חומרים מסוכנים • טורו של אבי בלום

עבור נתניהו, אחרי החגים מתחילים הימים הנוראים. בין אם יניף דגל לבן מתרפס, ובין אם ינופף בסדין אדום מתריס, בין אם יעביר בעל כורחו החלטת ממשלה על הקפאה מתמשכת, ובין אם יעמוד לו כוחו להתחמק מכניעה רשמית, בכל מקרה, בנייה לא תיראה פה, רק הרס. בית לא יוקם, גם לא מצבה.

זו אינה מטאפורה, אלא מציאות עובדתית. מי שאינו מאמין, מוזמן לסור, תחת ליווי צמוד ומלמול בלתי פוסק של קפיטלא'ך תהילים, לקבר יוסף הצדיק בשכם, לראות ולהיווכח בעיניו. החוששים שבינינו, חסרי חוט השדרה ונטולי תחושת האתגר, יסתפקו בקריאת השורות הבאות.

לפני עשור בדיוק, בימי פרוץ האינתיפאדה השנייה, היתמר עשן שחור מעל שמי קבר יוסף הצדיק ודם סמוק - של החייל הדרוזי מדחת יוסוף - ניגר על פני האדמה. הגאווה הישראלית, נרמסה עד עפר וטרם שוקמה. רק העוצמה היהודית הנותרת איתנה בימי שפל כמו בתקופת גאות, נשתמרה.
עשור חלף, במהלכו הוסיפו בעלי נשמות גבוהות להתרפק על הקבר, מי בעת רצון – תחת ליווי צבאי מוסדר, ומי בעת רחמים – בהתחמקות לילית מסוכנת אל חלקת הקבר. כל אותה עת, מאחורי הקלעים, פעלו אנשי מעשה שלא נחו ולא שקטו עד שעלה בידם להשיג תקצוב ראוי – חוץ ממשלתי – לשיפוץ המקום.

מוצאי שמחת תורה, אמור היה שלהיות המועד הרשמי להקמת המצבה החדשה, במשקל של טונות ובתקציב כבד לא פחות. אלא שמשהו השתבש בדרך. גורם צבאי בכיר בפיקוד מרכז הבהיר בשיחות סגורות, כי המועד הרלוונטי היחיד להקמת המצבה, הוא לפני תום ההקפאה. רגע אחרי – הסביר הגורם הפיקודי – מדד הרגישות מול כוחות השיטור הפלסטיניים יזנק, והקמת המצבה לא תתאפשר. ההקפאה תהא מוחלטת, לחיים ולמתים.

הואיל ומאחורי שיקום הקבר ניצבו גורמים תורניים-הלכתיים בעלי שיעור קומה, הובעה תרעומת שלוותה בניסיון של הרגע האחרון למנוע את הבנייה בימי המועד, דבר שלא צלח. בסופו של דבר, לא נותרה הברירה אלא להלום בפטיש ובקורנס בעיצומו של מועד ולקבוע את המצבה במוצאי שבת חול המועד – רגע לפני תום ההקפאה.

בסיפור הזה, יש יותר מקורטוב של קורת רוח יהודית וזקיפות קומה רוחנית. אבל לא פחות מכך, יש כאן כדי ללמד על שפלות רוח ישראלית ונמיכות קומה מדינית. המעורבים בסיטואציה חשו על בשרם את הקללה המקראית: "ונסתם, ואין רודף". חשש מתמיד מהצד השני, פחד מהזזת בלוק. וכל זאת תחת ממשלת ימין ישראלית גאה.

בפחד המשתק שאחז את מפקדי הצבא בפרשת קבר יוסף 2010, יש כדי להעצים את דרמת ההפשרה המוקפאת, להגביר את תחושת חדלות האונים, ללמד עד כמה קבור נתניהו עמוק באדמה, בלי מצבה. הקוריוז משקף היטב את מציאות חיינו, אך למען האמת אין בו צורך אמיתי להמחשת המצב הקטסטרופלי.

