"אני כאן בכדי להגן על שמי. לא אכנע" • זילברשלג כותב ל'בחדרי חרדים'

לפני שנים אחדות ניצבתי בטקס בבית הנשיא לברך בשם מקבלי "אות הנשיא למתנדב", אחרי שבידלתי בין פרס לשכר ביהדות, מקומם ומשמעותם, ניסיתי לפענח את סוד הפרס וההוקרה בתוך המארג האנושי, שיערתי אז כי גם אנשים העוסקים בנתינה ורווחה חייבים לחוש מידי פעם קורטוב מן המבוכה שחש כל מקבל, על מנת לרענן את יחס הנותן למקום מעודן יותר, רגיש יותר, מתחשב יותר.

שנים ארוכות ניצבתי במקום טוב מול התקשורת הישראלית, קיבלתי כיסוי הולם, פתחון פה ראוי, סך הכל פינוק אישי לא קטן ואוהד למדי, גם אם הנושאים המדוברים או המדובררים היו טעוני עוינות.

ידוע ידעתי כי גם האשראי הזה ניזון מזמן שאול, כי כגודל החשיפה גודל החשיפה ומשנחשפת אתה הופך להיות מוקד ענין ציבורי ובצדק, לכל מעידה, לכל החלקה לשונית, ובוודאי לכל רבב בתחום המוסר והערכים, הכל נלקח בחשבון, הפגיעות נצפתה מקדמת דנא, אין תלונות.

השבוע נחשפתי אישית לסיכול אישי ממוקד, בתקשורת, אודות התנהלות לכאורה, ראויה או לא, חפה מאשמה או לא, על הענין עצמו אדלג ברשותכם, כי אין הנחתום מעיד על עיסתו, אניח לרשויות לבדוק בדיקדוק רב את העובדות, תוך בטחון מוחלט שאצא זך כשלג.

אך כיהודי מאמין אני נדרש לשאול את עצמי "בשל מי הסער הזה"?

כאן אין אצבע מאשימה אחרת מאשר כלפי עצמי. כאן אין הנחות בהן יכול אתה להכות על חזהו של האחר, גם אם יש ניצנים סבירים למסע נקם, או כל מגמה נסתרת או גלויה, כזו או אחרת.

כמי שמאמין באופן מוחלט ש"אין רע יורד מן השמים" מובטחני כי התוצאה הסופית תהיה נפלאה, אך בדרך עד לשם. מה למדתי מן הסער הזה?

ובכן ניצבתי פתאום מול מגמה עיתונאית ברורה שקידשה את ה"תחקיר" אחרי קבלת חומרים השלמת אינפורמציה, ראיון ממושך אתה מקבל סדרת שאלות עם סד זמן דחוק של או טו טו יורדים לדפוס, אתה מבקש לשתף פעולה, משוחח כמיטב הפתיחות וההבנה שלך וחש כי הכותרות כבר סגורות, ויתכן שאתה רק משרת את ה"סיכול הממוקד" במקום את חקר האמת, מוטב אם כך להניח לכותרות לפרוח, ליטול מכאן ואילך את הסוגיה כולה לפתחם של הרשויות, שירדו לנבכי העניין, יחקרו אל נכון את אמיתות העובדות, תהליך זה כבר נמצא בלאוו הכי בשיאו, ע"י משרד רואי חשבון בר לב מהבכירים בישראל, בעל נסיון ואוריינטציה חקירתית.

כבר ידעתי בימי התמודדויות גם כאלו ממשפחת ההכפשות, ההשמצות והתרת הדם. כופפתי קומה והם נותרו אחרי גוי, אך מרחק כל כך עצום בין כותרות למציאות, להיטות עצומה כל כך לא מבוקרת ולא בדוקה, רק חידדה אצלי את התחושות שעוברים רבים בישראל, בהם אנשים שהיכולת שלהם להתמודד מול הממלכה השביעית הם אפסיים, נוכח מלשינות מגמתית, שהופכת לחיצים מורעלים וכותרות מרושעות שאינם חפצות בגירסתך אלא בגריסתך. על אחת כמה וכמה אם העזת, בחייך הציבוריים להצליח, או לעלות טפח מעל ה"מותר".

במסגרת עיסוקי הרבים בתקשורת, קרה שייצגתי, גוננתי, דיבררתי, אישים מאישים שונים, גם מושמצים גם הלומי מתקפה, השתדלתי עבורם בעוז, אך אל עומק תחושתם האמיתית כנראה מעולם לא הגעתי, עד הלום.

איך קבעו חכמים "המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה" ה"והוא צריך לאותו דבר" מחולל שינוי שאין לו תחליף. והנה אני כאן צריך לאותו דבר, לא מתחפר, לא מסתתר אני כאן בכדי להגן על שמי, בכדי לסתור תופעות שליליות של חיסול חשבונות, מלשינות ומסירות שנוגעים לצערינו גם בשולי מחננו.

אני הקטן אטול את המסע הזה למקום מועיל, גם אם בדרך עד לחפות המוחלטת יהיו קשיים, לא מעט כוחות ידולדלו, לא ארד למחתרת, אתמודד בגאון נוכח כל המלעיזים, גם אם בקצה הדרך הכותרות יהיו קטנות בהרבה, לפחות המסקנות והלקחים יהיו עצומים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!