נחשוני מסכם שנה: הבדיחה של 'אנשי השנה' • טור מסכם

גברים עם הרעל וגברים ב'רעלה'

אין גבול לטמטום! בזאת נוכחנו שוב היום, והפעם ההוכחה בלתי נתנת לערעור.

הכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות' היום, המשתרעת על יותר מחציו של עמוד השער של העיתון, מבשרת בענק כי בישראל 2010 יש יותר קיצונים מהטליבאן. מיהם אלו? - "גברים ברעלה" - זועקת הכותרת באותיות של קידוש לבנה, למרות שזמנה יגיע רק במוצאי יום הכיפורים.

"דבר כזה עוד לא ראינו: עשרות חרדים כבר לא סומכים על העיניים שלא יציצו בנשים ומכסים אותן בבדים אטומים" - מדווחת עוד הכותרת ומפנה אל לב הכתבה.

למרות 'חשיבותה', על פי מיקומה ב'פרונט' של העיתון, מוצאת הכתבה את מקומה המפורט רק בעמוד 8 של מוסף 24 שעות הזניח. כדי להגיע אליה היינו צריכים לעבור כמה וכמה כתבות מבחילות, שהחטיאו אותנו באותו חטא של 'שמירת העיניים' ואנחנו נמצאנו בלתי מוכנים, בלי את הרעלות, שעליהם מספר ה'מטטא החדש' של 'ידיעות אחרונות' לעניינ י חרדים, עקיבא נוביק, בכתבתו.

הכתבה מבוססת על כמה משתי רבבות היוצאים לאומן, שביניהם יש, כולנו יודעים, גם לא מעט 'ברסים' בלי לב.

"השנה מזמנת הנסיעה המסורתית לקבר, מראות לא שגרתיים. אתמול נצפו בנמל התעופה בן גוריון עשרות גברים שאת ראשם מכסה לא פחות ולא יותר - רעלה. החסידים כיסו את כל ראשם, השאירו פתח צר לעיניים, ומעל הצעיף הניחו כובע"...

אם השאירו מקום לעיניים, שאלנו את עצמו על פי מה שקראנו בכתבה, איך מנסה נוביק לומר כי מה שהוא זיהה כ'רעלה' נועד לכסות את העיניים מפני מראות אסורים?

אבל לנוביק אין זמן לשאלות, הוא חייב למהר ולהוכיח לעורכיו שהוא מביא סיפורים טובים והוא ממשיך את תאורו הססגוני, או השחור, בלהט: "את הבידוק הביטחוני (ארזת לבד" וכו') ואת כל שרשרת העלייה למטוס, עברו החסידים המחמירים כשפניהם מכוסות ומבטם מופנה לקרקע. חלקם נעזרו בחבר מחמיר פחות, שכיוון אותם בין הפרסומות והמאבטחות , וחלקם עברו את הדרך עד למטוס בריצה חצי עיוורת".

הידיעה עצמה שאינה מחזיקה מים, היא קצרה מאד. נוביק ועורכיו לא הצליחו למרוח אותה יותר מדי. ל'ניפוחה' גוייס 'מומחה' נוסף, ה'פובליטיסט' יועז הנדל, שהוסיף פרשנות כדי להצדיק את העלאת הנושא המטורף הזה לראש הכותרות , בלי שום פרופורציות התחילו את דברי הפרשנות במסגרת אדומה, גם כן בעמוד הראשון של העיתון שכבר לא של המדינה.

" היהדות החרדית" - הוא סונט בשנאה - "היא תוצר משנה של תנועת ההשכלה - התבדלות מהיהדות המודרנית, לצורך שימור הישן...ההקצנה בדרך כלל היא תוצאה של בורות. כשאין מספיק תשובות מפחדים מהשאלות...אפשר להבין מאיפה צומחת התשוקה להתנתק מהעולם, אלא שהיהדות, מטבעה, היא דת של בני אדם ...כל מי שעוצם עינים מעקר מהאמונה שלו את הקשר למציאות"...
התחברו לכם המילים למשפטים? לנו לא.

