חופש גדול לאימהות: יש מושג כזה?

חופש גדול לאימהות. אני לא מדברת על קייטנת אימהות, אני לא מתכוונת לקחת תיק לשים בייבי סיטר ו"לברוח" מהבית

אני מתכוונת לחופש מסוג אחר דווקא לא זמני אלה ממש קבוע.

האם אימהות צריכות חופש? או שפשוט זה מה שנגזר עליך הרי התחתנת, נולדו לך ילדים את קשורה וכבולה עד 120 ואין מה לעשות יש ילדים לא?!

אז דווקא בימים אלו, בעיצומם של חופש גדול לילדים ראיתי צורך לכתוב לכן אימהות יקרות על חופש גדול לאימהות. אני לא מתכוונת שתארזי מזוודות ותלכי.

אני גם לא מתכוונת שתישארי בבית ותודיעי לכולם שאמא אמנם פה אבל אמא לא בתפקיד.

בערך כ90% מהאימהות שאני מלווה אני נתקלת שוב ושוב בתופעה מאד שכיחה ועצובה... והיא אימהות שלא יודעות מה הן אוהבות לעשות, לא יודעות מה הן רוצות ובוודאי שגם לא עושות את זה ולמי יש את הזמן לזה, הרי כל הזמן אנחנו בתפקיד.

ולמה ולמי זה חשוב בכלל? כשאני שואלת אימהות מתוך 12 שעות ביום, חוץ מזמן הלימודים, כמה זמן את נמצאת עם הילדים? בדר"כ התשובה היא, "מה זאת אומרת? עד שהם הולכים לישון".

או "ברור שאני איתם, אז מי יהיה איתם?" "את נהנית מזה?" אני שואלת. "אני לא אגיד לך שאני נהנית אבל..." ואז מתחילים האבלים - "מה לעשות אני אמא שלהם"

"יש לי ברירה, מה הם יעשו". "אפשר ליהנות עם ילדים בכלל?". "אני לא נהנית אבל איפה אני אשים אותם?" "אין מה לעשות כשהם הולכים לישון אני מתחילה לטקטק את הבית ונופלת "מתה" מעייפות, בעלי מגיע ואין לי בכלל סבלנות וחשק אליו.

אז מה באמת עושים עם הזאטוטים הללו? יוצא איפה שאמא היא ביבי סיטר במשרה מלאה (בלי לקבל משכורת... אמא היא רכזת חברתית ויועצת תעסוקתית (משמעם להם, מה אפשר לעשות) ועוד...

"אז אני לא מבינה" שואלת אותי אחת האימהות, "מה אני יעשה? מי יהיה איתם? אני אקום ואלך כי אני לא נהנית איתם?

אז מה באמת עושים? נהנים איתם כל יום מבוקר עד ליל, או שלא נהנים ואז צריכים לקחת חופש ולברוח?

שתי התשובות לא נכונות!

כדי שאמא תוכל ליהנות מהילדים שלה, כדי שלאמא יהיה כיף וחוויה ליהנות בחברתם, כדי שאמא תוכל להרגיש את האהבה הטבעית שיש לה לילדים שלה, היא צריכה את הזמן לעצמה.

כשלך יהיה את הזמן לעצמך, כאשר את תעשי גם דברים שלך מתחשק, דברים שאת אוהבת ונהנית מהם, הילדים לא יהיו עול בשבילך! את תתחילי ליהנות מהם ולאהוב אותם באמת.

תחשבי לעצמך, כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד כאשר רוב היום שלך את עושה דברים שאת לא אוהבת?

כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד כשאת מרגישה שאת כבולה ולא יכולה להשתחרר מהתלות (אפילו המחשבתית) הזו שאת אחראית על הכל?

כמה זמן תוכלי להחזיק מעמד ולהישאר רגועה ואוהבת כשאין לך טיפונת זמן לעצמך ואת כל היום בסחרחרה כמו צלחת מעופפת?

זה כמו לעבוד כל יום בעבודה שאת לא אוהבת ואת הולכת לשם בחוסר חשק? זה בדיוק זה.

זהו אז שאת לא יכולה! את אמא ואישה נורמלית לחלוטין!

אז מה דעתך לעשות חישוב מסלול מחדש? להחליט שאת מתחילה לחשוב גם על עצמך, תשאלי את עצמך מה היית רוצה לעשות אילו הכל היה אפשרי? אילו דברים כייפים ומשמחים את רוצה לעשות בשבילך? ותעשי אותם (אני מכינה אותך מראש שלא בטוח שיהיה לך קל לגלות מה את רוצה ואוהבת).

למשל, תצאי בערב עם בעלך ותתני הוראות לביבי סיטר ותשחררי אחריות בלי לחשוב מה קורה שם?... תסכימי לצאת מהבית גם באמצע היום (גם כשהילדים לא ישנים) ותרגיעי את עצמך ששום דבר נורא לא יקרה.

תשבי בבוקר עם כוס קפה במרפסת בלי ששום ילד יסתובב מסביבך כי אמא רוצה לשתות קפה ועכשיו לא מפריעים לאמא.

להיות אמא, זה תפקיד אבל את גם  אמורה ליהנות ממנו! ואם את לא נהנית ממנו, זהו איתות שיש פה משהו שצריך לשנות ואם תשני אז את ממש תרגישי בחופש גדול, אבל חופש שתהיני גם  לבד עם עצמך וגם כשאת עם הילדים שלך, את תתחילי להרגיש את האהבה העצומה שיש לך בלב אליהם ותראי איך יהיה לך הרבה יותר קל ונעים להיות איתם.

בהצלחה וחופשה נעימה!

מאת: יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!