כי לא לקבר יוסף בשכם המסוכנת צריך לנסוע, אלא לערים החרדיות השלוות שמעבר לקו הירוק. בעצרת החגיגית שנערכה ביישוב רבבה לציון תום מועד ההקפאה, נכחו ליכודניקים מהספסלים האחוריים, לצד חובשי כיפות סרוגות. אפילו נוצרים אוהבי ישראל מכל רחבי העולם נראו שם. רק חרדים לא נראו בשטח ולא רק משום שהופעת האורח של ח"כ דני דנון נערכה ללא מחיצות, אלא בגלל שבעיניים חרדיות – ומותר לנו לחשוב על עצמנו בלי שום נקיפות מצפון שהרי איש לא יעשה זאת במקומנו – ההקפאה בעינה עומדת. עם הכרזה של ביבי או בלעדיה.

בין אובמה לביבי, מפריד האגו. נשיא ארה"ב דורש הקפאה רשמית, ביבי מוכן להיענות בהקפאה בפועל שמשמעותה, לכל היותר, בניית כמה מאות יחידות דיור, בעיקר של אנשים פרטיים שבידיהם מלוא האישורים הנדרשים לבתים פרטיים. האבסורד הינו, שיחידות הדיור הללו, הן בעיקר ביישובים מבודדים, חלקם הגדול שלא בתוך גושי ההתיישבות. האנשים שמתגוררים שם, הם מהזן של 'עשה זאת בעצמך' מהמסד עד הטפחות. חלקם נתקעו בשלב שבין קבלת ההיתרים להנחת היסודות ולפיכך מצאו עצמם מוקפאים בעשרת החודשים האחרונים. סבלנותם פקעה כבר מזמן, בסוכות פקע גם צו האלוף ואיפשר להם לחדש את הבנייה מיידית.

כל זה, ממש לא רלוונטי לערים הגדולות, המבוססות, אליהן נשואות עיני רבבות ההורים לזוגות הצעירים. בערים החרדיות, התוכניות העתידיות אינן להקמת וילה פה, קוטג' שם, אלא לפרויקטים עתירי דירות, בשטחים הנפרשים למלוא העין, הן על קרקעות שבבעלות המינהל והן על כאלו שבידי יזמים פרטיים. על העתודות הללו, אשר לו היו מנוצלות בביתר עילית ובמודיעין עילית, היה בכך כדי להקל ממצוקת הדיור החרדית, נערך קרב המאסף של יהדות התורה נגד ש"ס בממשלת אולמרט.

הלחצים, ששיאם היה ב'ספירת ביתר' של ליצמן ב'המודיע', ובנדנוד הבלתי פוסק של ש"ס לאולמרט כתגובת שרשרת, הצליחו להביא לשחרור מאות בודדות של יחידות דיור לבנייה, לא יותר. כיום, גם זה לא קורה. אף לא דירה אחת נבנית ובאופן לא מפתיע, בשעה שכולם מלקטים מפרורי העוגה הקואליציונית, שום לחץ פנים חרדי לא מופעל. ההקפאה של ש"ס ב'המודיע' אז, הופכת כיום להפשרה מסבירת פנים עד כדי אירוח חגיגי של יו"ר ש"ס אלי ישי בגיליון החג של העיתון החסידי.

חומר קריאה

רשמית, ההקפאה בממשלת ביבי תמה. מעשית בשטח, אין כל שינוי בין לפני ההפשרה לאחריה. אין וכנראה לא יהיה. גם אם ביבי לא יתקפל בפני אובמה, על ביתר עילית ומודיעין עילית הוא כבר ויתר.

"אי אפשר להתכחש למציאות", אומר בכנות שר בכיר בשביעייה, "אני לא רואה בטווח הקרוב כל בנייה ממשית בגושי ההתיישבות בכלל ובערים החרדיות בפרט. אולי, במקרה הטוב, כמה יחידות דיור פה ושם, וגם זה לא נראה ריאלי. ביבי מפחד והדבר האחרון שהוא רוצה זה פרסום אמריקאי על שחרור קרקעות מינהל לבנייה".

שאלתי את אחד מראשי ש"ס, האם יש סיכוי שנתניהו יצליח לשכנע אותם לתמוך בהארכת ההקפאה לחודשיים, כדרישת אובמה?

