האכזבה שלי מהלווית-הענק • טור אישי

חלוצי ההתיישבות החרדית מחוץ לירושלים ובני-ברק היו חסידי גור. זה קרה לפני כארבעים שנה. בעל ה"בית ישראל" זיע"א שלח את חסידיו להקים בגליל את העיירה חצור הגלילית.

במהלך עשרות השנים שחלפו עד היום, קמה והתבססה ההתיישבות החרדית בארץ כולה, ובראשה ההתיישבות הגוראית. לאשדוד, לערד, לקריית גת ולכל פינה בארץ נשלחו חסידי גור לתקוע יתד ולבסס מקום תורה.אט אט, בעמל ויזע רב הוקמו מוסדות התורה והחינוך, נבנו השיכונים וב"ה עיירות רבות מאכלסות משפחות שהביאו אור בכל מקומות מושבותיהם.

במהלך עשר שנים רצופות שהחלו בשנות השמונים, זכתה חצר הקודש גור לחנוך מבני תורה ומוסדות חינוך ולקיים חגיגות הנחת אבן הפינה וחנוכת הבית לעשרות היכלי ישיבות, תלמודי תורה ובתי מדרש.

את טקסי "חנוכת הבית" ו"הנחת אבן הפינה" נהגו לציין באירועים גדולים בהם השתתפו אלפים מחסידי גור שהגיעו מכל קצוות הארץ.

גם אני זכיתי להיות שם, באירועים הגדולים, בין קהל המשתתפים.

את שולחן הכבוד במעמדים אלו פיארו רבני הערים, ראש העיר וחברי המועצה, חברי כנסת ועסקנים. בראש השולחן ישב פאר האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" זיע"א.

האירועים הגיעו לשיאם כאשר הוזמן לשאת את המשא המרכזי ראש ישיבת "שפת אמת" ולימים כ"ק בעל ה"פני מנחם" זיע"א.

רעד והתרגשות היו עוברים בקהל בשעה שהיה המנחה נוקב בשמו ומזמין את ראש הישיבה לדוכן הנואמים.

הוא היה קם ממקומו וצועד לעבר הדוכן, סוקר את פני הקהל שהצטופף ברחבה, מיטיב ראייתו לעבר בימת הכבוד, וכך, במילים הבאות שנאמרו בעברית רהוטה היה רגיל לפתוח את נאומו: "היות ויש אנשים בקהל שאינם מבינים אידיש, אדבר בשפה שמובנת לכולם".

"תדאג כל העיר"

בחג הסוכות האחרון אירעה טרגדיה לכל עם ישראל.

בחצר הקודש ויזניץ, בשעה שהצטופפו עשרות אנשים בבית המדרש, בעקבות קצר חשמלי, ארון הקודש הפך למאכולת אש ושנים עשר ספרי תורה נשרפו ואבדו כליל.

אינני רוצה לגרום צער נוסף לגולשים ולפרט שוב כיצד ההלכה מתייחסת לספרי תורה העולים באש. מי אני שאציין מה מקרה זה צריך לבקש מאיתנו, אך אין מילים יותר מתאימות מאשר "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", וברור שהדבר צריך להשפיע ולהביא לחשבון נפש אצל כל יהודי ויהודי.

מועד הלווית ספרי הקודש, שהייתה לעצרת התעוררות ענקית, נקבע על ידי הרה"צ ישראל הגר. ביום ההלוויה יצאו כרוזים בכול רחבי העיר בכדי להזמין את התושבים לעצרת התשובה והרחמים וללוות את ספרי הקודש.

אני בטוח שהכרוזים שסבבו שעות ארוכות ברחבי העיר כיוונו להזמין את כל תושבי העיר. אחרת, הם לא היו משתמשים בביטוי "וכל בית ישראל". בכלל, ברור שכאשר כספרי תורה נשרפים בעיר, "תדאג כל העיר" ללא הבדל עדה וחוג.

מקליטי הכרוזים שכחו דבר אחד: לא כל התושבים יוצאי מזרח אירופה ולא כל התושבים מבינים יידיש.

כשמזמינים עיר שלמה לאירוע, כשמנסים להרטיט ציבור שלם תחת הכותרת "וכל בית ישראל" צריך לדבר בשפה שמובנת ל"כל בית ישראל", כפי שהקפיד כ"ק בעל ה"פני מנחם" מגור זיע"א.

טורו של חברון גרנביץ מתפרסם ב'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!