היום שבו עם ישראל נתפס 'על חם' טור מסכם, מיוחד ומרומם

"פעם אחת בערב יום הכיפורים, קודם כל נדרי, נכנס סניגורן של ישראל לבית הכנסת, וראה אותו כשהוא מלא מפה אל פה.

פנה רבי לוי יצחק אל הקב"ה ואמר:

"ריבונו של עולם! לו אמרת לגויים, כי מצווה לאכול ולשתות כל היום שלפני הערב הקדוש הזה, אז שתו כולם לשכרה, ולא היה בערב אף מניין אחד להתפלל לפניך. רק עמך ישראל הוא עם קדוש: אין אחד מהם שכור, אין אחד מהם שאכל יותר מדי; כולם התכנסו ובאו לבית מקדשך ועומדים יחפים לפניך. הבט משמים וראה"...

בעוד הקיטל הצחור על גופי, הטלית שמוטה על כתפיי והקפה שהכינה רעייתי מתקרר לו בצד, אינני יכול להתאפק מלהעלות את רחשי ליבי על גבי הכתב.

רק עכשיו הבדלנו בין קודש לחול, בין שבת השבתון לימי המעשה, בין קדושת יום הכיפורים לקדושת ימי השמחה הבאים אחריו. כולנו נקיים עדיין, צחורים כשלג.

שוב – התגלה היום עם ישראל ביפעתו. שוב – נחשפה נפשו ההדורה והמפוארת של כל יהודי, בכל מצב ובכל מעמד. שוב – התברר כי מי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ.

בתי הכנסת המלאים מפה לפה בכל עיר, כפר ומושב, מיליוני עוטי הלבנים שנראו בכל מקום ומקום, הכבישים הריקים והמיית התפילה שעלתה מכל מקום בארץ ובעולם, הוכיחו כי מי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ.

נכחתי פעם בויכוח. היה שם קנטרן אחד ואמר: החילונים צבועים. כל השנה הם עושים מה שהם רוצים, ואילו ביום הכיפורים הם באים לבית הכנסת, לובשים כיפה לבנה ומתפללים, ואז חוזרים לסורם.

עניתי לעומתו ואמרתי, שוטה שבעולם! ההיפך הוא הנכון. לאורך כל השנה הם צבועים, ביום הכיפורים הם אמיתיים. ביום הקדוש הזה נחשפת היחידה שבנפשם במלוא הדרה, ואמונתו היוקדת של כל יהודי נחשפת במלוא יפעתה.

ולמה בחרתי בסיפור הפותח של רבי לוי יצחק מברדיטשוב? מי שמתגורר בערים ביתר או מודיעין עילית, אינו זקוק לתשובה לכך. כאשר מכל בתי הכנסת בקעו ועלו קולות תפילת כל נדרי, החרידה את האוויר קולות עתירי דציבלים של שירה פרועה, שעלתה מן הכפרים לרגל סיום הרמדאן. ובעוד הללו הוללים ומתפרעים, התכנס עם ישראל אל בתי התפילה, והלך להשמיע את הרינה ואת התפילה.

"על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", סלסלו החזנים בקולותיהם הערבים בכל מקום ומקום. התברר שלא היה צורך בהכרזה הזו. איש לא היה עבריין, כולם שבו אל הקב"ה באמת. עזב רשע דרכו, איש אוון מחשבותיו. כולם שבו אל השם והוא ריחמם, כי ירבה לסלוח.

התפילות בוקעות הרקיעים, התחושות הנאדרות בקודש, התפילה שעודה מזדמרת ומתנגנת על השפתיים, הם הם פניו האמיתיות והיפות של כל יהודי.

הלמות הפטישים וקידוחי הקירות, אבק הסכך ושקשוקי הדפנות – הם ההוכחה כי עם ישראל הולך מחיל אל חיל, מוסיף הוד וקדושה ועולה אל הפסגות הנאצלות של קרבת אלוקים.

ולנוכח כל זאת, אין לנו כל ספק כי נחתמנו כולנו בספר גאולה וישועה, בספר פרנסה וכלכלה, בספר זכויות.

שרק נשכיל להישמר זכים, להישאר נקיים. להאיר ולהזהיר מן הימים הגדולים הללו – על הקטנים, על הימים האפורים והרגילים. זכינו לסליחה ולמחילה, הבה נישאר סלוחים ומחולים, נקיים מכל שמץ וטהורים מכל כתם.

תהא השנה הזאת, שהתחילה כל כך יפה, סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו. התקיעה הגדולה שנשמעה עם צאתו של החג, לאחר קבלת עול מלכות שמים קולקטיבית שנשמעה מכל קצות הארץ והעולם, תגרור בעקבותיה את התממשות התפילה עתיקת היומין: תקע בשופר גדול לחירותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו.

לכו איכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב את יינכם - כי כבר רצה האלוקים את מעשיכם.

שנה טובה ומתוקה, ופתקה טובה לכל בית ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!