינות!
ולא, לפני שתקפצו, אינני מתכוון להתעדכנות כלשהי שיש בה מן ההזדהות עם מה שמייצג העולם המתעדכן, שבדרך כלל מפנה את תשומת הלב לשליליות ולהתפתחות נורמות פסולות שח"ו נוגדות את דרך התורה.
אני בעיקר מתכוון להתעדכנות בדברים שחשובים לנו, שחשוב לנו לייצג אותם, שחשוב לנו להיות מעורבים מהם בכל שלבי התהליכים. ובוודאי, בעניינים הנוגעים לניראות הציבורית.
ההחלטה נפלה לפני למעלה משישים שנה. למרות חששות כבדים, ההזדהות עם הציונות, עם המגמות שהובילה בראשית ימיה של מדינת ישראל. ובעיקר, השותפות עם מי שאינו מכיר בהלכה כמימד הקובע בכל הליכות העם היהודי.
שלטון יהודי בארץ ישראל שלא על פי התורה, מטבע הדברים מעלה ריאקציה מובנית בליבו של כל יהודי האמון על שמירת התורה והמצווות, אם לא דחייה מוחלטת עד כדי התנתקות חד משמעית מכל מה שמסמל אותו שלטון על כל מאפייניו.
אולם, גדולי ישראל שעיניהם כבדולח, החליטו כי על מנת להציל את עולם התורה, על מנת לייצג נאמנה את תורת ישראל, את האינטרס החרדי שבעיקרו הינו שמירה על מורשת העם, על לימוד התורה של רבבות בחורי ישראל ועל טהרת החינוך של ילדינו.
הם החליטו, שנהיה שם, בפנים, באותו בית מחוקקים שכל מהותו נוגדת כאמור את השקפת התורה לכאורה, בהיותו מושתת על חוקות הגויים. כך נעשה ואין לנו את הזכות אפילו לשפוט את ההיסטוריה האם היה זה נכון כי מפיהם אנו חיים.
מה שאולי לא הצלחנו להבין, זה את הצ.ורך לרכשו ארגז כלים שיאפשר לנו את העבודה באותו מקום, בצורה טובה יותר , אפקטיבית, מועילה ובעיקר קוצרת תוצאות ופירות טובים.
ההתעדכנות לשנת 2010, היא קודם כל רכישת אותם כלים שבהם דרך אגב מנגחים אותנו דבר יום ביומו, להבין בראש ובראשונה כיצד פועלות המערכות, מה היא תקשורת, איך עובדים איתה ואיך דואגים שהעניין שאותו אנו מייצגים יהיה מיוצג בדרך הנכונה.
החוג לתקשורת ומדעי המדינה שפותחת המכללה החרדית, הוא הכלי הנכון והמותאם ביותר לעידן העכשווי – מבחינת יכולתינו וחובתינו לרכוש את כלי העבודה לטפל בבעיה שכל כך מטרידה אותנו – הניראות החיובית בכל מוסדות השלטון, בית המחוקקים והעיתונות בכלל.
לא, אנו לא מקדשים את התואר האקדמי ומעולם לא קידשנו אותו, עבורינו התואר אינו נייר נכסף שעל השגתו אנו מחנכים את ילדינו משחר ילדותם. התואר אינו מהווה עבורינו כבוד או תעודת הצלחה בתחום כלשהו.
אנו רואים בתואר האקדמי, כלי גרידא. כלי חשוב. זה יכול להיות הכלי בדרך להשגת מקום עבדה למי שהחליט והתייעץ עם רבותיו שזה מה שכנון עבורו כרגע לעשות. ובמקרה שלנו, כלי עבודה בסיסי להצלחה בהשתלבות במקומות שחשוב לנו להיות בהם דומיננטיים ומשפיעים.
יאמר מאן דהו, תקשורת זה לא העניין המהותי, אנחנו צריכים תקציבים. אבל כל בר דעת מבין ויודע שבעולמינו, התקשורת היא הטריגר המרכזי והמשפיע, הניראות החייובית שתפתח לנו את האפשרויות ותעמיד את לב מקבלי ההחלטות לימינינו.
הכישלון של עשרת המתמודדים החרדיים במכרז לדוברי ועדות הכנסת, הוא סטירת לחי להתעוררות שלנו, לרכוש את הכלים ולהתחיל להשפיע.
