חקירת אסון מירון: מי מנסה לסדוק את ההנהגה החרדית // מאמר מערכת

האסון הנורא במירון, שקיבל לצערנו את התואר המפוקפק האסון האזרחי הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, הביא למותם של 45 נשמות קדושות מטובי בניו של הציבור החרדי. ממדי הכאב והשכול לא נתפסים וציבור יראי ד' עודנו מלקק את הפצעים, מתקשה לעכל את האסון הנורא. 

מזה כמה שבועות, ולמעשה עוד בטרם נקברו כל הרוגי האסון, עלתה בכלי התקשורת הדרישה הטבעית, לחקור את האסון הנורא על מנת למנוע אסונות כאלה בעתיד, במקביל לדרישה הנושנה לפעול בהקדם שמתחם ציון הרשב"י במירון יוסדר סופית ויקבל טיפול שורש מן היסוד, מהתכנון ועד הניהול, שיהפוך את המקום לראוי ומכובד כפי שהוא ראוי להיות.

הדרישה לכשעצמה צודקת מאין כמותה. אין אף אדם שרשאי להדחיקה ולטייחה. אלא שיחד עם השיח הגובר על הצורך לחקור את האסון, החלו לצוץ כל מיני "מובילי דעת קהל" בדרישה חד משמעית, שתוקם דווקא ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט ושכל חבריה ימונו על ידי נשיאת בית המשפט העליון.

שיח זה שהחל כ"דרישה" עיתונאית, הפך מהר מאוד למה שנראה כניסיון "הכתבה" בוטה עד אלים. כאשר כל קול המנסה להטיל ספק מהתועלת שתצמח מוועדה כזו, ממסקנותיה ואפילו מעצם כיוון מחשבתה, מושתק בידי מקהלת שופרות, כתבים ולבלרים מהמגזר, שבאופן אינסטינקטיבי מתחילים להלך עליו אימים, בזלזול ובבוטות, כביכול פגע בשיא הערך הקדוש והיקר, כביכול אין צד שני.

כל חבר כנסת, כל נבחר ציבור ברמה כזו או אחרת, שדעתו תהיה שונה מאותם "מובילי הדעה" אחת דתו לתת עוצר למחשבתו. ובעת הזו תובעים אותו לעמוד דום ולא לעשות את מלאכתו נאמנה שהיא להביע את דעתו, הזוכה לאמונם של גדולי ישראל, בעניינים שהם על קו התפר בין המגזרים במדינה.

כאשר כל סך יכולותיהם הנפלאים של אותם "מובילי דעה" נובעים מכוח מקלדת עלובה, עליה הם משרבטים בכישרון שנוי במחלוקת, את הגיגיהם ודעתם הנשגבה המייצגת בדרך כלל רק את עצמם. וגם לא תמיד.

אסור לנו לשתוק על מסע ההשתקה הזה, המלווה בשיימינג מחפיר.

תפקידו של עיתונאי חרדי הוא לא להחליף את שלוחי דרבנן ולהכתיב להם מה לעשות. תפקידו הוא להציף את השאלות הקשות ולדרוש את התשובות. ובעניינינו גם כן, עליו להציב את הדרישה המדממת והכואבת לוועדת חקירה והפקת לקחים באופן המיידי ולא להרפות.

לצד זאת, עליו להסביר בפני הקוראים גם את הבעיות הקשות הכרוכות בהקמת ועדה ממלכתית. כשהעולה על כולנה הבעיה האקוטית במסירת גורל הציון הקדוש של התנא רשב"י זיע"א, בידי מערכת משפט שהתנהגותה והבנתה בענייני דת, רק מעוררים בנו קונוטציות כואבות, על אחת כמה וכמה בציון הרשב"י, מקום בעל אופי, צביון וניחוח חרדי טהור, עם מעמדות וזמנים טמירים ונשגבים השמורים רק לו, שזר לא יבין ובוודאי לא שופט חילוני משכיל ככל שיהיה.

