"גלגלי הרכבת רמסו את האנשים היקרים לי מכול", אמר דוצי בדמעות שליש • וידאו מרגש

"חודש ימים חלף מאותה הטרגדיה, האסון הנורא שמחק באופן כליל את משפחתי. את אשתי מלי ואת בני המתוק מוטי. חודש שלם שבעייני נדמה לי כנצח. גלגלי הרכבת רמסו את האנשים היקרים לי מכל". אלו דבריו המרטיטים של הניצול היחיד מאסון הרכבת, האברך דוד-צבי (דוצי) גוטשטיין, ששכל באסון הנורא את רעייתו ההרה, עוללו הקט, חמיו, חמותו וכל ילדיהם.

הדברים נאמרו היום על ידי דוצי כשקולו רועד ונחנק מדמעות, במהלך טקס הנצחת מכון הקריאה לעילוי נשמתם של בני המשפחה.

יותר מ-30 ימים עברו מאז אסון הרכבת הנורא בו נגדעו חייהם של משפחה שלימה. היום בשעת צהריים התאספו בדירה הסמוכה לבית משפחת ברנשטיין שברח' יחזקאל 1 בירושלים התאספו בני המשפחות ברנשטיין-גוטשטיין יחד עם רבנים, סגני שרים, חברי כנסת ואישי ציבור.

בהתכנסות הכריזה המשפחה על הנצחת מכון הקריאה אותו הפעיל ר' אריה ברנשטיין במשך השנים האחרונות לעילוי נשמתו ונשמותיהם של בני המשפחה.

את המעמד פתח בדברים דוד המשפחה, אחיו של ר' אברהם ברנשטיין. "לפני 43 שנים הגיעה נשמה יקרה וחשובה לעולם" פתח ר' יוחנן את דבריו.

"זכה אחי היקר ר' אברהם ברנשטיין ונשמה זו נולדה בביתם המסור והמיוחד כל כך. לילד המיוחד ניתן השם אריה-לייב ובבית הסמוך גידלו אותו יום אחרי יום והשקיעו בו את כל הכוח ואת כל האמצעים עד שזכו לגדל בן כ"כ נפלא.

"עד שיום אחד הבין הבן אריה שעליו לצאת לדרך ולהפוך להיות ממקבל למשפיע. מהחדר ההוא הוא עבר לחדר הזה והתמקד במכון הזה שאנחנו יושבים בו כרגע.

ר' יוחנן המשיך סיפר אודות המכון ופעילותו הנאמנה והמסורה של ר' אריה ז"ל והוסיף לסיום כי "הבחורים נהנים כאן מכל רגע, וכשהם מתחילים לקרוא והם מסיימים ללמוד כאן הם לא רוצים ללכת הבית. פתאום הם מרגישים שהם שווים, שיש להם אומץ להסתכל בעניים של הבן אדם שמולם. ולחייך מהלב.

"הם לא עזבו את המכון עד שידעו לקרוא תרגום אונקלוס מספר הפוך. וכשהם עזבו הם קיבלו מתנה. הם קיבלו את עצמם. בחורים שפחדו להתחתן או לעשות משהו, הצליחו פתאום.

"עד שיום אחד החדר הזה שאנחנו יושבים בו שינה יעוד. היה זה ביום חמישי כ"ה באב, לאחר ששמעתי על אסון הנורא הגעתי לכאן מיד. כאן ישב אחי וכאן ישבה זוגתו. ישבו כאן בני משפחה רבים והתקבלה הבשורה המרה ועל המחיר הכבד שהיא גבתה. הרגשתי שהעולם נעצר. חושך ירד לעולם. איבדנו את אריה ואת משפחתו היקרה.

"אחים יקרים, עם כל הכאב והצער אסור לנו לשכוח שאריה עדיין פועל בעולם. אריה הפעיל גלגל ענק שבזכותו מאות אנשים מסתובבים בעולם וחייבים לו את כל חייהם".

במהלך הנצחת המכון הוקרן סרט מיוחד אותו הכינו ידידי המשפחה, בו נראים תלמידים רבים שעברו במכון הקריאה וסיפרו אודות פעילותו של המכון ומסירותו של ר' אריה. תלמידים מכל רחבי העולם והארץ דיברו אודות ר' אריה. "אני לא יודע איך אני יוכל להתמודד עם חסרונו של ר' אריה. אני מרגיש ממש כלום בלעדיו. מלבד מורה הוא היה בשבילי ידיד וחבר טוב" סיפר אחד מתלמידיו.

