פוליטיקאית "ירוקה" מהמפלגה הירוקה במרוץ לקנצלרות

הקנצלרית מרקל פורשת ויש לה כבר יורש במפלגתה שלה, שממתין לאישור הסופי, אבל גם מפלגת הירוקים החליטה להפתיע, ולהציג מועמדת משלה, אין למועמדת ברבוק שום נסיון בניהול מדינה ושלטון אבל היא מוכשרת, שאפתנית מאד וגם נוקשה, כמו מרקל עצמה.

אם היא תצליח להכנס לנעלים הגדולות של מרקל, זה לא אמור להיות טוב לישראל. לירוקים קשרים עם אירן והם תומכי ארגוני החרם. היא עצמה לא חשפה את עמדותיה האישיות. דעותיה לגבי ישראל אינן ידועות ואפילו לא ברור אם הקדישה מספיק מחשבה לנושאים אלו כאשר היא עסוקה באג'נדה הירוקה שלה למען הגנת האקלים

מרקל פורשת. יש לה כבר יורש במפלגתה שלה, שממתין לאישור הסופי. אבל החלל הריק שתיצור הקנצלרית עם הנעלים הגדולות יכול להעניק הזדמנות לאחרים. למשל ל"ירוקים". כלומר, לאנה-לנה ברבוק. "האם היא תהיה האנג'לה מרקל הבאה?" שואל, בהערכה מרובה, ה"דויטשה וואלה".

יש לה כמה מהתכונות שמיוחסות למרקל: מוכשרת, שאפתנית מאד וגם נוקשה. לא לחינם בחרו בה ה"ירוקים" לנציגה שלהם לבחירות. זו הפעם הראשונה שהירוקים מציגים מועמד משלהם. אחת הסיבות היא פרישתה של מרקל. סיבה נוספת היא תקוותם להתחזק. והסיבה השלישית היא ברבוק עצמה.

ברבוק הופיעה באירוע לעיתונאים עם המנהיג השותף שלה, רוברט האבק, כדי לבשר על היבחרה למועמדות המפלגתית. למרות שלהיות "ירוק" נשמע כמו משהו שמאלני ואקולוגי, ברבוק אמרה שהרעיון הוא לספק לגרמניה מפלגה שתהיה "מטריה לכולם" (או, לפי הדימוי המקורי, "אוהל לכל").

השינוי בדימוי של הירוקים החל, לדבריה של המנהיגה החדשה, כבר לפני שלוש שנים. "ידענו שאנו רוצים להרחיב את המפלגה, שאנו רוצים לקבוע מדיניות לחברה רחבה. להיות מזמינים. והיום – לאחר שלוש שנים מהבשורה הראשונית – מתחיל פרק חדש בתולדות המפלגה".

גרמניה, הדגישה המועמדת, היא מדינה "מגוונת, חזקה, עשירה" ולכן צריך להיות "עתיד טוב". העיתונאים ציינו את התחזקות הטון שלה ככל שהנאום התקדם, וכאן היא ממש נשמעה אופטימית. זה מסר חשוב בעידן הקורונה עבור מדינה שעדיין מובילה מבחינה כלכלית, אבל שסועה בשל המהגרים האיסלמים שמאיימים על שלום הציבור, כאשר נציגי הרשויות מסתירים את העובדות הבעייתיות.

אג'נדה ירוקה

ברבוק נולדה ב-1980 בהאנובר, בת להורים שעסקו בהנדסה ובחינוך חברתי. עם זאת, היא גדלה בחווה, עם שתי אחיות ועד שני דודנים.

ואז, בגיל 16, היא נחשפה לעולם הגדול, וזכתה במלגת לימודים בפלורידה שבארה"ב. הפרסום שלה בצעירותה התבסס על עיסוק בספורט והיא זכתה בפרסים. שם, בתחרות, היא אומרת, לא מודדים את האדם לפי קריטריונים חיצוניים אלא לפי מידת ההצלחה שלו והמקצועיות שלו. ועוד לקח שהיא מדגישה: בתחרויות ההצלחה מושגת בידי שיתוף פעולה של הצוות. היא למדה לעבוד יחד וזה אחד מן העקרונות שלה בכל תחום, גם בפוליטיקה.