"מי אמר שהוא רוצה שנשתכנע?", השיב המיניסטר בשאלה, "הרי אנחנו הקלף שלו כלפי אובמה. ההופעות של ליברמן לבד לא מספיקות כדי לשכנע את אובמה שביבי לא מסוגל להעביר מהלך הקפאה נוסף בממשלה".

לא קלה דרכו של נתניהו. מי שמשווה את מצבו לזה של שרון ערב ההתנתקות עושה לו עוול. לא רק בגלל שביבי אינו שרון – והוא לא, אלא משום שהסיטואציה הביביאית דהיום, שונה בתכלית מהמציאות השרונית דאז. לרגליו של שרון היה פרוש כל המרחב, מהמרכז ועד סוף העולם שמאלה.

העבודה לא הייתה רלוונטית, ו'אריק מלך ישראל', השתלט ללא עוררין על מפת השמאל-מרכז. ל'ביבי טוב ליהודים', אין מחנה חילופי, אין לו אשרת מעבר לצד השמאלי של המפה, שמאוכלס בצפיפות עד לגבולות המרכז הפוליטי על-ידי קדימה. בסקר שנערך השבוע מובילה לבני בראשות קדימה על פני הליכוד בראשות ביבי בשלושה מנדטים (30 לקדימה, לעומת 27 לליכוד). אם ביבי ינוע שמאלה, הוא עוד עלול לצאת קירח מכאן ומכאן, בדיוק כמו בתסריט 99 עת שב מ'וואי פלנטיישן' כיקיר השמאל, ונתקע עם הראש בקיר.

התקשורת שנטיותיה ידועות, חוגגת על גבו, דורשת ממנו להיכנע על סמך הבטחות מרחיקות לכת של אובמה. אם יש טיפוסים שביבי מזהה מיד, אלו אנשים מסוגו – שאין להם מילה. את התכונות הללו, הוא מזהה באובמה. זהו האיש שהתנער ממחויבות ממשל בוש לשימור גושי ההתיישבות, שהבטיח כי יסתפק בעשרה חודשי הקפאה וחזר בו. כעת הוא מתחייב להסתפק בחודשיים, להרעיף על ישראל כל טוב אמריקה, בה בשעה שלכיוונו של אבו מאזן הוא מפזר הבטחות סותרות. בזיהוי בעיית אמינות, אין מי שמבין טוב מביבי.

נתניהו ער לקולות, קורא את הכותרות. רואה את התקשורת הישראלית המגויסת, ולא לטובת הממשלה הישראלית. אסופת כותבי מאמרים ופרשנים הולמת בו בכל הכוח. דורשת ממנו להתקפל ללא תנאי. כותבי הטורים הנחשבים, מתעלמים מיחסו המתנכר של אובמה, מהתחייבויותיו שאינן שוות אפילו לצור על פי צלוחית, מההבטחות הסותרות שהוא מעביר במקביל לאבו-מאזן. מבחינתם, ביבי הוא המטרה ואין בלתו. הסיבה למתקפה, חשובה פחות. לעיתים, אחרי קריאת עוד מאמר שטנה נגד ראש הממשלה, עולה במוחך השאלה האם מישהו בתקשורת הישראלית 'לקח משהו', לפני שהתיישב לכתוב? השבוע התברר כי הכתבת הבכירה של 'ידיעות אחרונות' בוושינגטון, שהובילה קו של מתקפה חזיתית נגד נתניהו בשבועות האחרונים, עוכבה לחקירה עקב 'חומרים אסורים' שנמצאו בביתה. על רקע הגילוי, מתיישבת השאלה 'כמין חומר'.

ביזנס אנד פלז'ר

ראש הממשלה קורא את המפה ולא רק את מאמרי העיתונות. הוא שומע את הקולות הקוראים לו 'לחצות את הרוביקון' ויודע כי מדובר באחיזת עיניים: יהא אשר יהא, המצביעים הקדימאים ייוותרו במקומם, ימשיכו לשים ציפי ולא ביבי. הליכודניקים השורשיים, יזלגו לכיוונו של איווט, שהתנהלותו המדינית חמת המזג - כמו הנאום המתריס כלפי מדיניות נתניהו על במת עצרת האו"ם - היא בעצם מהלך פוליטי מבריק, קר רוח.

