ואין לנו שיור, רק התורה הזאת • הליגיון של עם ישראל • פרויקט תיעוד

סבבתי כמה ימים בהיכלי רשת הכוללים 'יששכר באוהליך', הפזורים בביתר, ירושלים, בני-ברק, אלעד, מודיעין עלית ועוד היד נטויה.

אני מודה. יש בזה משהו קצת מביך. ימים מספר לפני יום הדין, אנשים שוקעים בהוויות אביי ורבא ואתה בא להטריד אותם, בפוזות וקומפוזיציות. את חלקם זה ממש הוציא מריכוז ונאלצתי להפסיק. וחלקם הסכימו, מחוסר אונים.

למרות ואולי בגלל שבעברי גם אני הייתי תלמיד כולל, הגעתי נגוע בדעות קדומות. "מערבבים כל היום את הקפה", "הופכים דפים", ועוד ועוד אמרות שפר…

בהתחלה עוד הציניות שלטה בי. אך לומר את האמת, ככל שעברו הימים, משהו בתוכי התרכך. משהו בתוכי התחיל להאמין שזה מציאותי. שזה לא משחק. שאלו אנשים אמיתיים, מוכשרים, שיכולים באבחת מכינה אקדמאית להשתלב באחת מחברות ההיי-טק הראשונה שייתקלו בה. ובמקום זאת, בהחלטה מושכלת, מחליטים להניח את העושר בצד, ולמקד את כישרונותיהם בלימוד תורה.

לא. לא הרגשתי מבטי קנאה לעברי כאחד שעובד… כן, כן הרגשתי קצת קנאה, ובעודי נשען על הבימה, זיכרונות עבר מהדהדים בי על ימים אחרים, ימים של אלול בישיבה. ימים בהם זכיתי ימים שלמים 'לעשות שטייגען'.

אני לא מתחרט על הבחירה, שנעשתה בצורה מושכלת בימים בהם הייתי צריך לבחור מה אעשה ברוב שעות היממה. זה כן היה עבורי מסע אל העבר, מסע אל ניחוחות דפים מקומטים, מדיפים ריח ישן וטוב. ימים בהם פיצוח סברא אחרי ארבע שעות של סדר א' מעניקה תחושה שאף פריים, מוצלח ככל שיהיה, לא מעניק.

אברכים יקרים, באכסניה זו שמתעסקת ברובה בחול, מוקדשת כתבה זו לכם. לתורה, ללומדה, לאלו שמוותרים על חיים נוחים יותר בעבורה.

ואולי יהיה אי-מי שעומד היום בבחירה לגבי חייו, וכתבה זו תשפיע עליו בכל צורה שהיא - ויהיה זה שכרי.

גמר חתימה טובה, יעקב נחומי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!