המכנה המשותף: 'מידת השתיקה' • דואר צבאי

ויהי אחרי מלוך דני חלוץ, עלה לשלטון גבי אשכנזי. וגם זמנו של האחרון, מגיע בקרוב לקיצו.

שלטון, אמרנו? רגע-רגע, הצבא שולט? לא הממשלה היא השולטת? ובכן, כל דרדק יודע כי השלטון האמיתי מצוי בידי ה'שואואיסטים', אלה המצוידים בשרירים וקול בס - ומפיהם יוצאים משפטים קצרים ומדודים.

אנשי הצבא שולטים במדינה בהיותם לבושים במדים - ולא פחות מכך, גם לאחר שפשטו את מדיהם.

אלא אם כן הם שותקים.

מידת השתיקה היא מהמאפיינים היותר בולטים בכהונות שני הרמטכ"לים - זה שיוצא וזה שבא.

בעוד זה שלפניהם (מר חלוץ) לא חדל מלדברר את עצמו לדעת בעזרת דוברת צה"ל שהייתה לדוברתו האישית, החליט מחליפו כי לא עוד: החל מהיום הראשון חתם את פיו ונדם, כאילו לא היה רמטכ"ל של אזרחים השולחים את בניהם להילחם על נפשם.

תחילה סברו העיתונאים כי מדובר בתופעה חולפת. כאשר ביטל את המסורת הוותיקה של ראיונות חג בשני המוספים של המדינה ('הארץ' מעולם לא השתתף ב'הילולא הביטחונית' השנתית), חשבו שמא היה עסוק מדי ולא מצא לכך פנאי. כש'ביטול המנהג' חזר על עצמו שוב ושוב, הבינו כי רוח חדשה, שונה בתכליתה, מנשבת בבסיסים, ומה שהיה, לא ישוב עוד, עד לבוא הרמטכ"ל הבא.

אלא מאי? גם זה שאחריו, יואב גלנט, נדבק ב'מידת השתיקה'.

מי שצפה אמש (שלישי) ברמטכ"ל, כאשר הסב את פניו בבוטות אל מול טענות שהעלה אחד מתושבי בית חגי במקום הרצח, בו נרצחו ארבעה יהודים בידי מחבלים, יכול היה לראות את אשכנזי כמות שהוא. יש אירוע - הוא בשטח. לדבר? מה פתאום, בשביל מה.

מה בדיוק הוא עשה שם? גם אנחנו שואלים. נוכל לנחש כי גם הוא מבין שמנהיג נבחר, בין היתר, בזכות היותו מחובר עם העם שבשטח. עצם החשיפה נותנת לו את הקרדיט, גם אם לא אמר מילה. מצד שני, הניכור שהפגין כלפי האזרחים, יכול רק להזיק לו.

אמת היא כי היות הצבא בראש הכותרות, לא תורמת לביטחוננו במאומה. פטפוטי הגנרלים מעולם לא הצטיינו בעומק מחשבתי. ובכלל, אם לרמטכ"ל יש זמן, עדיף שיעבוד מאשר יקשקש.

מצד שני, הרמטכ"ל לא עובד רק אצל ממשלת ישראל, אלא אצל כל אחד ואחד מאיתנו. וכשאין לנו מושג ירוק מה חושב האיש, קשה להיות שלווים. וכבר אמר שר החינוך המנוח זלמן ארן: "אני הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מדי פעם אני פותח עין אחת כדי להיות בטוח שבן-גוריון הולך בעיניים פקוחות".

מה יעשה הרמטכ"ל הפורש בעוד חצי שנה? לא שאנו דואגים לפרנסתו. אין מה לדאוג. הוא יוצא עם פנסיה שהלוואי עלינו ועל כל ישראל.

ללא ספק, 'מידת השתיקה' אותה לקח אשכנזי ברצינותו, תהיה לו לרועץ בהמשך דרכו.

מעבר לשלש שנות הצינון שנגזרו עליו (דן חלוץ מתקשה להתאפק, וכבר השבוע נצפה כשהוא מרגיש יותר מדי בנוח בכנס של סיעת 'קדימה'), קשה לראות את אשכנזי משתלב בראש.

ראשית, כי הוא באמת שתקן - ושתיקה לא ממש עושה רושם על ציבור המצביעים. שנית, מפני שדעותיו (הידועות בכל-זאת) ממקמות אותו בצד השמאלי של המפה, אי שם בין 'העבודה' ל'מר"צ', ומעולם - למעט גיחה אחת קטנה של עמיר פרץ - לא שלטה המזרחיות בפינות ההן.

חייל או מנכ"ל

מסלול הקידום בצבא זורק את הצועדים בו לתפקידים שונים ומגוונים. קחו את העומדים בראש, תבדקו מה הם עשו עד כה - ותצחקו (או תבכו, תלוי בבחירה שלכם).

לעיתים קרובות יתברר שכל קשר בין התפקיד הסמי-אזרחי אותו הם ממלאים כעת, לבין מסלול הכשרתם ותפקידיהם השונים, הוא מקרי בהחלט.