ליברמן – וזה כבר ברור – מאגף את נתניהו מימין. מי שרואה בהתנהלותו, נקמה גרידא על שליחת פואד בן אליעזר לפגישה חשאית עם שר החוץ הטורקי מאחורי גבו של שר החוץ הישראלי בתואר, אינו מכיר את הפיקחות הליברמנית. בל יהי ספק, איווט בהחלט נהנה מהנקמה, וכדרכו, יודע להגיש אותה קרה (במקרה הנוכחי: קפואה), אבל זו אינה המטרה המרכזית. הנסיעה של איווט לניו-יורק, הייתה בעצם נסיעת 'ביזנס אנד פלז'ר' – למטרות עסקים והנאה גם יחד.

העסקים הפוליטיים הם העיקר, ההנאה משנית. העיסוק המרכזי של איווט לטווח ארוך (אם לא ייאלץ לגנוז תוכניות באמצע ולהעתיק את משכנו אל מאחורי הסורגים), היה ונותר כיבוש הימין. חלומו הקפוא, למחוץ את ביבי ברווח הצר שבין ימין לשמאל, לתקוע אותו במרכז בלי יכולת תנועה.

ליברמן בצידה הימני של המפה, בועט ובוטש. בצד השמאלי, אהוד ברק עדיין רגוע, אך הכל ישתנה ברגע שבו יובהר סופית שהשיחות יתפוצצו. במצב שכזה, חברי מפלגתו שסקרי השבוע האחרון מעמידים אותה על שישה מנדטים, לא יאפשרו לו להישאר אף לא לרגע. ביבי יודע שבמצב שכזה הוא ייתקע בממשלת ימין צרה, עם 61 מנדטים, תקועים כמו עצם בגרון.

ולכן, דווקא ברגע הזה, השאלה היכן ממוקמת ש"ס, קריטית עבור ביבי. ש"ס היא מפשירת הקרח, אם תרצו, שוברת השוויון - לא מספרית, אלא מוראלית. בשביעייה, הקוטב השמאלי: מרידור וברק, מוצא עצמו באופן קבוע בעמדת מיעוט מול הקוטב הימני: בגין, יעלון, איווט וישי. ישיבה של ש"ס על הגדר, רגל פה רגל ש"ס, תאותת לאגף הימני, בשביעייה כמו בממשלה, כי ביבי – שבפועל, מוסיף להקפיא את הבנייה, כולל בירושלים - פועל בלית ברירה, אחרי שעשה כל שלאל ידו כדי להעביר את רוע הגזירה.

כששמיר העקבי הלך לוועידת מדריד תחת כפייה אמריקאית, איש לא חשד בו ששינה את עורו. בביבי הזגזגן חושדים, ובצדק. ש"ס רגועה יכולה לטהר את החשדות.

התקשורת, החילונית בעיקר, מרבה להתלונן על התדמית האולטרה-ימנית שדבקה בש"ס בהנהגת ישי. במקרה הזה, בהיפוך תפקידים שיכול לקרות רק בפוליטיקה הישראלית, דווקא הימניות העודפת של ישי, עשויה לשמש כקרש הצלה מדיני-פוליטי של נתניהו. השתיקה של ישי שזהותו הימנית אינה מוטלת בספק, מכהה במידה רבה את מידת השפעתה של נאקת ליברמן - שר החוץ שנותר, מאז הבחירות, על משבצת "השטן". האדרת נותרה כשהייתה רק הגברת התחלפה, הוא אינו עוד השטן של ש"ס, אלא של ביבי.

על הרקע הזה, שאלתי את הקודקוד הש"סי האם הוא רואה מציאות שבה תנועת המהפכה הספרדית חוברת לאיווט ולשרים בליכוד כדי לעצור את ראש הממשלה?

"לא", ניתנה תשובה נחרצת, "אנחנו פועלים מול ראש הממשלה ולא מאחורי גבו. מנסים לשכנע ולא לחתור".

