עורך הדין מסביר: חשיבות בהתייחסות למועדים בדוחות תעבורה

רבות אני נתקל בנהגים הפונים אלי לייצגם עם טיעונים הכי הגיוניים וצודקים, ולעיתים אף בראיות לצדקת גרסתם, ברם, הם אינם מודעים לחזקת "סופיות הדיון". מדיניות משפטית אינה יכולה "לשבת ולהמתין" לנהג שיתפנה מעיסוקיו ויבחר לנקוט בהליך צודק ככל שיהיה.

לכל דו"ח מוצמד "תג מועד" להגשת כל בקשה מכל סוג שהיא, ובחלק מן המקרים האבסורד הוא כי הנהג צודק ואף יותר מכך, ויכול לקבל סעד של זיכוי, ברם, עקב התרשלות בהתייחסות ללוח הזמנים, אין בידו אפשרות לקבל תא הסעד לו הוא זכאי.

ומה קורה במקרים בהם הנהג בחר "ללכת עד הסוף" ולנסות למצות את זכויותיו? לשם כך קיים הליך באמצעות ביהמ"ש לתעבורה הנקרא "בקשה להארכת מועד להישפט" או בעגה המקצועית "המ"'ש".

המ"ש יוגש במקרים הבאים - נאשם קיבל כפל קנס כאשר הוא שולח בקשה להישפט שלא בדואר רשום או באופן מקוון, הנאשם ניהל תכתובת עם המשטרה והמועד האחרון להגשת הבקשה להארכת המועד להישפט חלף לו במהלך תקופה זו, הנאשם לא היה בישראל בעת קבלת הדו"ח, סיבה אחרת אשר מנעה מן הנאשם להגיש בקשה להישפט בתוך 90 הימים אשר מוקצים לכך.

בקשת המ"ש תוגש בפורמט בקשה בצירוף תצהיר לאימות העובדות. במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה, יישלח למטה הארצי העתק מן ההחלטה ובעקבותיו יזומן הנאשם למשפט. במידה והבקשה נדחית, יהיה על הנהג לשאת בכל גובה הקנס. ערעור על החלטת בית המשפט ניתן להגיש לפתחו של בית המשפט המחוזי.

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כי אדם אשר נמסרה לו הודעת קנס צריך לשלם את הקנס בתוך 90 ימים מיום ההמצאה. אדם זה רשאי להגיש בקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט במקום לשלם הקנס. הגשת בקשות אלו מוגבלות בזמן. במידה והקנס לא שולם, וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעה על בקשה להישפט או לביטול הודעת תשלום הקנס, יראו את האדם כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס נקוב. עם זאת, בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי נאמר כי בית המשפט רשאי, מנימוקים אשר יירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה בדבר רצונו של האדם להישפט ניתנה באיחור.

סעיף 230 הנ"ל איננו דורש מבית המשפט נימוקים מיוחדים, ודי ברישום נימוקים אשר מעידים על "סיבה סבירה לשיהוי". בית המשפט אינו מסתפק במקרים אלו בנימוקי "סרק" אשר אינו מגובים בתצהיר עובדתי. איחור אשר איננו סביר, נקבע לא אחת בפסיקה, מונע מבית המשפט להעניק למבקש את ההארכה המבוקשת.

ברע"פ 4557/08 משה בן זכאי נ' מדינת ישראל, אשר ניתן בשנת 2008, כתב על כך כב' השופט ג'ובראן. "מרגע שאדם מקבל דו"ח תעבורה אשר רשום על שמו, וזאת בשל עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול באופן מיידי במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לביטול הדו"ח או להסבתו לאדם אחר. במידה והאחרון נמנע מלעשות כן, ופעל בעניין רק זמן רב לאחר שנודע לו, מדובר באיחור בלתי סביר".

המגמה בפסיקה הינה אפוא שלא לאפשר באופן גורף הארכת מועד להגשת בקשה להישפט, אלא במקרים חריגים בלבד. אימתי כן יאפשר בית המשפט את הארכת מועד הגשת הבקשה להישפט? כאשר האיחור מוצדק. לדוגמא, במקרים בהם הנאשם לא ידע, ולא היה יכול לדעת, כי עומד ותלוי כנגדו אישום. דוגמאות נוספות - העבירה בוצעה על ידי אחר והיה קושי באיתור הנהג המדובר, הנהג לא עדכן את כתובתו והוא לא קיבל את הדו"ח לביתו הנוכחי, בעיה רפואית ל"ע, שהייה ממשוכת בחו"ל וכיוצ"ב.

עיוות דין

ישנם מקרים בהם עולה בידיו של המבקש להצביע על עיוות דין אשר ייגרם לו במידה ולא ייערך משפט בעניינו. גם בבקשות אלו, בית המשפט בוחן קודם את מידת השיהוי. נשאלת אפוא השאלה – האם למבקש היה די זמן להגיש את בקשתו והאם הוא היה יכול למנוע בעצמו את "עיוות הדין" אליו הוא טוען. כמו כן, בית המשפט צריך להיות משוכנע כי אכן המבקש ייצא זכאי במידה והוא יועמד לדין אם תתקבל בקשתו.

לדוגמה, אם נאשם לא התייצב למשפטו עקב שכחה, ומבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל, ייתכן כי החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין (שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו).

לסיכום:

לעיתים ניתן יהיה, באמצעות ניהול נכון של ההליכים המשפטיים וניסוח מדוקדק של בקשת הארכת מועד להישפט, למנוע את גביית הקנס. עם זאת, מדובר במקרים חריגים ועל כן מומלץ בעניין זה להתייעץ עם עורכי דין מטעמכם. חשוב לדעת כי בתי המשפט מעניקים משקל רב לחשיבותם של קיום הליכים בזמן, זאת בשל העומס תחתיו נמצאים בתי המשפט בארץ בכלל, ובתי המשפט לתעבורה בפרט

עו"ד רוני פאלוך מכהן כסגן יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עורכי הדין.

אין באמור משום יעוץ משפטי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!