כך נחנך ילדינו למידות טובות • אוריאל בלוי בטור חינוכי

"אמר להם: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם: ר' אליעזר אומר: עין טובה; ר' יהושע אומר: חבר טוב; ר' יוסי אומר: שכן טוב; ר' שמעון אומר: הרואה את הנולד; ר' אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם" (אבות ב,ט)

לב טוב הוא עיקר האדם, שאדם שיש לו לב טוב, יש בו את כל המעלות הטובות, מכיוון ש"כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו" (אבות ג,י)

אז איך נחנך את ילדינו למידות טובות?

לטפח ענווה: כפי שמובא בתלמוד, "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית מהגאווה" וכן "כל המתגאה, אין אני והוא יכולים לדור בעולם".

עשיית חסד: לברוח מן האנוכיות ולוותר על הנאות חומריות למען האחר. ככל שנטמיע מילדות את התכונות הללו, כך יגדל הסיכוי שילדינו יגדל ויצליח, הן ברוחניות והן בגשמיות, הן מבחינה חברותית וחיי משפחה.

להיות עניו פירושו להכיר את ערך עצמו ואת מעלותיו, אך יחד עם זאת לא להתגאות ולא להחשיב את עצמו יותר מהראוי.

המשנה בסוף מסכת סוטה מנבאת, כי בימות המשיח חוצפא יסגא.

למילה הארמית 'סגא' יש שתי משמעויות: המשמעות הראשונה – מלשון מספיק, המשמעות השניה – לשון ירבה.

בימינו, אם אתה חצוף, כנראה שאתה חכם, עשיר או גיבור, מיוחד בדבר-מה. לעומת זאת, בימות המשיח, גם אדם שלא ניחן במעלה מיוחדת, יוכל להיות חצוף.

להטמיע את הענווה

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם שעל פני האדמה" (במדבר יב,ג).

רבים שואלים: וכי משה רבנו לא ידע את מעלתו, עד כדי כך שהיה היחיד שאמר עליו הקב"ה "פה אל פה אדבר עמו במראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט"? איך יתכן שהוא עניו מכל האדם?

אלא מה. משה ידע את ערכו וגדלותו, אך במקביל ידע את שפלותו ביחס להקב"ה ולכך היה העניו מכולם. לא בכדי, קורח ועדתו שטענו כנגדו טענת שווא לפיה משה מתנשא עליהם - "ומדוע תתנשאו על קהל ה'" – נענשו בקבורה מתחת להריסות.

עלינו להסביר לצאצאינו, כי ענווה אין פירושה שהאדם לא יעריך את עצמו כלל וכלל. לא זאת היא הענווה. זוהי שפלות המביאה לעצבות ועצבות היא השורש של היצר הרע. אלא שידע את מקומו, יעודד עצמו ומתוך כך יגיע לידי שמחה ומדרגות רוחניות אחרות.

• • •

האדם מורכב משלושה חלקים: נפש, רוח, נשמה .

בעוד הנפש, המכונה בלשון הקבלה "נפש הבהמית" כיון שהיא משותפת לאדם עם בעלי-חיים אחרים, יסודה ומטרתה ברצון לספק לאדם עונג גשמי-רגעי שסופו עצב ודרישה מעגלית להנאה גשמית חוזרת, הרוח והנשמה יספקו לאדם אושר ושלווה אמיתיים ויביאו נחת רוח לבורא יתברך.

אנו צריכים לחנך את ילדינו לכך שהחלק הרוחני שבהם יהיה זה המוביל את הנפש שלהם. כשהם ישלבו גם ויתור וחסד, מובטח להם כי יגיעו לכל המידות הטובות.

ואם תגידו למה לנו להעיר לילדינו, ההיפך הוא הנכון.

"חושך שבטו שונא בנו" נאמר גם על זה החוסך מבנו שבט מוסר.

אדרבה, על-ידי שבט מוסר המוביל את הילד לחינוך, לעזרה בבית, לויתור ועשיית חסד מול האחים והחברים, הילד יגדל לאדם בוגר שנפשו פונה כלפי השני וכך יצליח בכל מעשיו.

אוריאל בלוי, מרצה, מאמן ומגשר - העצמה אישית, שלום בית, ילדים ומשפחה, כלכלת המשפחה, הסדרי ממון [email protected] 0545333386

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!