הוא מבקש להזכיר, שאת המציאות הקטסטרופלית שאליה נקלעה המדינה, ש"ס צפתה למן הרגע הראשון: "הרי אמרנו לביבי, כשאופציית ההקפאה בכלל עלתה על הפרק, שקציבת הזמן לעשרה חודשים תתפוצץ לו בפנים. היה ברור שהקפאה עם מועד מוסכם לסיום, זו פצצה עם מנגנון השהייה. בסוף יגיע הפיצוץ, אז מה הטעם לדחות את הקץ? גם היום ברור, שאם ניכנע לדרישה של הקפאה רשמית לחודשיים נוספים, בסופם נהיה במצב קשה יותר. אז אובמה מבטיח שלא ידרוש הקפאה נוספת, כבר ראינו מה שוות הבטחותיו. הרי אותו אובמה הבטיח לנו שההקפאה תהיה רק לעשרה חודשים ולא יותר". שפל כזה של אמינות מנהיגותית, אפילו ביבי לא הצליח ליצור.

ש"ס לא תהפוך שולחן, "יחד עם זאת שיהיה ברור", מוסיף הקודקוד באותה נשימה, "אין שום סיכוי שש"ס תתמוך בהמשך ההקפאה. ההתבטאויות של מרן הרב עובדיה חריפות. מצוקת הזוגות הצעירים שסובלים מההקפאה המתמשכת לא מרפה ממנו, צריך גם לזכור שבכל רגע של הקפאה בצד הישראלי, ממשיכים לבנות בקצב בצד הפלסטיני".

מה שחורה לשרי ש"ס שהם ממשיכים לשמש בפועל כזרוע המבצעת של מדיניות ההקפאה, כשתי ידיו השמאליות של ביבי, בשיכון ובפנים. הש"סניקים יודעים טוב מכל כי בין אם תוארך ההקפאה רשמית ובין אם רק מעשית, השורה התחתונה לא תשתנה: בביתר עילית ובמודיעין עילית לא יבנו, וודאי שלא בנייה משמעותית. אולי דווקא משום כך, ש"ס לא עולה על בריקדות. ואולי – כפי שמתעקש הבכיר - לא היו הדברים מעולם, והסיבות אחרות לגמרי, מניפולטיביות פחות.

לסיום, ובנוגע לביבי זה כבר הופך למשפט סיום קבוע, אי אפשר להימנע מהשאלה הכיצד זה קורה לנתניהו שוב ושוב? איך יכול להיות שהאיש גם מקפיא, וגם חוטף מקלחת קרה על הראש? והרי כולם – מאלי ישי ועד בני בגין – הזהירו אותו מפני התוצאה. לצערנו, תשובות אין, רק שאלות ותמיהות.

הבשורה

דומה כי לפחות מהזווית החרדית הליטאית נטולת האשליות, המסר נקלט. התובנה כי אין מה לחפש עוד ביישובים החרדיים שמעבר לקו הירוק מחלחלת. איך אמר השבוע יו"ר ועדת הכספים, מוישה גפני? "תפסיקו לדבר על הקפאה, דברו על בנייה".

אמר ועשה, אמר ונסע.

החגים רק נגמרו, והאיש יצא לתור את הארץ, התארח במשך שעות ארוכות בנצרת עילית, ראה בעיניו את הר יונה, שראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, מייעד (או שמא 'מייהד') לחרדים, בשיווק מאסיבי שכלל מודעות וראיונות בביטאוני החג.

כבר לא מדובר רק בסיור של מנחם לייזר מוזס, פטרון המקום, שעיתותיו בידיו לסיפורי מעשיות צדיקים. כשיו"ר ועדת הכספים שזמנו יקר, תרתי משמע, מגיע למקום, יש לדבר משמעות ממשית. כשהוא מגיע בעקבותיו של שר הפנים ישי, זוהי כבר אמירה כלל חרדית, תשובה חיובית לתחינותיו של גפסו, שמדבר על שימור הרוב היהודי בגליל, ועיניו דומעות.