אלפי מטיילים בהודו, פרו, תאיילנד ונאבאדה, עוטים, או לא, בגדים בלויים וקרועים, וחובשים כובעים משונים ואיש לא אמר עליהם שהם יותר מחמירים מהקופים שבג'ונגל, ובודאי לא בכותרת ראשית של עיתון המתיימר להיות נחשב.

אלפי פועלים מוסלמים ועובדים זרים נראים מדי יום באתרי בניה עובדים כשעל ראשם הם עוטים 'רעלות' מאולתרות לשמירה מהשמש הקופחת. איש לא העז לומר כי הם דומים לאייתולות באיראן.

מליוני טסים בארץ ובעולם מכסים בכל יום את עיניהם ברטיות מהסוג המופיע גם בכתבה הזו, לשמירת העינים מפני מראות שאינן נותנות להם להרדם. איש לא טען עד כה שהם מחמירים יותר מ...משה דיין שהיתה לו רטיה רק על עין אחד.

ורק כמה יהודים חרדים המבקשים שלא להכשל ומוצאים שיטה מאולתרת להגן על עצמם, זוכים מיד לכותרת ראשית ומוגדרים כ'גברים ברעלה' יותר קיצוניים מהטליבאן...

בעצם, אנחנו כבר כלל לא בטוחים שהכיסוי נועד להשמר ממראות אסורים. יתכן בהחלט שהוא בא לסנן את הארס שהביא עמו אותו נוביק לסביבתם, ופיזרממנו גם בעיתונו.

מסיכת אב"כ מאולתרת לבעלי זקנים בדרך לאומן.

מי האיש?...

בחנות העיתונים של אוירבך, שבו אנחנו מערימים את הערימות העיתונים שלנו בימים מיוחדים, צועדים להם בימים אלה בסך, כל 'אנשי השנה', ה'נבחרים', אלו ש'עשו את השנה' וה'משפיעים'. הם עוברים בין העיתונים כבני מרון.

אל תקנאו בעיתונאים שנטלו על עצמם את ה'פרוייקט' הזה, שהוא הרבה יותר מסורבל, מסואב ומושחת מ'פרוייקט השנה' - 'פרוייקט הולילנד'. לאתר את מי שאין סיכוי שיופיע בעיתון המתחרה, לכנות את המדור בשם שלא יעלה במוחו בשום עיתון אחר, זה כמו להמציא את הגלגל. יותר קשה מהמצאת החשמל של מרידור והרבה יותר מסובך מהפטנטים של אריק קליין.

זוכרים?

כך. תוך כדי המאמצים הקשים האלה הגיע מי שבחר את 101 המשפיעים של דה מרקר עד לשמו של...הרב ברוך חייט.

אישית אנחנו מאד מעריכים את האיש. לא רק בגלל שירי ה'רביי סאנס' - הלהקה שבראשה עמד בשנות ה- 60, גם לא משום שהרבה לפני שנעמי שמר החייתה את 'שירת העשבים' של רבי נחמן מברסלב, הוא הנחיל ליהודים כולם את מאמרו "כל העולם כולו גשר צר מאד" והפך אותו בלחנו הפשוט והשובה למטבע לשון בסיסית. מדובר באיש איכותי , שהקים ישיבה לתפארת, איש עם ערכים, שאין לו סיבה לחטוא בגבהות לב והוא יודע את מקומו.

אבל מה לעשות שרוב הציבור החרדי , אם היה שומע על בחירת ה'דה מרקר' היה שואל "מי האיש" - שאלה שגם היא כותרת של אחד הידועים שבשיריו. הציבור לא נתקל בשמו, בודאי לא בהגייתו כ'חייט' ולא כ'צ'ייט' ולהכריז עליו כאחד ממאה ואחד המשפיעים במדינת ישראל, זהו צעד שאם היינו צריכים לבחור בקטגוריה של 'בדיחת השנה', הוא היה מתאים לתואר.

לא שאיכפת לנו. אבל מי שיחשף ל-101 המשפיעים של 'דה מרקר' עלול עוד לחשוב שגם עדינה בר שלום, בתו של הגר"ע יוסף, הנמצאת באותה רשימה, היא בחירה באותה רמת רצינות. לא. היא באמת השפיעה משהו, לפחות על האגף החרדי - הנשי החרדי.

אז למה לעשות לה את זה ועוד בערב ראש השנה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!