"ההרשעה מבוטלת", הודיע השופט • סיפור אמיתי

היה זה לפני כמעט חודשיים, במוצאי שבת סליחות.

עשרות אברכים חסידים המתגוררים בעיר דרומית התארגנו לנסיעה משותפת לאמירת הסליחות הראשונות בחצרו של הרבי בירושלים. אחד מחבריהם, שבבעלותו רכב גדול להסעת נוסעים, החליט כי לא יצטרף לנסיעה המשותפת באוטובוס אלא ייסע ברכבו הפרטי.

וכך, באותו זמן הפליגו לדרכם האוטובוס עמוס האברכים כשחברם – נוסע בגפו.

נסיעה רגועה של חצי שעה עוברת על ידידנו הבודד. לפתע הוא מבחין באוטובוס העומד בשולי הכביש. הוא מחליט להאט בנסיעתו, מביט לכיוון האוטובוס ומיד קולט – האוטובוס על עשרות מחבריו "תקוע" בשל תקלה במנוע.

משעצר בצידי הכביש, חבריו החלו עוטים על מכוניתו בתחינה כי יאסוף אותם עימו בדרכו לירושלים. הוא החליט לא לעשות "איפה ואיפה" ולא להעדיף חלילה איש על פני רעהו, פתח את דלתות הרכב והכריז כי מי שייכנס, ייכנס.

לאחר כשלושים שניות התמלא הרכב. הוא הביט במראה הפנימית ולחרדתו גילה כי ברכבו המורשה להסיע עד שבעה נוסעים, מצטופפים לא פחות מחמישה עשר אברכים.

ידידנו נשא כפיו בתפילה חרישית, חימם את המנוע וכעגלה רעועה הרתומה לסוס זקן, החל הרכב נוסע לעיר הקודש.

באחד הצמתים הגדולים בדרום, זה קורה.

שוטר משטרת התנועה מסמן לנהג לעצור בשולי הכביש. הוא מצווה על הנוסעים לצאת החוצה ומתחיל לספור. כשהוא מסיים את הספירה, הוא אינו יודע אם לצחוק או לבכות. חמישה עשר איש בוגרים נפלטים מהרכב.

התוצאה: דו"ח כספי כבד וזימון לשיפוט מהיר בגין עבירת תנועה חמורה וסיכון חיי אדם.

משהגיע בשלום לחצר הרבי בירושלים, סיפר הנהג את דבר המעשה לגבאי האדמו"ר וביקש להיכנס אל הקודש פנימה לקבלת ברכה.

הגבאי זעק עליו מרה בגין הפשע והפקרת וסיכון חיי אדם.

לאחר תחנונים, הוכנס אל הרבי וגולל את סיפורו. גם שם לא רווה נחת אלא אשמה ברצח ממש תוך כדי שהרבי משנן בפניו את פסק ההלכה המפורש כי אי-ציות לחוקי התנועה הרי זה "לאו דאורייתא ממש".

"אני מבקש ברכה להצלחה במשפט", התחנן האיש.

כשהבטיח לשמור מעתה ואילך על חוקי התנועה, בירכו הרבי בברכת הצלחה.

עומדים צפופים, משתחווים רווחים

יום המשפט הגיע.

השופט יושב על מקומו כשלמרגלותיו התובע המשטרתי והשוטר "רושם הדו"ח".

לאחר שהוקרא כתב-האישום החמור, ניתנה זכות הדיבור לנאשם.

"כבוד השופט", פתח האיש את דבריו. "איני יודע מה רוצים מחיי. יש לי מכונית עם שבעה מקומות ואיך יכולתי להושיב שם חמישה-עשר איש?".

הוא שיקר!

דממה באולם. השופט מכחכח בגרונו, מביט על השוטר ועל הנאשם חלופות כשלבסוף מחליט: "כבוד בית המשפט, נרד למכונית בכדי לבדוק את הנושא מקרוב".

ברחוב הסואן, סמוך למכונית, נעמדו השופט, התביעה המשטרתית והנאשם. לבקשת השופט, ביקשו מהעוברים והשבים להתנדב לעלות על הרכב ולהתיישב במקומות.

כשעלה הנוסע השמיני, לא מצא מקום ישיבה. גם כשביקשו ממנו להצטופף, לא הועיל מאומה. מקום לסיכה לא היה.

הנהג זוכה מכל אשמה. בית המשפט פסק כי לאחר שהשופט נוכח כי אין אפשרות טכנית לביצוע העבירה, הרי שהנאשם יוצא זכאי.

במדרגות בית המשפט, נפגשו הנאשם והשוטר רושם הדו"ח.

"עכשיו תגיד לי", ביקש השוטר. "איך בצומת החשוך בדרום ראיתי במו עיניי שהצלחת לדחוס חמישה-עשר נוסעים ופה בחניה נכנסו בקושי שבעה?", שאל השוטר המופתע.

הנאשם הזכאי חייך וניסה להרביץ את משנתו החסידית. "כשהנפש משתוקקת להגיע למטרה מסוימת, כל העיכובים הטכניים-הגשמיים נעלמים. כאן ברחוב ביקשו משבעה אנשים לשבת באוטו. הם התיישבו בצורה סתמית ללא מטרה.

"אך בערב ההוא", הוסיף הנהג, "כאשר הרכב היה רק כלי שמסייע להגיע למטרה הנכספת, לפתע פתאום כל העיכובים הטכניים התגמדו, ממש כפי שהיה בבית המקדש – עומדים צפופים ומשתחווים רווחים".

• • •

את המעשייה הזו שמעתי בשם מגיד-מישרים מפורסם וחזקה עליו כי לעולם יביא בפני שומעי לקחו אך ורק מעשיות שאומתו על-ידו עד הפרט האחרון.

עצם המעשייה והשתלשלותה אינה מוסרית בעליל, אינה ראויה להיכתב ואף גובלת באיסור דאורייתא של "לא תרצח" וב"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", אך בעבור מוסר ההשכל שהפקתי מסיום המעשייה, 'שמתי נפשי בכפיי' והעזתי לגולל בפניכם את הדברים בשלמותם.

זהו, למעשה, היסוד לפיתרון כל העיכובים עמם אנשים מתמודדים באופן יומיומי. כשאדם מסמן מטרה, שום דבר לא יעמוד בדרכו – והוא יצליח!

טורו של חברון גרנביץ' מופיע ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!