רק לפני מספר חודשים ישבתי בישיבת סיעת יהדות התורה, עת התארח ראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו, והבחנתי במבטי הספקנות של גפני. לא נוח לו, ובצדק, עם העובדה שהחרדים נשלחים לארץ גזירה, להגן בגופם על הרוב היהודי בישראל מול הפזורה הערבית – מכסייפה בדרום, עבור לחריש במשולש, וכלה בנצרת עילית בצפון.

מאז לא השתנה דבר, כאמרתו המפורסמת של יצחק שמיר "הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים", במקרה שלנו הקרקע היא אותה קרקע. רק התובנה שאין לנו אופציה אחרת, מחלחלת. ההבנה הזאת משמעותה, שהציבור החרדי לא יכול לדחות אף הצעת מקרקעין שמוגשת לו. אין לנו את הלוקסוס להיות בררנים, להניח לזיבורית ולגבות את הבטחת הממשלה מעידית בלבד.

הבנייה בנצרת עילית תלויה בעיקר בהעברת כספים מאסיבית מצד האוצר. הנציגות החרדית מתעקשת שההקצאה לא תבוא על חשבון 'כסף חרדי צבוע' – כסף שחור. הרי בסך הכל האינטרס בעצירת ההתפשטות הערבית בגליל, הוא אינטרס של המדינה. אין שום סיבה שגם נמלא את המשימה וגם נשלם. ראש עיריית נצרת עילית, איש עם כישורים, ולא פחות חשוב – קשרים, כזה שמצליח כשצריך, ללכת על המים, מספר שבידיו הבטחות ברורות מראש הממשלה להקצאת הכסף.

זה מה שמספר גפסו לאורחיו. בדיקה מעמיקה יותר במשרד השיכון מגלה, שמאתיים מיליון שקלים כבר הועברו לתקצוב תשתיות הר יונה. "אנחנו עדיין צריכים תקצוב של למעלה ממאה מיליון נוספים כדי להפוך את העלייה על הקרקע לאטרקטיבית ולאפשר בשורה התחתונה למכור דירות בסכום של פחות מחמש מאות אלף שקלים לדירת שלושה חדרים", אומר שר השיכון אריאל אטיאס. נחמד לנופף במצוקה, אבל שנה וחצי של כהונה במשרד לימדו אותו שלמרות המחסור, החרדים לא רצים לכל מקום. במקרה הנוכחי, המיקום לא אטרקטיבי. רק סכום נמוך משמעותית, יוכל לשכנע זוג צעיר לרכוש במקום דירה, וגם זה מוטל בספק.

גפסו טוען שביבי הבטיח שהסכום יועבר. נותר רק להמתין ולראות, האם ביבי יכבד את הצ'ק. כשהמוטבים הם חרדים, אין לדעת. מצד שני, במקרה הזה, החרדים הם אלו שעושים טובה – לחילוניים.

רוקדים ומקפיאים

"לפני עשרים וחמש שנים היה מאוד מסובך לדמיין את השגריר האמריקאי והשגריר הרוסי מחזיקים ידיים, מחייכים ורוקדים במעגל עם קבוצת חסידים. אבל זו הייתה הסצנה בסוכה הירושלמית של הקונסול החרדי מתתיהו חשין, דור תשיעי בארץ ישראל ושישי בירושלים", תיארה גרייר פ.קשמן בג'רוזלם פוסט, את אושפיזין השגרירים הססגוני שנערך בחול המועד בסוכת איש הקשר של המגזר החרדי עם השגרירויות הזרות.

בימים של התרפסות ישראלית, נחמד לראות כי בצד הנוכרי יודעים גם לכבד – את מי שמכבד את עצמו. זו לא רק הנוכחות וההתעניינות, זוהי הגישה בכללותה: בהגיע השקיעה, הוכרזה הפסקה של רבע שעה לתפילת מנחה. השגרירים ניצבו בצד, המתינו באדיבות מכובדת ומכבדת.

רק כשיצאו מהסוכה שמוקמה בשכונת רמות הקפואה, הפטיר אחד מבכירי משרד החוץ, בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישמע: "הם רוקדים איתנו והבוסים שלהם רוקדים על גבנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!