הביקור בארה"ב העניק לה מימד בינלאומי, מבט שאי אפשר היה לקבל רק בגרמניה. היא למדה להשתמש באנגלית, שפה זרה מבחינתה, ולמדה להכיר אופני חשיבה והסתכלות חדשים. כשחזרה לגרמניה למדה באוניברסיטת המוברג משפט ציבורי ומדעי הפוליטיקה. ב-2004, בגיל 24, יצאה ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון, מוסד בינלאומי מפורסם, והתמתחה במשפט בינלאומי. לא ברור אם כבר אז חשבה על קריירה פוליטית, אבל המסלול שבחרה לעצמה היה בדיוק זה שמוביל למקום שבו היא נמצאת היום.

בסופו של דבר החלה לעבוד על דוקטורט. הנושא שלו מתאים למפלגה שבחרה לעצמה, במיוחד לפי האג'נדה הפוליטית המקורית שלה: אסונות טבע וסיוע הומניטארי. היא בחרה לעשות את עבודת המחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין. אבל היא מעולם לא הספיקה לסיים את העבודה. הפוליטיקה "תפסה אותה באמצע", כדברי האוהדים שלה.

פוליטיקה זו קריירה

החל משנת 2005, במשך שלוש שנים, עבדה ברבוק בתור מנהל המשרד של אליזבת שרודטר. בישראל לא שמעו עליה, ובצדק. גם בגרמניה היא לא הכי מפורסמת. אבל שרודטר היתה פוליטיקאית במפלגה הירוקה, וברבוק למדה ממנה למה לשאוף ואיך להגיע לשם.

ב-2009 עזבה הצעירה שטרם מלאו לה 30 את המשרד של הפוליטיקאית ה"ירוקה" וניסתה להיבחר גם היא לבונדסטאג. היא נכשלה, אבל פוליטיקאים זקוקים להתמדה, וזו תכונה שליוותה אותה מגיל צעיר. ואכן, ב-2013. בסיבוב הבחירות הבא, היא כבר היתה "בפנים". ועדיין היא שם מטעם הירוקים. לקח לה חמש שנים בסך הכל כדי להעפיל לראשות המפלגה, שאותה היא חולקת עם רוברט האבק, מאז 2018.

המעמד שלה נקנה לה ביושר. היא שמה קץ למחלוקת עקרונית ששיסעה את ה"ירוקים" בין "פונדיס" ל"ריאלוס" כלומר בין "פונדמנטאליסטים" לבין "ריאליסטים" (המחלוקת פחות חשובה. ההסכמה והפיוס והאחדות הם החשובים כאן). היא והאבק ניצחו בבחירות הפנימיות מפני שייצגו את המרכז.

הסגנון החדש, שהוכרז אז, פנה לציבור רחב, תוך ויתור על עקרונות שפעם היו נושא ללחימה עיקשת. זה קו שמאפיין מפלגות רבות, למשוך קולות בוחרים בזכות הצהרות מתונות כביכול או באמת. וזה קרה גם אצל הירוקים.

היום המפלגה שלה פונה אל השמרנים הנוצרים, הבסיס של מרקל ושותפיה. הנאמנים הותיקים ביותר של הירוקים, כלומר הארגונים למען האקלים, פחות מרוצים, אבל לא הם מביאים את הרוב בקלפי. היא ושותפה האבק הקימו ב-2018 פורום דיונים עם שם מעניין. "לא עוד בוחרים ירוקים". השם אומר הרבה מאד. "אנו לא ירוקים כמו פעם, אתם יכולים להצביע עבורנו".

מדיניות חדשה ישנה

ברבוק ממקדת את המסרים שלה בתחום מדיניות החוץ, כלומר בשאלות של האיחוד האירופי. היא בעד מעורבות גדולה יותר של גרמניה באיחוד. לשם כך היא מוכנה לשלם מחירים, לפחות מהשפה ולחוץ. לפני כשנה הכריזה המפלגה, ביוזמתה, על כך שנאט"ו, הברית הצבאית בין ארה"ב לאירופה, היא "חלק שבלתי ניתן לוותר עליו" של הבטחון של אירופה. היא אפילו תמכה בהרחבה שיתוף הפעולה הבטחוני בתוך האיחוד האירופי. הירוקים הותיקים לא אהבו את זה, אבל כרגיל ברבוק ניצחה. כאשר מגיעים לשאלות של כסף, היא יותר מתונה. עם כל החשיבות של ברית צבאית, היא אמרה כי "הרעיון להוציא שני אחוזים מן התל"ג על הגנה זה לא ממש עוזר".