מה לעשות שמציאות החיים של אדם חרדי במדינה הממלכתית שלנו מורכבת, לא הכול שחור ולבן, וצריך להציג את המורכבויות הרבות שישנן, הרצוי לצד המצוי, בפרט שבהסתכלות מפוכחת ועל פי סולם הערכים של הציבור חרדי גם המצוי הוא הרצוי בהחלט.

(וכן, גם לפרקטיקה הכושלת של ועדת חקירה ממלכתית יש מחיר. ועדה כזו מטבעה סוחבת דיונים של שנים על גבי שנים עד להגשת המסקנות. בנוסף, חוסר האמון ושיתוף הפעולה מצד משרדי הממשלה מול ועדה כזו מעיב מאוד על היכולת להגיע לשינוי אמיתי בשטח. אם משרדי הממשלה יהיו עסוקים בהדיפת האחריות והענישה המשפטית במקום להכניס את היד לכיס ולבצע את השינוי המיוחל למירון, התוצאה תהיה כמו באסון ורסאי שאנו מונים לו בימים אלה שני עשורים. רק אתמול פורסם ב'גלובס' שמסקנות ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה אז לא יושמו עד עצם היום הזה. כל המשרדים עסוקים בדבר אחד, בגלגול האחריות, אף אחד לא רוצה להירשם כאחראי הנושא באשמה והתוצאה היא אפס שינוי בשטח).

ואל מול החשש, כי באם יעמדו בראשות ועדה חוקרת דמויות מהציבור החרדי הן יהיו נתונות ללחצים מצד גורמים מסוימים, פנו בימים האחרונים מספר רבנים וטענו בפני מערכת 'בחדרי חרדים', כי בסיעתא דשמיא התברך הציבור החרדי, ברבנים ודיינים, בעלי רקורד מפואר, בטיפול בתיקים מבעבעים פי כמה, בסכסוכי חצרות ומחנות ובמאבקי ירושה חובקי עולם, שהוכיחו בהתנהלותם, עמידה איתנה והדיפת כל לחץ מכל סוג שהוא, ולכן ברור שיכולים הם להתייצב איתן אף בבירור נושא זה והפקת הלקחים ממנו, באופן הנכון והראוי על פי דין תורתנו הקדושה ללא כחל וסרק. "המחשבה שמשופט חילוני תצמח תועלת יותר, יסודה בבורות גסה על גבול הטיפשות", אמר אחד הרבנים.

הרבנים ופוסקי ההלכה הציגו את הסעיף בשולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן כ"ו שקובע כי אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. וכל הבא לדון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף הרים יד בתורת משה רבנו ע"ה. "יש למצות קודם כל את ההליך הרבני בפני דיין, אולי זה לא פופולרי ולא יזכה לתשואות ההמון, אבל זה מה שמצווה אותנו התורה הקדושה, אנחנו חרדים, אנחנו לא ממלכתיים".

וסיפור קטן לסיום, אל אחד מבתי האבלים על הרוגי מירון הגיע לנחם בימי השבעה ח"כ אלעזר שטרן מיש עתיד, חבר סיעתו של יאיר לפיד, מגיש הצעת החוק לוועדת חקירה ממלכתית. אחד מבני המשפחה אשר אינו נמנה על הקהל החרדי, קפץ ואמר לו: "אתה הנציג שלנו, אתה תדאג שתוקם ועדת חקירה ממלכתית". האב השכול שישב כפוף באבלו ננער מיד ומחה: "הוא לא הנציג שלנו, יש לנו נציגים שגדולי ישראל מינו והם יחליטו, זו לא צורה יהודית לדבר ככה".

אסור שנחצה את קו הגבול, אסור להיסחף אחרי מסע התעמולה המאיים לטשטש את הזהות החרדית ולהטמיע בקרבנו ערכים ממלכתיים ולאומיים. לבקר את פעילות הח"כים - בהחלט. להציף שאלות - בוודאי. להכתיב להם מה לעשות - לא. בשביל זה יש את גדולי ישראל. הם העומדים על המשמר, עיני העדה שצופים פני עתיד וקובעים את דרכי הפעולה לאחר שמיעת כל הצדדים. מי אנחנו שנתיימר להחליף אותם?

קודם כל חרדים, רק אחר כך עיתונאים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!