הגר"ע יוסף חוגג 90 • התלמידים הראשונים מעלים זכרונות • הצלמים בוחרים 90 תמונות • פרויקט מרהיב ובלעדי

סיפורים על הגר"ע יוסף אינם חסרים. אך כאן מדובר בניחוח מיוחד משנות בחרותו.

מי שלא שמע את הישישים, לא יבין דביקות של רב ותלמיד מהי. רק מהניצוץ בעיני הדוברים, קיבלנו את התחושה שהיה זה משהו שלא כל אחד זוכה לו.

שמענו שמות ידועים יותר וידועים פחות. שמות המוכרים לרבים מהתמונות המצהיבות כמו הרבנים שמואל זכאי, ישכר בן יהודה, שלמה כהן, ואף תלמידי חכמים בשנים מאוחרות יותר כמו הרבנים הגאונים יהודה כהן, דניאל פלבני, ראובן אלבז ואחרים, שבאו אף הם לשמוע מטל החיים. אם בכדי לראות איך אומרים שיעור ואם בכדי למלא מצברים לחיים שופעי נתינה לאחרים.

את איש שיחנו הראשון מהקבוצה שזכתה ללמוד בבית הכנסת 'שאול צדקה', קשה היה להשיג. הרב בקשי הקציב לנו שעה אחת בלבד – בצהריים. אך זה היה משתלם.

הוא סיפר לנו איך החלו השיעורים. היה זה כאשר הגר"ע היה בגיל העשרה. רבי יעקב דוואק אמר לו: "שב בבית הכנסת שאול צדקה - ואני אביא לך ארבעה בחורים שתלמד איתם".

וכך, ארבעת הבחורים הראשונים הפכו למאה – והמאה הראשונים גדלו לאלפים ורבבות בני עדות המזרח שומרי תורה ומצוות, השותים בצמא את דבריו של הגר"ע עד עצם היום הזה.

"הייתה זו הצלה לדור", מספר לנו הרב בקשי. "כל הנערים הללו מוכרחים היו לעסוק לפרנסתם בתנאי הלחץ של אותם ימים, וכך בזכות הגר"ע שאסף אותנו ולימד אותנו תורה יום יום במסירות אבהית רבה, נשארו בני תורה וחרדים לדבר ה'".

שרשרת הפגנות

"השיעורים היו מרתקים ומתובלים בראשונים ואחרונים", מוסיף איש-שיחנו. "הם היו אתגר טוב עבורנו – וגרמו לנו להימשך למתיקות התורה לאט-לאט. כאשר הגר"ע עזב למצרים, החליף אותו חכם בן ציון (הגרב"צ אבא שאול זצ"ל) שהשיב לו את השרביט עם בואו".

וכאן חושף איש-שיחנו אנקדוטה מעניינת: "כשהגר"ע נזקק לעבור לפתח תקווה, עשינו הפגנות ברבנות הראשית ואף הגשנו לרב הראשי הרב ניסים אלף חתימות על מנת שישחרר אותו משליחות זו. נסינו אפילו לפנות לנגיד הרב דוד ששון שיפעיל את קשריו כדי להשאיר את הרב עובדיה בירושלים, עשינו תהלוכה לרבנות הראשית בראשות הרה"ג בנימין גרזי (מי שהיה המלמד של הגר"ע בכיתה ב') ומאומה לא עלה בידינו. היה קשה לנו להיפרד ולא הסכמנו לשום מחליף.

"היינו עובדים ביום עבודה קשה, ובערב לומדים אצל הרב. אחרי העבודה היינו באים בשמחה לשיעור שארך כשעתיים. היינו מחכים לגמור את העבודה כדי להגיע לשיעור של הרב עובדיה. הרב עובדיה הכניס בנו אהבת התורה בדם ובנפש. לכן זכינו ב"ה, כל בנינו ובנותינו תלמידי חכמים, חתנים תלמידי חכמים, נכדים ונינים תלמידי חכמים, דור למופת".

סוכריות חתן

"זכורני", אומר לנו הרב בקשי, "כשיצא הספר הראשון של הגר"ע. היה זה בשנת תשי"ב. עבדתי אז בכריכיה והבאתי לרב את הספר המוכן לבית. הוא כל-כך שמח. והרבנית מרגלית ע"ה לברכה הייתה זורקת על הרב סוכריות טופי, כמו שזורקים על החתן. הייתה אומרת 'היום כמו מתן תורה'. שמחתה הייתה בלי גבול.

"בכלל, הייתה לה חיבה מיוחדת לתלמידים הראשונים של בעלה. היא הייתה באה לראות את בית הכנסת מלא עד אפס מקום – ושמחה שזכתה לבעל כזה".

היו ימים.

,

,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!