שכונה ובראשה חומה

בימים אלה, לפני מאה וחמישים שנה, נחנכה השכונה היהודית הראשונה שמחוץ לחומות ירושלים: שכונת משכנות שאננים. עד אז הייתה ירושלים אי בודד בלב אדמת טרשים, שם השתוללו כנופיות שודדים, זאבים ותנים.

לקראת ביקורו הרביעי בארץ-ישראל, יזם השר משה מונטיפיורי את בניית השכונה במימונו של הנדיב היהודי-אמריקני יהודה טורא, ובימים אלה, בתחילת שנת תרכ"א, הושלמה בניית השכונה.

הנדבך הנוסף

לימים נוספה לשכונה נדבך נוסף בדמות שכונת ימין משה על שם השר הנדיב. מעל שתי השכונות מתנשאת טחנת הרוח, בה יש מוזיאון קטן המציג את מסעותיו ופועלו של השר מונטיפיורי.

הדירות יועדו לעניי ירושלים לתקופה של שלוש שנים, אך כיוון שלא הגיעו יהודים בגלל הפחד, שולמה משכורת למשתכנים. מחלת הכולרה שפרצה בעיר העתיקה לא פגעה בשכונה החדשה. זה היה הדבר שדירבן גם אחרים לצאת מהחומה. במלחמת השחרור היתה השכונה תחת אש ירדנית ומכאן התקיים הקשר עם הר ציון בעזרת מנהרה.

איך מגיעים?

מהכניסה לעיר עוברים בשדרות שז"ר לכיוון גן סאקר, שם פונים ימינה לדרך רופין ולרחוב רמב"ן. מכאן נוסעים עד ככר צרפת ושם ימינה לרחוב קרן היסוד ושמאלה אל כביש צר, המוביל היישר לטחנת הרוח המפורסמת.

הטחנה והשכונה

הטחנה, גובהה כעשרים מטר, נבנתה לפי דגם של טחנת רוח אנגלית והוגדרה בכתבי התקופה: טחנה שכל אבניה מירושלים וכל ברזליה מאנגליה.

פעל בה מנגנון משוכלל שיובא מאנגליה, וכיפתה הסתובבה בעזרת שבשבת מיוחדת כדי לכוון את הכנפיים אל מול הרוח. בתוך הטחנה תערוכה קטנה לתולדות השר מונטיפיורי והשכונה.

לצד הטחנה מאחורי זכוכית ממוגנת, מוצבת הכרכרה המפוארת של מונטיפיורי. למעשה בזו שאנו רואים כאן, לא נסעו מעולם והיא משוחזרת לאחר שהמקורית נשרפה. אבל האמת שגם המקורית לא הייתה בשימוש רב מידי.

מכאן ניתן להגיע לתצפית מצד ימין ולפנינו שני בתים טוריים וארוכים שבראשם שיניים כבחומות ירושלים. זו שכונת משכנות שאננים.

מבנה השכונה כלל שש עשרה דירות מרווחות כל דירה כללה שני חדרים ומטבח וחלקת גינה, בקצוות נבנו שני בתי כנסת האחד אשכנזי וחברו ספרדי.

לשיניים המעטרות את ראשי הבתים יש סיבה: כשנבנתה השכונה עיקר החשש של התושבים היה החשש הביטחוני. מאחורי חומות ירושלים חשו בטוחים לא כן בשכונה החדשה. החומה כביכול שבראש הבתים נועדה להעניק תחושת בטחון. זו גם הסיבה לשם השכונה: על שם הפסוק בספר ישעיהו 'וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות'.

מהצד הדרומי של השכונה, מעל שער הכניסה לאזור השכונה ניתן להבחין בטבלת זיכרון לזכרו של יהודה טורא.

שמאלה לימין משה

מכאן בפנייה שמאלה (מכיוון הירידה במדרגות) ניתן לעבור לשכונת ימין משה. נתבונן ברחובות המתוכננים לצורכי הזמן. מותאמים לתנועת חמורים וגמלים. וניתן לבקר גם בבית הכנסת שברחוב שבו שורר עדיין הניחוח של אותם ימים.

כמו משכנות שאננים גם היא נועדה מחציתה לספרדים ומחציתה לאשכנזים. וניתן להבחין בה עד היום בשתי רחובות: רחוב נתן (על שם הרב נתן אדלר, רבה של בריטניה), לאשכנזים, ורחוב יהודית (על שם רעיית השר יהודית) לספרדים.

כאן לא נבנה בית אחד ארוך אלא בתים נפרדים וקטנים כשכל בית הוא בעל שתי קומות ובכל דירה היו שני חדרים, האחד גדול מחברו. המטבח היה בחלק האחורי של הדירה. הבתים לא דמו אחד לשני: כל בעל בית בנה את ביתו לפי צרכיו.

על פי התוכנית נועדה השכונה לעניי ירושלים וכפי שקבע מונטיפיורי כי "יתקבלו לבתים בעיקר אנשים בעלי מידות טובות תלמידי חכמים המקדישים את רוב זמנם ללימוד התורה ומוקירים את הטובה לגור במקום נהדר בבית יפה מבלי לשלם שכר דירה".

• לצפיה בגלריה מרהיבה של הצלם יעקב נחומי מימין משה ומשכנות שאננים – לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!