מה הכשיר, למשל, את מתאם הפעולות בשטחים להיות ראש המערכת ההומניטארית של מדינת ישראל? שירות ארוך בתותחנים.

כן, ככה זה עובד.

אז מי אמר שבאמת חשוב כי הרמטכ"ל יהיה לוחם לשעבר. הרי האמת היא, שהרמטכ"ל אינו החייל עם הרובה הכי גדול - אלא מנכ"ל של ארגון גדול. ואם תשיבו לי מדני חלוץ, אוכיח לכם מאהוד ברק. ואם תנסו להוכיח מעמיר פרץ, אביא לכם את משה ארנס.

הצבא האמיתי, זה שמביא את התוצאות בשטח, אינו רמטכ"ל וגם לא אלוף פיקוד, מזכיר צבאי ומפקד המתפ"ש. מי כן? דור המג"דים, הם והכפופים להם, העושים עבודה שאין לה שיעור בגשמיות - וכמה מהם גם ברוחניות.

קחו, למשל, את סא"ל דדו (שם לא בדוי בכלל).

את דדו חובש-הכיפה פגשתי באימון גדודי שערך ליחידתו בצאלים. היה זה יום של שלהי דקייטא. ישבנו סביב שולחן, שוחחנו על התרגיל הצפוי לנו ועל היעדים שתיכף ייכבשו באש וביזע - ודדו השיב קצר וקולע.

בשלב מסוים, תמה לה השיחה - וקמנו איש-איש לדרכו. אלא שאז נזכרתי ששכחתי לשאול אותו משהו בנושא אחר לגמרי. ניגשתי אליו ושטחתי את שהיה על ליבי, אך הוא השיב לי בהמהומים של ממש - משל היה ב'הפסק' שבין 'על נטילת ידיים' ל'המוציא'.

מה קרה דדו? שאלתי. אך הוא המשיך להמהם.

הבנתי שיש לי עסק עם משהו מוזר ופטרתיו לשלום.

ואז ניגש אלי סגנו. "אתה בטח לא יודע", אמר לי, "אבל דדו מקפיד לעשות תענית דיבור בימים מיוחדים, כמו ימי צום וכמו בימים אלו שלפני ראש השנה".

ברגע הראשון נדהמתי. ברגע השני, התמלא ליבי שמחה - על-כך שאלה מפקדי הגדודים של צה"ל.

דדו אינו בודד בסגנונו. בחטיבת גולני לבדה ישנם לפחות שניים מסוגו, ובסיירת מטכ"ל עוד אחד, ובשיריון מי יספור.

בכל פעם שאשכנזי שותק, תחשבו על דדו. אין הווייתה של שתיקה זו כהווייתה של זו.

מינוי קודם להתאמה

קשה להיות מופתע מדו"ח מבקר המדינה.

מי שחי במדינה יותר מיום וחצי, מכיר את ההתנהלות הביטחונית, זו שבחסותה מתנהלים כל-מיני תהליכים שאינם מבוקרים – והכול בשם "קדושת הביטחון".

ממנים אנשים? ברור. הרי צריך למנות. האם הם מתאימים לתפקידם? זה כבר משהו אחר. מי יודע. קודם לך תדע מיהו סא"ל ע' ומה עושה אל"מ ר'מ', אחר-כך לך תתווכח אם הוא מתאים לתפקיד עצמו או רק לראש של הבוס שלו.

הנה מעשה שלא היה ולא נברא - ורק משל היה.

תא"ל א' ביקש למנות את סא"ל י' לתפקיד בכיר במטהו.

אמר הצבא: יהי כך!

הוצרך סא"ל י' לעבור את כל התהליך, והוא כולל כמה וכמה עניינים וביניהם תחקיר ביטחוני בפוליגרף - עוד חידוש מבית היוצר של גבי אשכנזי ולקח מפרשת אל"מ אלחנן טננבאום.

ניגש סא"ל י' לתחקיר - והופה, שוד ושבר: התברר כי הוא הדליף את פרטיה של תוכנית מבצעית מסווגת ביותר ל... אבא שלו. האב הוא אמנם אזרח ישר, שומר חוק, אבל הוא, כמו כל אדם אחר, אינו אמור להכיר את פרטיה של תוכנית מבצעית, מה עוד שלאזרח יש חברים ולחברים יש עוד חברים, ומי ערב לנו שאין אחד מהם סוחר סמים בדובאי - טננבאום כבר אמרנו?

אם חשבתם שזוטות כמו הדלפת סוד מבצעי יעכבו את המינוי, טעיתם. המינוי אושר והבחור קיבל דרגה - ואוטוטו מדברים בו נכבדות כעוזרו האישי של הרמטכ"ל הנכנס, זה שאמור להחליף את אל"ם ארז וינר (עיין 'דואר צבאי' מס' 1), שעלול לאבד את דרגת התא"ל בגלל... הדלפת מסמך אזרחי שכלל אינו מסווג.

חד גדיא, חד גדיא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!