ומי מעודד את הקומבינה? מדינת ישראל • טור נוקב

שוב כותרות שחורות משחור מבשרות על ה'עוקץ החרדי'. שוב מתלקקים העיתונאים על דיווחים המביאים את סיפורה של 'הכנופיה החרדית'. שוב מוצגות תמונות אילוסטרציה מבין ספסלי הישיבות, בהם יושבים בני תשחורת ועמלים על פיצוח סוגיה תלמודית מוקשה.

ושוב עולים 'פרשנים לענייני חרדים' בכלי תקשורת שונים ומפנים אצבע מאשימה כלפי המדיניות החרדית, המביאה לדבריהם את מיטב בחוריה אל ספסלי הנאשמים, אל מול שופטים חמורי סבר, המאשימים בצדקנות את הסובלנות החרדית כלפי מעשי פשע ורמיה.

הפרשה שהתפוצצה בקול רעש גדול בכלי התקשורת, מספרת את סיפורם של נוכלים קטנים, בודדים, שגנבו מכספי הביטוח הלאומי - כספים שלי ושלכם. מעשה האיוולת הזה, משחיר שוב את פני של הציבור החרדי, פנים מצולקות מפרשיות זניחות שהופכות לכותרות ראשיות, בחסות עורכי עיתונים ציניים ומרושעים.

בשורות אלה לא תקראו מילה אחת של זכות לטובת 'העוקצים'. כמובן שזכות החפות שלהם אינה מוטלת בספק, עד לאחר שיעמדו למשפט, אך אנחנו איננו באים לדון בגופו של עניין, אלא בתסמונת ההולכת ומתפתחת לממדים מפלצתיים. אנחנו רוצים להפנות זרקור אל עבר האקלים הציבורי, המאפשר מעשים מעין אלו, מבלי שתישמע ולו מילת גינוי אחת קטנה.

איך זה קורה לנו?

החברה החרדית חרתה על דגלה מוסריות וערכים. כמי שמקפידים על קלה כבחמורה, איננו צריכים להוכיח לאיש את ישרת דרכינו. איננו זקוקים להוכיח כי המוסר עומד אצלנו בראש סדר העדיפויות.

אלא שמשהו קרה ב-62 השנים האחרונות, מאז הוקמה המדינה.

לקמבן את ה'קומבינה'

משהו עיוות את הראיה הנכוחה, הישרה, הברורה והזכה.

קברניטי המדינה החליטו לא אחת להתייצב בחזית אל מול הציבור החרדי. סוגיות כמו צבא, ליב"ה ועבודה, עלו על שולחן הדיונים הממשלתי, והביאו את הציבור החרדי אל עמדת התגוננות.

המצב שבחור ישיבה, כזה שאינו מוצא את מקומו בין ספסלי הישיבה, אינו יכול להתפרנס - הרגיל את הציבור החרדי לעבוד 'בשחור'. שכן, התגייסות לצבא אינה אופציה מבחינת הבחור החרדי. איננו נכנסים לסיבות המוצדקות שבעטיין בחור חרדי אינו יכול להיות חייל מן המניין. אנחנו מדברים על מציאות קשה וכואבת.

המצב בו משרד החינוך מכריח מוסדות חינוך ללמוד לימודים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמם של ההורים והמחנכים, הביא מנהלי מוסדות להצהיר תצהירי שקר על הלימודים הנלמדים בכיתות.

קיצוץ חסר תקדים בתקציבי הביטוח הלאומי של משפחות ברוכות ילדיםף שהגיעו לפת לחם של ממש, הביא חלק מהציבור לשקר ב'ביטוח הלאומי'.

הציבור המחויב על פי הכללים והתוכניות שהיו אמורות להתאים עבורו, מחפש מחסה, מקלט, ולפעמים דרכים עוקפות אל אותן תוכניות.

המשוואה פשוטה.

אינך יכול לשרת בצה"ל, כי צה"ל לא באמת ערוך לשירות חרדים. אך אם לא שירתת - אינך יכול לעבוד. לעבוד אתה חייב, כי אתה חייב לפרנס את משפחתך. אז אתה עובד ב'שחור'.

ומכאן לשיטות הקומבינה, הישרדות של ממש, הישרדות חרדית.

הנוער רואה בעיניו, כי במדינת ישראל המודרנית, כדי לשרוד - צריך לתחמן. ומכאן הדרך ברורה. כל אחד ופירושיו הוא. כל אחד וגבולות הקומבינה שלו.

יש מי שמקמבן את צה"ל, יש מי שמקמבן את הלב של הליב"ה, ויש מי שמקמבן את הקומבינה.

זו אותה שיטה עתיקת-יומין, שיטת ה'כאילו' של ימי קום המדינה כאשר עובדים היו ממציאים אישורים כאילו יש להם רכב כדי לקבל תוספת רכב, ו'כאילו' יש להם תעודה מקצועית או אישור על שעות לגמול השתלמות.

הציבור החרדי ראוי לציון לשבח על-כך שלמרות היד המכוונת והמאלצת של המערכות במדינת ישראל, הוא לא נסחף למעשי מרמה ושקר. רק בשוליים מתגלות, מפעם לפעם, תופעות מבישות מסוג זה.

אם הרשויות מחפשות פיתרון אמיתי לבעיית-השוליים, הרי להם הפיתרון: את התוכניות, שאמורות להיות מתאימות לציבור החרדי, עליהם לעשות בהכוונת רבנים ובסיוע של המדינה – ולא בהכוונת המדינה ובסיוע של רבנים.

אולי בדרך זו, המדינה לא תימצא גם מעודדת לקומבינה וגם בוכה אחרי שזו מתבצעת.

לא. איננו מצדיקים זאת לרגע. יש לגנות את התופעה מכל וכל. אבל מדינה שדוחקת את אזרחיה להצהיר תצהירי שקר, אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה, אינה יכולה להעמיד פני תם כשקבוצת חרדים נתפסים בשקר.

לא נגזים אם נקבע, כי אותם עיתונאים מרושעים, השמחים גם הפעם להשחיר את פני הציבור כשולי קדירה, היו אותם עיתונאים שדחפו את הקיצוצים בתקציבי משפחות ברוכות ילדים.

ומה יעשה אב ששמונה ילדים משתרגים על צווארו ועליו לדאוג כדי מחסורם - ולא יחטא?

מוטב שהמדינה תתעשת - ומהר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!