ישראל גליס, איש ירושלים ומי שהנחה את הכנס המרגש סיפר כי ביום חמישי האחרון נכנס ר' אריה לחנות הסלטים 'הדר גאולה', שם הוא רכש דברים לאותה שבת בקוממיות. "את העודף הוא השאיר לעובד החנות ששירת אותו, תוך שהוא אומר לו: "תקנה בכסף הזה כיפה. הכיפה שלך התלכלכה מכל המאכלים של המטבח. שתהיה לך אחת לשבת".

ידיד המשפחה המכיר את המכון בצורה טובה, ח"כ לשעבר ר' ישראל אייכלר, פתח את דבריו וסיפר כי בשבוע שעבר הגיע לטיפול נמרץ בבית החולים שם פגש אותו אברך יקר שסיפר לו כי החולים שואלים בלי סוף איפה ר' אריה ברנשטיין. "הוא היה מגיע לבקר את החולים כל ליל שישי" סיפר לי האברך הוסיף אייכלר.

בסיום הדברים פתח את דבריו הניצול היחיד מהתאונה הקשה והמחרידה, דוד צבי גוטשטיין מי שמכונה בפי חבריו, דוצי.

"חודש ימים חלפו מאותה הטרגדיה האסון הנורא שמחקה באופן כליל את משפחתי. את אשתי מלי ואת בני המתוק מוטי. חודש שלם שבעייני נדמה לי כנצח. גלגלי הרכבת רמסו את האנשים היקרים לי מכל. הם נמחקו, זכרם לא.

"הייתי במיניבוס הדמים המעוך כאשר רכבת הדוהרת מחקה כל זכר ממשפחתי. עם ישראל היה חלק מהטרגדיה הבלתי נתפסת. כולם ניסו לעודד ולתמוך ולנסות לאחות את הקרע הגדול שנחרט בליבי וייחרט בו עד יומי האחרון.

"אבל כעת הגיע הזמן לצאת מתוך האפלה והחושך לעולם העשייה. ההזדמנות ניתנה לי כעת להודות תודה אבא. תודה שהשארת אותי בחיים. תודה שנתת לי את הכוח להתמודד ולתמוך במשפחתי ובחבריי. תודה שנשארתי אוד מוצל מאש תופת זו בריא ושלם. תודה שנתת לי את הכוח להתמודד עם האסון הכפול, מלי ומוטי. הם אלו שיישארו במוחי לתמיד".

"סבי היקר ר' אברהם, דודי ר' בנימין ור' אפרים. מלבד עשרות ומאות התלמידים, אתם תזכרו את העשייה של חמי ז"ל. אתם היחידים שתשאו את הדגל. עשו כל שביכולתם להנציח את זכרם של חמי וחמותי ואת של כל המשפחה זכרם לברכה.

"מכון הקריאה היה חלק בלתי נפרד ממשפחת חמי. מפעל גדול זה יהיה מעתה לעילוי נשמתם למזכרת נצח ואות זיכרון לבני המשפחה שנגדעו באסון הנורא שפקד את עם ישראל באופן כללי ואותנו באופן פרטי".

רגע הסרת הלוט היה רגע רגע קשה במיוחד. האב והסב השכול, רבי אברהם ברנשטיין, החזיק בלוט, ואמר: "אם ר' אריה היה כאן כעת, הוא היה מאחל מזל טוב. קשה לי מאוד המעמד הזה. לפני כחודש וחצי קרה אסון לכלל ישראל, אסון שקשה לעכלו וקשה להבינו. אב, אם, בנים ובנות ונכד.

"המכה הקשה המיסה את לב העם בארץ ובעולם. אך לנו, המשפחה, קשה הדבר כפליים. על כך צעד ושעל אנחנו מרגישים את אריה, רבקי, מלי והילדים.

"כשני משפחה אנחנו חייבים להתמודד עם האובדן והקושי בהמשך החיים. אך אין ברירה, כך גזרה החכמה העליונה. אין על זה עוררין.

"מכון הקריאה שאריה ז"ל השקיע בו את נשמתו, היא הנחמה היחידה. ר' אריה ז"ל לא השאיר זכר והמשך למשפחתו, אך התלמידים הרבים הם ימשיכו את מפעל חייו את צוואתו", סיכם, בגבורת נפש עילאית, הרב אברהם ברנשטיין, והסיר את הלוט מעל שלט ההנצחה החדש.

בסיום מעמד ההנצחה קיבלו המשתתפים מזכרת מיוחדת אותה הכינה המשפחה. שקית מהודרת בה היה לוח שנה מיוחד לשנה תשע"א, שנה בה כולנו מקווים ומתפללים להקב"ה שתהיה שנה טובה ומתוקה עם גמר חתימה טובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!