התרופה היקרה, הכושי והמנקה • סיפור ולקחו לשנה החדשה

ארגונים הזועקים את צערם של בעלי החיים ומעדיפים בהמות ועופות על פני צער בני אדם הכפופים לתורת ה', אינם דבר חדש.

באמריקה של לפני יובל שנים, הם זעקו חמס כנגד השחיטה היהודית - והצליחו להעביר חוק בקונגרס שיאסור את השחיטה היהודית, בתואנת שווא של צער בעלי חיים.

הקהילה היהודית הוכתה בהלם וכל מאמצי השתדלנות בצמרת השלטון האמריקני, עלו בתוהו. דומה היה כי באין ברירה, יאלצו לבצע את השחיטה במחתרת ולהסתכן בעונשים כבדים שנקבעו בחוק.

עסקן צעיר אחד לא אמר נואש. הוא התרוצץ ממשרד ממשל אחד למשנהו, ומדיון משפטי אחד למשנהו.

בסופם של דיונים מתישים, הצליח לשכנע את השלטונות ולהוכיח כי ההלכה היהודית קובעת כתנאי ראשון לשחיטה כשרה את כשרות הסכין - ומטרתו של התנאי אחת היא: למנוע צער בעלי חיים.

בסופו של דבר, בוטל החוק - ואנחת רווחה נשמעה בבתי היהודים באמריקה הגדולה.

בסעודת הודיה רבת משתתפים שקיימה הקהילה היהודית עם ביטול החוק, הוזמן לשאת דברים העסקן הצעיר והנמרץ שהוביל את המאבק עד תומו - הלא הוא הרב משה שרר ז"ל, מי שהפך לימים לנשיא המיתולוגי של 'אגודת ישראל' באמריקה.

בדבריו סיפר, כי מה שהניע אותו לאורך התקופה הם דבריו של רבי נחמן מברסלב זי"ע -
"אין ייאוש בעולם כלל".

"אדם צריך לעשות את מירב ההשתדלות להצליח במשימותיו, גם אם הוא חושב שאין סיכוי", הטעים שרר.

התקווה האנטיביוטית מתנפצת לרסיסים

שיאו של הנאום המרטיט היה כאשר הרב שרר הנמיך את טון קולו ושזר את סיפור חייו הדרמטי: "אבי נפטר בעודי פעוט. אמי, שגידלה אותי לבדה, הייתה חסרת אמצעים - וגדלנו בעניות גדולה".

יום אחד התעורר משה הקטן כשהוא קודח מחום. אמו נטלה אותו בזרועותיה והחישה צעדיה לרופא. לאחר בדיקה מעמיקה, בישר הרופא בצער כי מצבו של הילד קשה ביותר והסיכוי היחיד לרפואת הילד היא תרופה יקרה מאוד ששמה 'אנטיביוטיקה'. באותם ימים, מחיר אנטיביוטיקה עמד על מאות דולרים לבקבוק.

כשליבה מרוסק לרסיסים, יצאה האם לרחוב הסואן כשילדה הקטן על ידיה. שום סיכוי לא היה לה בעולמה לרכוש את התרופה היקרה לרפואת בנה. ולפתע, זיק של תקווה ניצת בעיניה. היא החישה צעדיה בהחלטיות לעבר בית המרקחת, שם גוללה בפני הרוקח את מר גורלה כאלמנה, את מצבה הכלכלי הגרוע, ואת העובדה כי חיי בנה הפעוט נתונים כרגע לתרופה היקרה.

לא תרומה היא ביקשה. בנחישות רבה, הציעה כי בתמורה לתרופה שתקבל, היא תעסוק בניקיון בית המרקחת במשך תקופה - עד שתשלים את דמי התרופה.

הרוקח הסכים.

בידיים רועדות, היא נטלה את הבקבוק ועשתה בהתלהבות צעדים מהירים לעבר ביתה, שם תכננה להעניק לבנה את התרופה היקרה.

במהלך ריצתה לעבר הבית, נתקלה ב'כושי' חסון וגבוה. פחד איום נפל עליה - ובתגובה אינסטינקטיבית, לפתה באצבעותיה את הבקבוק היקר בחוזקה.

הערל, שהבחין ביהודייה השומרת מכול משמר את בקבוק המשקה, חטף אותו מידיה והחל לוגם.

משהבחין בטעם המר, השליך וניפץ את הנוזל היקר לקרקע.

כך לנגד עיניה ראתה את התרופה הגורלית מתנפצת לרסיסים.

האם לא התייאשה.

בלב שבור ובנפש עייפה, שבה לבית המרקחת. מאחורי הדלפק, לא פגשה את מיטיבה הקודם אלא אדם אחר. היא החלה לגולל את קורותיה - ושוב חזרה והציעה להשתעבד לזמן כפול של ניקיון תמורת בקבוק נוסף.

"אינני מבין כיצד קיבלת את התרופה בפעם הראשונה", מחה האיש. "אני כאן הוא בעל הבית והרוקח שהיה כאן לפני כשעה לא קיבל שום רשות לעשות את העסקה בראשונה".

האם הבוכייה המשיכה לדבר על ליבו של בעל הבית, ועל מנת להוכיח את אמיתות דבריה, שלפה מתיקה את שברי הבקבוק שהטיח הגוי בקרקע והציגה אותו בפני הרוקח.

הוא הביט בבקבוק השבור, ולפתע נעשה חיוור. מילותיו נעתקו מפיו. לאחר שהתאושש קמעא, נטל מהמדף תרופה חדשה, הגיש לאם ואמר: "קחי בקבוק חדש, את פטורה מכול עבודת ניקיון, הריני מעניק לך את התרופה ללא כל תמורה".

לפליאת האם, הסביר הרוקח כי האיש שעמד כאן לפני כשעה, טעה ונתן תרופה שאילו היה הפעוט לוגם, בוודאי שהיה נופח את נשמתו.

הנס הראשון היה שמשמים שלחו את הערל לנפץ את הבקבוק הראשון.

הנס השני היה כי לא נתנה לייאוש להשתלט על מצב-רוחה המדוכדך.

"אישה שעושה הכול למען בריאות הילד שלה - מגיע לה הכול", נימק מנהל בית המרקחת כשהוא מגיש לאישה הנרגשת בקבוק של 'אנטיביוטיקה' אמיתית.

• • •

השנה החדשה החלה. חלק מאיתנו כבר הספיקו להפנים שגם בתשע"א, יש הצלחות – אבל יש גם כישלונות.

ברגעים הקשים מכל, עלינו להתנהג על-פי הכלל "אין ייאוש בעולם כלל".

ברגעים הקריטיים, לא ניתן לייאוש להשתלט, אלא נתפלל, נבקש, נשנס מותניים ונלחם בכל דרך אפשרית למען המטרה עד הסוף.

טורו של חברון גרנביץ מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!