בעצרת הבחירות הגדולה שלה, היא עדיין דיברה על "מדיניות חוץ משותפת וחזקה". אם זוכרים שהירוקים מבקרים את פוטין יותר מאשר פוליטיקאים אחרים בתוך גרמניה, ולמעשה גם רודנים אחרים, ניתן להבין שהפעם היא דיברה מהלב.

המתח באוקראינה היה נושא חשוב, והיא קראה לגרמניה "להשמיע קול". זה לא אומר שגרמניה תתייצב לצד אוקראינה, וגם ארה"ב של ביידן לא בדיוק עשתה מספיק, אבל זה לפחות מראה על הכיוון שלה. והיא גם נגד הפרוייקט של נורדסטרים 2, צינור הנפט שיספק את המשאב החיוני למערב אירופה ויספק תמורה נאה לרוסיה.

הגישה הזו ממש לא תואמת לשמאל הגרמני, שיש לו "גישה רכה" כלפי רוסיה. וזה אומר שאם ברבוק והירוקים יתעקשו על דעותיהם – כפי שעשו בעבר – יהיה לה הרבה יותר קשה לבנות קואליציה לאחר הבחירות. אבל נושא אחד ממשיך להעסיק את הירוקים ואותה. מלחמת האקלים. וכאן היא סיפרה סיפור אישי בעצרת הבחירות הגדולה הראשונה שלה. כאשר הוצהר על הסכם פריז, שלא עשה הרבה, למען הגנת האקלים, גם ברבוק היתה שם, עם בתה הפעוטה.

היא עושה חשבון כי ב-2050, בתה תהיה בת 35. בדיוק בגיל שהאם שלה הפוליטיקאית הגיעה לדיונים על הסכם פריז. "אולי יהיו לה ילדים קטנים ואני אהיה סבתא", אמרה הפוליטיקאית בת הארבעים ומשהו. "אבל אני מקוה שבינתים כבר נצליח לייצר חיים טובים שמתחשבים באקלים".

ברבוק וישראל

הירוקים מעולם לא אהדו את ישראל והם בדרך כלל תומכים במתנגדי ישראל ובפלשתינאים. דוברת המפלגה הירוקה, אומיד נוריפור, היא חברה בארגון גרמני פלשתינאי, אנטישמי, שגם תומך ב-BDS בגרמניה, לצד פוליטיקאים נוספים מהשמאל. זה לא צריך להפתיע. ב-2013, נוריפור היתה בין היוזמות של חרם על מוצרים ישראלים מן הגדה המערבית.

ביוני 2020 קראה מנהיגת הקהילה היהודית של מינכן, שרלוט קנובלוך, לכל הפוליטיקאים הגרמנים להתפטר מן הארגון שהינו אנטישמי. ה"ג'רוזלם פוסט" פירסם את דבריה ופנה לקבל תגובות.

ברבוק היתה בין אלו שנתבקשו להגיב, אבל ה"ג'רוזלם פוסט" לא קיבל תגובה בעת ההיא. ואולי מוטב לומר שהם קיבלו תשובה רשמית: ברבוק והאבק סרבו להתייחס לפעילויות של חברת מפלגתם למען ה-BDS. זאת למרות שנוריפור היא דוברת המפלגה בתחום מדיניות החוץ ויש לה גם קשרים עם אירן. הקשרים האלו ספגו ביקורת ממתנגדי המשטר האירני גם בגרמניה עצמה.

מצד שני, ברבוק ביקרה בשעתו במזרח התיכון, גם בישראל, וגם ספגה ביקורת מן ה"דר שפיגל", העיתון הגרמני החשוב ביותר שהיה הראשון לשבור את הקונצנזוס נגד אנטישמיות, כפי שהתלונן המנהיג היהודי ד"ר רמקו לימהויס עוד ב-2019. דעותיה לגבי ישראל והאתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל אינן ידועות ואפילו לא ברור אם הקדישה מספיק מחשבה לנושאים אלו כאשר היא עסוקה בשאיפותיה הפוליטיות ובאג'נדה הירוקה שלה למען הגנת האקלים.

אך אם הירוקים אכן ינצחו את המפלגה שנשארה לבד בלי מרקל, השאלות האלו יהפכו להיות חשובות מאד עבור מדינת ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!