ולא, לפני שתקפצו, אינני מתכוון להתעדכנות כלשהי שיש בה מן ההזדהות עם מה שמייצג העולם המתעדכן, שבדרך כלל מפנה את תשומת הלב לשליליות ולהתפתחות נורמות פסולות שח"ו נוגדות את דרך התורה.
אני בעיקר מתכוון להתעדכנות בדברים שחשובים לנו, שחשוב לנו לייצג אותם, שחשוב לנו להיות מעורבים מהם בכל שלבי התהליכים. ובוודאי, בעניינים הנוגעים לניראות הציבורית.
ההחלטה נפלה לפני למעלה משישים שנה. למרות חששות כבדים, ההזדהות עם הציונות, עם המגמות שהובילה בראשית ימיה של מדינת ישראל. ובעיקר, השותפות עם מי שאינו מכיר בהלכה כמימד הקובע בכל הליכות העם היהודי.
שלטון יהודי בארץ ישראל שלא על פי התורה, מטבע הדברים מעלה ריאקציה מובנית בליבו של כל יהודי האמון על שמירת התורה והמצווות, אם לא דחייה מוחלטת עד כדי התנתקות חד משמעית מכל מה שמסמל אותו שלטון על כל מאפייניו.
אולם, גדולי ישראל שעיניהם כבדולח, החליטו כי על מנת להציל את עולם התורה, על מנת לייצג נאמנה את תורת ישראל, את האינטרס החרדי שבעיקרו הינו שמירה על מורשת העם, על לימוד התורה של רבבות בחורי ישראל ועל טהרת החינוך של ילדינו.
הם החליטו, שנהיה שם, בפנים, באותו בית מחוקקים שכל מהותו נוגדת כאמור את השקפת התורה לכאורה, בהיותו מושתת על חוקות הגויים. כך נעשה ואין לנו את הזכות אפילו לשפוט את ההיסטוריה האם היה זה נכון כי מפיהם אנו חיים.
מה שאולי לא הצלחנו להבין, זה את הצ.ורך לרכשו ארגז כלים שיאפשר לנו את העבודה באותו מקום, בצורה טובה יותר , אפקטיבית, מועילה ובעיקר קוצרת תוצאות ופירות טובים.
ההתעדכנות לשנת 2010, היא קודם כל רכישת אותם כלים שבהם דרך אגב מנגחים אותנו דבר יום ביומו, להבין בראש ובראשונה כיצד פועלות המערכות, מה היא תקשורת, איך עובדים איתה ואיך דואגים שהעניין שאותו אנו מייצגים יהיה מיוצג בדרך הנכונה.
החוג לתקשורת ומדעי המדינה שפותחת המכללה החרדית, הוא הכלי הנכון והמותאם ביותר לעידן העכשווי – מבחינת יכולתינו וחובתינו לרכוש את כלי העבודה לטפל בבעיה שכל כך מטרידה אותנו – הניראות החיובית בכל מוסדות השלטון, בית המחוקקים והעיתונות בכלל.
לא, אנו לא מקדשים את התואר האקדמי ומעולם לא קידשנו אותו, עבורינו התואר אינו נייר נכסף שעל השגתו אנו מחנכים את ילדינו משחר ילדותם. התואר אינו מהווה עבורינו כבוד או תעודת הצלחה בתחום כלשהו.
אנו רואים בתואר האקדמי, כלי גרידא. כלי חשוב. זה יכול להיות הכלי בדרך להשגת מקום עבדה למי שהחליט והתייעץ עם רבותיו שזה מה שכנון עבורו כרגע לעשות. ובמקרה שלנו, כלי עבודה בסיסי להצלחה בהשתלבות במקומות שחשוב לנו להיות בהם דומיננטיים ומשפיעים.
יאמר מאן דהו, תקשורת זה לא העניין המהותי, אנחנו צריכים תקציבים. אבל כל בר דעת מבין ויודע שבעולמינו, התקשורת היא הטריגר המרכזי והמשפיע, הניראות החייובית שתפתח לנו את האפשרויות ותעמיד את לב מקבלי ההחלטות לימינינו.
הכישלון של עשרת המתמודדים החרדיים במכרז לדוברי ועדות הכנסת, הוא סטירת לחי להתעוררות שלנו, לרכוש את הכלים ולהתחיל להשפיע.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 14 תגובות